בראיון של
אהוד ברק עם
אמנון אברמוביץ', נשאל ברק מדוע דבריו כל כך בוטים ודבורו צעקני ומתלהם. ברק השיב שאם לא יעשה כך, לא ישימו לב לדבריו. דהיינו, בשיח הציבורי שלנו "דברי חכמים" לא בנחת נשמעים, אלא בחרון אף ובגסות צעקנית. צודק ברק, והשאלה האם גם הוא כראש ממשלה לשעבר צריך להתנהג כאיש השוק ולצעוק על מרכולתו על-מנת למשוך קונים−מעניינת וחשובה לתרבות השיח שלנו, אך איני דן בה עכשיו. מה שברצוני להציג הוא כיצד החלמאות תפסה את מקומה של הבינה ועובדות היסוד הפשוטות. ואיני מתכוון לאמונות של ימין משיחי, או אמונות החרדים, או אמונות הדת החילונית של שמאל קיצוני פוסט ציוני. שום הגיון ושום עובדה לא יצליחו ליצור סדק זערורי באמונתם. אני מתכוון לכאלו שהדעת נותנת שהם פתוחים לקול ההיגיון, ואולם אתה מגלה בהם מידה גדושה של חלמאות.
אביא שלוש דוגמאות.
הראשונה. אחד מאדריכלי
הסכם אוסלו, מאנשי פרס, מקונן במאמר השבוע כי מדינת ישראל בשלטון הנוכחי נמצאת במחנה העולמי הרע, הלא ליברלי ואינה סומכת על ארגון כמו האו"ם או
האיחוד האירופי, ואינה שמה מבטחה בם ואתה מתקשה להבין: מאמתי האו"ם הוא המשענת שעליה ישראל צריכה להישען? זה האו"ם שמקבל כל שני וחמישי החלטות השוללות את הקשר ההיסטורי שלנו לארץ ישראל ולירושלים, ומוצאות בנו חטאים אין ספור; זה האו"ם שמחר יכול לקבל החלטה שהשמש אינה זורחת בישראל בגלל שהיא רוצחת ילדים. איך יכול מישהו לחשוב כך? עובדה!
השנייה, פרשן ביטחוני רב שנים, בפרשנות השבוע על בקשת ליברמן להגדיל בכמה מיליארדים את תקציב הביטחון (מה שנראה לי כלא מוצדק), כותב כך: "ראוי לתהות מדוע שר הביטחון (והממשלה כולה) לא משקיעים באופציה הכדאית ביותר כיום בשוק: המדינות הסוניות המתונות, בהובלת סעודיה. הרווחים המיידיים של השקעה מדינית כזאת יהיו כספיים- ובמיליארדים; לעומתם יראו הסכומים שמבקשת כעת מערכת הביטחון הם כסף כיס".
קראתי קטע זה כמה פעמים ולא ירדתי לפשרו. איך "נשקיע" בסעודיה? נמכור את הביטחון שלנו? נסכים לתת לפליטים הפלשתינים לחזור ל"מולדתם"? נשלח את סיירת מטכ"ל לעזרת המלך הסעודי? ובכלל, עד עכשיו הסעודים לא נתנו אפילו מיליארד אחד לרשות הפלשתינית, אז פתאום תנוח עליהם רוח הנדיבות ודווקא מול היהודים הכופרים? לא מבין!
והשלישית, מאמר של סופר ומחזאי ועיתונאי ידוע הדורש שייעשה צדק עם הדובר לשעבר של ארגון "שוברים שתיקה", יששכרוף. הפרקליטות החליטה כידוע שלא להעמידו לדין באשמת הכאת פלשתיני, על-פי דבריו הוא, מכיוון שהתברר כי הוא שיקר ולא היכה את הפלשתיני. איך ייעשה הצדק? מציע בעל המאמר כי יששכרוף יועמד לדין באשמת שקר: אם יימצא דובר אמת, ייענש על הכאת פלשתיני, ואם ימצא שאכן שיקר, אזי ייענש על כך. "צריך לתת לצדק להיראות " הוא קובע.
כאן, לדעתי, אנו נתקלים בחוכמת חכמי חלם במלוא תפארתה. למה? כי הפרקליטות, שהיא התובעת, תצטרך לטעון שהנתבע הוא חף מפשע, כיוון ששיקר, ואילו הסנגורית שלו תצטרך לטעון שהוא אשם, כי לא שיקר!! מי ראה דבר כזה בבית משפט? עולם הפוך, מחשבה חלמאית בלשון המעטה.
הסיפור עצמו, ללא קשר להצעה החלמאית, עוד לא נגמר וארגון "שוברים שתיקה" טורח למצוא ראיות המראות שהפרקליטות טועה ויששכרוף דיבר אמת. הפרקליטות מצידה מתעקשת שהוא שיקר.
