הרועה המאושר
מספרים על נסיך אחד, שלקה במחלת הדיכאון. כל הרופאים והפסיכולוגים שהביא לו אביו, היו אובדי עצות ולא הצליחו לרפאו. פעם אחת בא איש חכם ואמר למלך, שהוא יכול לרפא את הבן. שמח המלך מאוד.
מֶה עשה אותו חכם? אמר למלך, שהבן יחפש אדם מאושר. אם ימצא אדם כזה, שימסור לו את חולצתו, יסור ממנו דכאונו. הלכו המלך ובנו אל עשיר אחד, ושאלו אותו האם הוא מאושר, אך זה השיב בשלילה. "אני טרוד כל היום איך לפקח על הכסף, לא להפסיד ולבַטח את הוני מפני פריצוֹת".
הלכו השניים לקבלן והיפנו אליו אותה שאלה כמו לעשיר. אך גם הוא סיפר על דאגותיו הרבות בנוגע לרכושו ולעובדיו הבנאים שיעמדו בתקנים ובלוחות הזמנים בבנייה. המלך וּבנו המשיכו במרוֹץ אחר האדם המאושר, ולא מצאו.
לפתע נזדמן להם רועה עני, שנראה שמח. "האם אתה מאוּשר?" שאלו המלך ובנו. "בוודאי", השיב הרועה, "אין לי דאגות כלל. אין לי דבר. יש לי רק חולצה אחת, שאותה אני מכבס מדי פעם בנהר, ואני משוחרר אפוא מדאגת קניות, כסף, ומה לא. אני חי בטבע, בלי לחצים, ואני מרגיש אפוא שאין אדם מאושר ממני". ביקשו ממנו השניים את החולצה, אך זה סירב בנימוס בטענה שזו חולצתו היחידה (המסר: אם אין אני לי - מי לי. אדם צריך לעבוד על אושרו וּמידותיו הוא, ולא לסמוך על הזולת).
שיעור חניכה
כמה סמלי הדבר שדווקא בסוכות, חג האסיף, שהאדם אוסף תבואתו אל ביתו, הוא מתבקש, למשך שבוע ימים, להשאיר את כל הונו וביתו מאחוריו וללכת לגור בסוכה. בסוכה המסמלת את ההינתקות מן הרכושנות, מחד-גיסא, ואת ההתחזקות הרוחנית בצל השכינה והאושפיזין, מאידך-גיסא, הוא עובר סדנה מרוכזת להקניית שמחה. שהרי כדברי חז"ל, וּכפי שממחיש המעשה בנסיך, "מַרְבֶּה נכסים - מַרְבֶּה דאגה". יתרה מכך, בסוכה האדם עובר גם שיעור מזורז בשוויוניות (עשיר כעני חיים בסוכה), ובביטחון בה', ולא ברכוש, וכתוצאה מכך גם בענווה וּבאחדוּת העם.
במסרים ערכיים ורַבֵּי משמעות אלה, אפשר טמונה אחת התשובות לשאלה: מה ההבדל בין מגורים בדירה למגורים בסוכה? לכאורה אותן פעולות שיגרה יומיומיות שאנו מבַצעים בבית, אנו מבצעים גם בסוכה. פֹה אוכלים ושָם אוכלים, פֹה ישֵנים ושם ישנים, פה מדברים וּמשוחחים כמו בבית. אבל כפי שראינו אדם עובר בסוכה שיעור חניכה אינטנסיבי חסר תקדים.
מעל הכל מרחפת בסוכה, שהיא זֵכר לענני הכבוד, השכינה הקדושה, והיא גם מלוּוה בשבעת האושפיזין (האורחים) של אבותינו הקדושים - מאברהם אבינו ועד דוד המלך, המשמשים גם מודל חינוכי וּמוסרי שלאורו נלך. משמעות הדבר שכָּל הפעולות הגשמיות השגרתיות - השינה, האכילה והדיבור - מתבצעות באווירת קדוּשה וּבאווירת חרות ושִמחה אמיתית, שהסוכה מסמלת, המשוחררת מכל רכוּשנוּת.
