דפי העיתונות גדושים מעת לעת בדיווחים על אמני הונאות שמפילים ברשתם קורבנות תמימים המשלמים להם כסף טוב תמורת אותה סחורה שכבר נמכרה לקודמיהם בעבר. תרגיל העוקץ הזה של אמני ההונאה מנצל את הנכונות האנושית להאמין במה שנוח לנו להאמין, גם אם העובדות והשכל הישר אומרים אחרת.
הנכונות ליפול ברשתם של אמני הונאה התגלתה לאחרונה בקרב כמה משקיפים במערב שנשמו לרווחה לאחר הצהרתו של מפקד משמרות המהפכה של אירן מיום 30.10.2017 כי השליט העליון של הרפובליקה האיסלאמית, האייטולה חמנאי הורה להגביל את טווח הטילים של אירן ל-2,000 ק"מ מכיוון שטווח זה מספיק לאירן "לפי שעה". לאירופים נוח להאמין לכך, מכיוון שהדבר משחרר אותם מדאגה ביטחונית ומצדיק את הסכם הגרעין מ-2015 שהם היו שושביניו הראשיים. לאמיתו של דבר, האירנים כבר הכריזו על מגבלת הטווח הזו מזה יותר מעשור, ואין בה כל חדש - וגם לא כל ממש.
במצעד השנתי של משמרות המהפכה שנערך ב-22.9.2017 הוצג טיל בליסטי אירני מסוג שלא נראה קודם לכן ושהאירנים קראו לו "חוראמשר". משקיפים המתמחים במעקב אחרי תוכניות הטילים של אירן ו
קוריאה הצפונית קישרו מייד את הטיל הזה לידיעה שהתפרסמה עוד בשנת 2006 בתקשורת הגרמנית כי אירן רכשה מקוריאה הצפונית 18 או 19 טילים מסוג BM25 בעלי טווח של 3,500 ק"מ. על קיומו של טיל כזה נודע לראשונה מידיעות שהתפרסמו שנתיים לפני כן בעיתונות היפנית אודות פרויקט צפון קוריאני של טיל ארוך טווח שכונה "מוסודן" ושהתבסס על תכן של טיל בליסטי ימי סובייטי. ה"מוסודן" המסתורי (ובשמו האחר ה-25 BM) נחשף על-ידי קוריאה הצפונית במצעד שהתקיים בשנת 2010. מספר משקיפים מערביים בעלי אמונה בטוב שבאדם מיהרו להרגיע את הציבור וקבעו בפסקנות כי טילי ה"מוסודן" שהוצגו במצעד לא היו אלא תפאורות תיאטרון ואביזרי תעמולה בלבד. גם רוסיה, משיקוליה היא, בחרה להכחיש את קיומו של הטיל הזה. בשיחות שהתקיימו באותה שנה בין ארה"ב לרוסיה אודות תוכניות הטילים של קוריאה הצפונית ואירן, קבעו האחרונים בפסקנות כי טיל ה"מוסודן"/BM25 הוא פרי הדמיון בלבד. על-אף ההכחשות הללו, ולמרות כישלונות חוזרים ונשנים, הציגו הצפון קוריאנים בקיץ 2016 שיגור מוצלח של הטיל "הלא קיים". הצפון קוריאנים אף פרסמו את הגובה המרבי והמרחק שאליו הגיע הטיל. מנתונים אלה ניתן לחשב את טווחו המכסימלי של ה"מוסודן/BM25 שהוא אומנם כ-3,500 ק"מ.
יחסים טובים
אם היה ספק כלשהו לגבי מקורו של טיל ה"חורמשר", ספק זה התפוגג כאשר האירנים שחררו סרטון שמראה את שיגורו בינואר שנה זו. בסרטון נראה טיל ה"חורמשאר" משאיר אחריו שובל להבות זהה לתאומו הצפון קוריאני. לא ייפלא אם כן שהופעתו של ה"חורמשאר" באירן גרמה לחוסר נוחיות באירופה, מכיוון שטווחו מספיק כדי לפגוע במרבית מדינות מרכז ומערב אירופה ולאיים על ברלין ופריז מנקודות שיגור במערב אירן. נוכח הצורך האירני לשמור על יחסים כלכליים ופוליטיים טובים עם מדינות אירופה, ובמיוחד נוכח תמיכתן הנמשכת בהסכם הגרעין שהחיה מחדש את כלכלתה של הרפובליקה האיסלאמית פתחו נציגי המשטר במערכת דיפלומטיה ציבורית להרגעת שותפיהם האירופים. חשיפת הטיל בספטמבר לוותה בהצהרה כי טווחו הוא 2,000 ק"מ בלבד וכי אירן "הקטינה את ממדיו" כדי שלא יוכל לחרוג ממגבלת הטווח הזו. כאשר ספיחיה של הדאגה האירופית המשיכו להדהד ברשתות החברתיות ובפרסומים של מכוני מחקר, יצא מפקד משמרות המהפכה הגנרל
מוחמד עלי ג'עפרי בהכרזה חגיגית כי המנהיג העליון עצמו האייטולה
עלי חמנאי הוא זה שהורה להגביל את טווח הטילים של אירן ל-2,000 ק"מ - טווח שמכסה אומנם חלק מחברות
האיחוד האירופי במזרח היבשת, אך איננו מכסה את גרמניה. להוראותיו של המנהיג העליון יש באירן מעמד של ציווי דתי וחוק לאומי, ועל כן יש רבים במערב שמיחסים להם משקל משמעותי. מכיוון שאין באירן סמכות שהיא מעל למנהיג העליון, הוא חופשי לחזור בו מהוראותיו בכל עת שירצה אך הדבר איננו מפריע לאלה שרוצים להאמין ברצונה הטוב של אירן. גם ההבהרה של מפקד משמרות המהפכה כי המגבלה הזו תקפה רק "לפי שעה" לא הותירה כל רושם.
