מנהיגוּת יהודית
בעוד בפוליטיקה השירות הציבורי הפך לקמפיין אישי, והוא לא יותר מתרגיל ביחסי ציבור המשרת היטב את הכיסא של הפוליטיקאי (וכַּחְלוֹנֶטוֹ כמשל), ראוי להכיר מנהיגוּת יהודית אמיתית מזַן אחר, כזו של הרב שטיינמן זצ"ל, שלפיה מנהיגוּת היא עבדוּת ולא שררה. ואכן הרב שירֵת את הציבור ואת
עולם התורה בצניעות, בענווה וּבמסירות אין קץ, ללא כל פניוֹת אישיות.
יתרה מכך, בעוד שבתפיסה המערבית העולם שייך לצעירים, והזקנים הפכו לנֶטל על החֶברה ("אדם זקן מה יש לו בחייו", כשירו של
דוד אבידן, מכירים?), בתפיסה היהודית העולם דווקא שייך לזקנים, שהם סמל החוכמה, הצלילוּת והניסיון (זקן, לפי המסורת, ראשי תיבות "זה קנה חוכמה"). דומה שגלריית גדולי התורה, שהלכו לעולמם בגיל מופלג וּבשיבה טובה, דוגמת הרבנים יוסף, אליישיב וּשטיינמן, מוכיחה זאת.
רב דגול
נַחשו מי אמר: "אדם ענק בְּגוף מצומק". "...היום אני רק יכול לקנא במאות אלפים שצעדו עשרה קילומטרים ללוויה של זקן בן 104". כן, מדובר ברב שטיינמן זצ"ל. וּמי הדוברים? הראשון הוא לא אחֵר מפרופ' רביד שטיפל ברב. והשני, תחזיקו חזק, הוא השדרן הנודע
רזי ברקאי.
למוֹתר לציין, ששניהם לא חשודים בחרדיוּת או בדתיוּת. וּבכל זאת אין ספק שהם מייצגים את הציבור החילוני הרחב, שלא הסתיר את התפעלותו מדמותו הענקית של הרב, משיעור קומתו הרוחנית, מסירותו למען הכלל והפרט, נועם הליכותיו, פשטותו, צניעותו וענוותו המדהימים ללא פשרות, שנחשפו בין היתר בצוואתו הייחודית.
דומה שבעולמנו הפוליטי, שבו הכל אינטרסים אישיים, כבוד, כסף ותחמנות, ורק הכיסא מדַבר, העם צמא למנהיגוּת מסוג אחר בדמותו של הרב הדגול.
כלכלת בחירות
כפאראפרזה על האימרה הידועה ניתן לומר, שהרוצה לשַמר את כסאו, יִכּוֹן לבחירות. ואכן, לא סוד הוא כי בכנסת וּבממשלה כל הזמן מריחים בחירות. וּמנצלים כל פירצה אפשרית בקואליציה, ובראשן, איך לא, חקירות נתניהו וביטן, וכמעט שכחנו את התאגיד שאיים להפיל את הממשלה כדי לנפנף באיוּם הבחירות הקרֵבות ולהתחיל לתפור חליפות. ובאורח פרדוכסלי האיוּם הזה עובד, בניצוחו של הקוסם ביבי (עדיין), כדי לשַמר את הממשלה.
אולם דומה שהשיאנים בנושא הם
משה כחלון ו
יאיר לפיד, שהפך את כל הקדנציה הזאת מראשיתה לקמפיין בחירות אישי, תוך חרישת הארץ לאורכה ולרוחבה, על חשבון הנוכחוּת במליאה, כמובן. תוכנית ההוזלות של משה כחלון, ובקיצור כַּחְלוֹנֶטוֹ, לאחר שנכשל בפרויקט הדגל שלו - הוזלת הדיור, הפכה את כל הקדנציה שלו במשרד האוצר לכלכלת בחירות. הוא לא חוסך כל אגורה שהוא מוזיל לציבור, אם ישירות ואם בעקיפין דרך הפחתות מיסים וּמכסים, כדי לנצל אותה לקמפיין בחירות אישי. וכל האמצעים כשרים למטרה מיוחלת זו - שלטי חוצות ענקיים, הדרת ביבי, הקרדיט על שמו המתנוסס בכל תוכנית הוזלה, בעלת הלוגו האטרקטיבי 'נטו', הצגת טובת העם, בעוד מוחו קודח וחושב רק בחירות. וכל זאת, לא ניחשתם, על חשבון הקופה הציבורית.
די לפדופיליה
מתברר שיש לישראל המתקדמת עוד הרבה מה ללמוד מארה"ב בתחום המשפטי לגבי זכויות אדם בנושאים הומניטריים בסיסיים ביותר. והפדופיליה כמשל. אחרת איך תסבירו את זה שבארצות הברית הסוטה ג'רי פנטון נידון ל40 שנות מאסר, בעוד בישראל הסוטים מסתובבים חופשי או נענשים בעונשים קלים ביותר וּבלתי מרתיעים. וכך קטיני ישראל חשופים לפגיעות פדופיליות ללא תקנה.
יתרה מכך, מדוע לא מחייבים בחוק את הטיפול בסוטים, דבר שהיה מצמצם את התופעה? נדמה לי שבדילמה בין זכויות הפדופיל וחירותו לזכויות הקטינים חסרי היֶשע על גופם ונפשם, והבטחת שלומם מפני כל פגיעה בהם - זכויות האחרונים גוברות. מדוע להתחשב בזכויות הפושעים על חשבון הקורבנות?
ועוד, לאחרונה עלו לכותרות מורים בכירים ומצויינים שהתגלו כפדופילים סדרתיים. השאלה היא מדוע לא נערכים למורים מבדקי אישיות יסודיים וּמקיפים, שימנעו את הִישנות התופעה העגומה והמצערת? לתשומת לב שר החינוך,
נפתלי בנט.
