חככתי בדעתי האם להגיב על המאמר, והחלטתי שרצוי בשל החשיבות העקרונית שאני רואה בסוגיה של הונאה עצמית.
ובכן, חז"ל אמרו: "ראתה שפחה על המים מה שלא הנביא יחזקאל". כוונתם הייתה שהשפחה שראתה את נס קריעת ים סוף ביציאת מצרים, ראתה דבר הרבה יותר גדול אפילו מהדברים מלאי ההוד שראה הנביא יחזקאל בחזיונותיו. רוצה לומר, אין כבעל החוויה האישית. ואני, כאותה שפחה חרופה הייתי במעמד הנורא של מלחמת יום הכיפורים. ואני, ולא אטעה אם אגיד שכמוני רבים בעם ישראל, חיו בהונאה עצמית. הם לא ראו שום הונאה מצרית או סורית. ההונאה העצמית הייתה מנת חלקו של המודיעין, של צה"ל, של הנהגת המדינה, של התקשורת ומרבית הציבור. במה דברים אמורים בשיא הקיצור:
המודיעין דבק ב"קונספציה" הידועה שהסבירות למלחמה נמוכה כל עוד מצרים לא תשיג יכולת אווירית התקפית. כאשר בתחילת אוקטובר הוא ראה שלמעשה אין סימנים לתרגיל במצרים (וכאן חטאה יחידה 8200 שלא באה ואמרה ברורות לראש אמ"ן ולמחקר שאין תרגיל), אבל יש היערכות מצרית למלחמה. זה לא "הסתדר" לו עם הסבירות הנמוכה למלחמה! מה הוא עשה? המשיך להגיד לעצמו ולכל הצמרת שיש תרגיל! זאת ההונאה העצמית הנוחה, שאפשרה לו כמעט עד היום האחרון לפרש כל סימן מצרי מובהק למלחמה כאילו זה חלק מהתרגיל!
צה"ל האמין שסאדאת לא יעז לפתוח במלחמה כי הוא יודע שצה"ל חזק ממנו ולכן הוא יירתע מלצאת למלחמה. הוא ננעל על האמונה שסאדאת יירתע. צה"ל חשב, וכל מערכת הביטחון עמו, שצה"ל כל כך חזק, וכוחה הכלכלי של מדינת ישראל כל כך אדיר, שגם אם סאדאת בכל זאת ייצא למלחמה, בניגוד לכל ההיגיון שלנו, אז נוכל לעצור אותו בצבא הסדיר שלנו עד שיגיעו המילואים. הגדולה שבהונאות העצמיות!
והיה כל עם ישראל. מאז הניצחון ב-1967, נוצר תהליך בעם ישראל של הסיפור הלאומי, מעין שיכרון לאומי,כתוצאה מאין ספור של ספרים, שירים, נאומים וחינוך . וזו הייתה הפרדיגמה הלאומית: אני ואפסי עוד; אנחנו בני אלים, והערבים בני אפסים; יש לנו את חיל-האוויר הכי טוב בעולם, ומי הם הטייסים הערבים לעומתו? כלומניקים! היהירות וההונאה העצמית אכלו בנו כל חלקה טובה. זה מה שהיה בראש שלנו, ולכן על-פי זה פרשנו את מה שהעיניים שלנו ראו. הם ראו הכנות למלחמה, אך המוח לא נתן לנו לחשוב ככה ולפרש זאת כך!
מי צריך היה כאן הונאה מצרית מצחיקה? לבוא ולחשוב שסאדאת מסר לאלי זעירא מסר מרגיע דרך ברנרד לואיס ובכך הונה אותו ואת עם ישראל? מהתלה! היכן הבעיה היסודית? שההונאה העצמית יכולה לחזור על עצמה, והיא עומדת ביסוד ההפתעות הפוקדות מדינות חדשים לבקרים.
והערה קטנה. קובע שמעון מנדס כי מעל לכל עומדת העובדה שצמרת המודיעין התעלמה לחלוטין מהדוקטרינה הרוסית ולפיה יוצאים להתקפה מתוך תרגיל גדול כמו שנעשה, למשל, בפלישה הרוסית לצ'כיה ב-1968. ובכן, בורות לתפארת. כל בני הדור של המודיעין בשנים שקדמו למלחמת יום הכיפורים הכירו וידעו והתחנכו על ההנחיה של ראמ"נ, אהרון יריב, בעקבות הפלישה לצ'כיה: "לראות בכל תרגיל גדול מצרי משום התרעה". אפילו בסוריה, כאשר היה תרגיל גדול, הוכרזה כוננות מודיעינית. אני חייתי את זה.
