כל זוג מכיר היטב את המעבר מהתקופה שלפני החתונה אל התקופה שלאחריה, מדיבורים למעשים, מאהבה מופשטת לקרבה ממשית. המעבר הזה מפגיש אותנו עם בן/בת הזוג מזוויות שעדיין לא הכרנו (ואין זה משנה עד כמה הייתה ארוכה התקופה שלפני החתונה), uלאט-לאט נחשפים עוד ועוד פערים קטנים וגדולים שדורשים מאתנו להתעלות ולמצוא את נקודת ההשקה.
בפרשתנו "תולדות" אנו פוגשים את יצחק ורבקה ואת שני הבנים - יעקב ועשו. ההבדל התהומי ביניהם בא לידי ביטוי כבר בתקופת ההריון, רבקה מרגישה שמשהו מוזר והולכת לדרוש את אלוקים. התשובה שהיא מקבלת מאששת את החששות: "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו"
1. אולם ההבדל איננו מסתכם בזה, גם לאחר הלידה נבדלים שני הבנים: "ויאהב יצחק את עשו... ורבקה אוהבת את יעקב"
2.
את פשר השוני בהעדפותיהם של יצחק ורבקה מסביר הרש"ר הירש בצורה פשוטה: דרכו של אדם להימשך אל ההפך מטבעו, לכן דווקא יצחק שגדל אצל אברהם והתקדש כ"עולה תמימה" נמשך לטבעו הפעלתני של עשו, בעוד שרבקה, שכל חייה גדלה בין לבן ובתואל הרמאים, התחברה יותר אל התמימות של יעקב.
אותו טבע אנושי פעל גם כאשר קיבלנו את ההחלטה לבנות את ביתנו עם בן/בת הזוג שלנו, השוני וההבדלים הם חלק מהותי מהחיבור והאהבה. לפעמים אנו נדרשים להתמודד עם כל מיני מצבים לא נעימים שמזמנים לנו אותם פערים, אך עלינו לזהות בהם הזדמנות למינוף והתקדמות, אפשרות להכיר דברים חדשים ולגלות נקודות מעניינות שלא היינו מודעים כלל לקיומן.