במציאות, הטווח המרבי של ה"חוראמשר" היה ונשאר 3,500 ק"מ. כדי "לקצר" כביכול את הטווח הגדילו האירנים את משקל הראש הקרבי מ-500 ק"ג ל-1,800 ק"ג - מעין קשירת משקולת לרגלי רץ אולימפי. כפי שאין בעיה מיוחדת להתיר את המשקולת מרגלי הרץ, אין כל בעיה מהותית בהפחתת משקל הראש הקרבי בחזרה למשקל המקורי. להוראה של חמנאי על הגבלת טווחו של ה"חורמשאר" יש בדיוק אותו ערך כמו לפסק ההלכה הדתי ("פתווה") שפרסם בשעתו כנגד פיתוח נשק גרעיני באירן. שתי ההצהרות כאחת נועדו לסבר את אוזניהם של דיפלומטים ונפשות טובות אחרות באירופה ובארה"ב, מבלי לכבול כהוא זה את ידיה של אירן בתחום הגרעין ובתחום הטילים הבליסטיים כאחד.
יתרה מכך: הגבלת הטווח הפיקטיבית הזו כבר נמכרה למערב מספר פעמים בעבר. טיל ה"שאהאב 3" נחשף לראשונה על-ידי אירן ב-1998 וגרם לוויכוחים במערב לגבי הטווח המרבי שלו. האירנים הודיעו כבר אז בהזדמנויות שונות כי הם לא מעוניינים בטילים שטווחיהם עולים על 1,500 ק"מ - טווח שמכסה היטב את ישראל, מדינות המפרץ וסעודיה, אך שאיננו מאיים על מדינות מזרח אירופה. בשנת 2004, לאחר ניסוי של דגם מתקדם יותר של ה"שאהאב 3" הכריז נשיא אירן דאז חתאמי כי לאירן יש עתה טיל לטווח של 2,000 ק"מ. ממאמרים וראיונות בתקשורת האירנית ניתן היה להתרשם כי ההצהרה הזו - שסתרה את מגבלת הטווח הקודמת - הפתיעה בכירים באירן, אך מכל מקום מרגע שניתנה היא קידשה את מספר הקסם החדש של 2,000 ק"מ כמגבלה מרצון שאירן הטילה על עצמה. כדי להבהיר שמגבלה זו היא פוליטית ולא טכנית הצהיר שר ההגנה של אירן באותה תקופה עלי שמחאני כי "ישראל היא זו שטוענת כי יכולות ההגנה של אירן מאיימות על אירופה... אני מכריז מפורשות כי אנו לא מאיימים על שום מדינה אירופית וכי הרפובליקה האיסלאמית של אירן איננה מציבה שום איום על אירופה".
טווח מרבי
במהלך השנים שלאחר מכן הציגה אירן טילים נוספים שטווחיהם חרגו מהמגבלה: הטיל הבליסטי הדו שלבי "אשורה/סג'יל/סג'יל 2" (האירנים נוהגים לשנות את שמות הטילים שלהם לעתים מזומנות) שטווחו הוערך על-ידי חוקרים במערב בין 2,200 ל 2,240 ק"מ, וכן טיל השיוט האסטרטגי "משכאת/סומר" שהועתק מטיל השיוט האסטרטגי הסובייטי KH55 ושטווח גרסתו האירנית מוערך בכ-2,500 ק"מ. האירנים הכריזו בפסקנות כי טווחיהם של שני טילים חדשים אלה הוא 2,000 ק"מ בדיוק. ה"חורמשאר" מצטרף אליהם כטיל האירני השלישי שטווחו המוצהר הוא 2,000 ק"מ. בלתי סביר בעליל שלשלושה סוגי טילים בעלי שונות טכנולוגית בולטת - טיל בליסטי מוצק, טיל בליסטי נוזלי וטיל שיוט - יהיה טווח מרבי זהה עד הקילומטר האחרון. מכאן שהצהרות הטווח האירניות אינן, אלא תעמולה שאין לה קשר ליכולות הטווח האמתיות של טיליהם. הדגמה מעניינת לשימוש התעמולתי שהאירנים עושים בהכרזות על טווחי טילים שלהם ניתנה בתערוכת נשק שהתקיימה בטהרן בשנת 2014. בתערוכה זו הוצג הטיל "קאדר" (גרסה ארוכת טווח של ה"שאהאב 3") כשעליו שלט בפרסית המפרט את ביצועיו, ובהם טווח של "1947 ק"מ". כל ישראלי מבין שלא מדובר פה על טווח אלא על תאריך, לאמור השנה שבה החליט האו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. בד-בבד עבור משקיפים בחו"ל המספר שבשלט נשמע סתמי אך עומד במגבלת הטווח המוצהרת של 2,000 ק"מ.