מיהו מאושר?
אז אֵלו מְסָרים חשובים ניקח איתנו מהסוכה לכל השנה?
בראש וּבראשונה שבניגוד למיתוס הרוֹוֵחַ, האושר אינו תלוי בעושר, והוא אינו מילה נרדפת לו. נהפוך הוא, ככל שאנו משוחררים ממוֹתרות (מעֵבר למילוי צרכים בסיסיים), אנו משוחררים מדאגות חומריות, מתחרוּתיוּת וּממרוֹץ החיים המתיש, וּמתמלאים בשִמחה. הנפש השבֵעה פנויה לשמוח, כדברי חכמינו: "איזהו עשיר? - השמח בחלקו!"
מה הפלא שספר קוהלת, שחיבר שלמה המלך, נקרא בשבת חוה"מ סוכות. מי כמו הֶחכם מכל אדם, שחווה את כל תענוגות העולם - ארמון מלוכה, עושר ונשים - יכול להעיד בערוב ימיו ש"הכל הבל".
מְשַל השועל והכרם
מכירים את משל השועל והכרם הקלאסי של חז"ל? מעשה בשועל רעֵב, שעבר על יד כרם, וּבו ענבים עסיסיים, שחשקה נפשו בהם. אולם הכרם הייתה מגוּדרת מכל עֵבר, ורק פירצה אחת קטנה הייתה בה. כדי להצליח להיכנס לכרם, נאלץ אפוא השועל לא לאכול שלושה ימים, עד שרזה והצליח לחדור דרך הפירצה אל הכרם המיוחלת. אולם לאחר שמילא כרסו בענבים הירוקים והבשלים, השמין שוב, ולא יכול היה לצאת מהכרם. לא הייתה ברירה לשועל אלא לרעוב שוב שלושה ימים, כדי להשיל ממשקלו המיותר וּלהיחלץ מהכרם.
כך האדם, כפי שהוא יצא עירום מבטן אימו, כך הוא שב עירום אל בטן האדמה, כשהוא משאיר מאחור את כל נכסיו שצבר בחייו. האמת היא חד-משמעית, והיא באה לידי ביטוי במסקנתו הנחרצת של שלמה בסיום קוהלת:
"סוף דבר הכֹל נשמע, את האלוקים יְרָא ואת מצוותיו שְמֹר, כי זה כל האדם". הגוף והנכסים החומריים כָּלִים. רק הנשמה וּמעשיו של האדם הם נצחיים.
בְּצֵל השכינה
לא פחות חשוב המסר הייחודי של מהוּת היהדות, שאנו למֵדים מהסוכה, והוא - קידוּש הגשמיוּת. כפי שראינו, ביצוע הפעולות השגרתיות בסוכה, בצֵל השכינה הקדושה השוֹרה בה, מצביע על כך,
לאֵלו רמות קדושה אפשר להגיע דרך פעולות גשמיות. היין, שעלול לגרום לשִכרוּת וּלהתבהמוּת, הוא כלי לקידוּש, המקַדש את שולחן השבת והחג. כל הסעודה היא מקודשת בזכות נטילת ידיים, קידוש החלות בברכת המוציא, הזמירות העילאיות, וּברכת המזון. המזון מקוּדש גם בזכות כשרוּתו, והברכות הנאמרות לפניו וּלאחריו. הזוּגיוּת מקודשת באמצעות טהרת המשפחה, וכך הלאה.
בניגוד לדתות האחרות, ביהדות ההתנזרות מצורכי הגוף היא אסורה. היהדות היא תורת חיים, המקדשת את החיים הפיזיים והגשמיים, וּבכך מעצימה את אישיותנו, מגבשת את זהותנו וּמחברת אותנו אל פנימיותנו, אל נשמתנו ואל הבורא.
חג שמח ושבת שלום!