אירן מקיימת בכל קיץ תרגילים צבאיים גדולים שבהם מוצגים כל השכלולים האחרונים באמצעי הלחימה שלה. בתרגיל של קיץ 2011 שנקרא "הנביא הגדול 6" ושבמהלכו נורו טילים בליסטיים רבים, הציגו האירנים לראשונה טיל "שהאהב 3" בתוך ממגורה משוריינת, נוסח הממגורות שבהם מאוכסנים הטילים הביניבשתיים של רוסיה וארה"ב כשהם מוגנים ממכה ראשונה ומוכנים לירי בכל עת. נראה שהיה לצעד זה הד דיפלומטי שלילי, מכיוון שממשלת אירן מיהרה לשחרר הצהרת הרגעה לתקשורת עוד בעיצומו של התרגיל. ההצהרה שניתנה ב-8.6.2011 קבעה כי אירן מתחייבת להגביל את טווחי הטילים שלה ל-2,000 ק"מ. ההודעה הטריה של מפקד משמרות המהפכה אודות הוראת המנהיג העליון להגביל את טווח הטילים האירניים היא אם כן לפחות הפעם השנייה בעשור האחרון שמגבלת הטווח הזו "נמכרת" למערב. למעשה "נמכרה" מגבלת הטווח הפיקטיבית הזו באופן פחות רשמי מספר רב של פעמים בעבר בצורת דיווחי תקשורת אירניים והצהרות טווח פיקטיביות לגבי כל טיל חדש שנחשף.
כפי שה"פתווה" של עלי חמנאי שאסרה על אירן לפתח נשק גרעיני הרשימה מספר חוקרים העוסקים בתפוצה גרעינית כך גם ההצהרה על הגבלת הטווח הרשימה חוקרים העוסקים בתפוצת טילים. "כשהדברים באים מפי המנהיג העליון, להכרזה הזו יש יותר משמעות" אמר אחד מהם. באופן פרדוקסלי, לאמון בהבטחה להגביל את הטווח ל-2,000 ק"מ מתלווה חוסר אימון ביכולתה הטכנולוגית של אירן להגיע בכלל לטווח הזה. לדוגמה, בפרסום של מכון המחקר השבדי רב היוקרה SIPRI מ-30.10.2017 נקבע כי לטיל "קאדר" (אותו טיל שנשא את השלט " 1947 קילומטר"), יש לאמיתו של דבר טווח של 1,600 ק"מ בלבד. אותו פרסום טוען כי הטיל המתקדם יותר, ה"סג'יל" צפוי אומנם להגיע לטווח של 2,000 ק"מ, אך הוא עדיין בפיתוח. האמונה בכנות כוונותיה של אירן משתלבת כאן היטב עם הספקנות לגבי יכולותיה. שני הדברים כאחד משרתים בסינרגיה את הנכונות של הבריות להאמין במה שגורם להם לחוש בטוב.
האירנים ידועים כאנשי מסחר מהמעולים בתבל, ואמני הונאה רבים היו יכולים לקבל מהם שיעור או שנים. בעזרת "מכירת" אותה סחורה - הגבלת הטווח - מספר פעמים לדיפלומטים ולחוקרים שוחרי שלום, הצליחו האירנים לנתק בין תוכניות הטילים לתוכניות הגרעין שלהם ולהגיע להישג ההיסטורי של ההסכם הגרעין, אותו הסכם שנתן לגיטימציה למשטר שקורא פעמיים בשנה (לפחות) להשמדת ארה"ב וישראל, ושנתן לו יד חופשית לעשות במזרח התיכון ככל העולה על רוחו. התוצאות כבר נראות בשטח, ואת המחיר ישלמו עמי האזור והמערב כולו. ג'ורג' פרקר נתפס בסופו של דבר ונשלח למאסר עולם. מוכרי הגשרים מטהרן הצליחו למכור למערב שוב ושוב את גשר ברוקלין - וקיבלו על כך פרס.
