בית הדין הגבוה לצדק קיבל ביום חמישי החולף החלטה תמוהה מאוד שעוררה רוגז רב, ואולי אפילו חמת-זעם, בקרב רבים מאוד מתושבי המדינה. לאחר שדן בעתירות שהגישו בני משפחותיהם של המחבלים שנספו בפיצוץ מנהרת הטרור שהובילה מרצועת עזה לשטח ישראל וגופותיהם מוחזקות בידי המדינה. דעת הרוב של בית המשפט קבעה כי "החזקת גופות המחבלים נעשית ללא סמכות, משום שלא קיים בדין הישראלי חוק שמסדיר את הנושא. ישראל, כמדינת חוק, לא יכולה להחזיק בידיה גופות לצרכי משא-ומתן בשעה שאין חוק ספציפי ומפורש שמאפשר לה לעשות זאת". הדיון התקיים לאחר החלטת הממשלה להחזיק בגופות המחבלים שנהרגו לצורך מו"מ עם רוצחי החמאס על החזרת גופותיהם של חיילי צה"ל שנהרגו במלחמה. משמעות ההחלטה המוזרה היא שישראל עלולה לאבד נכס אסטרטגי מבלי לקבל דבר בתמורה.
גלי הדף ראשונים שעוררה הפסיקה נשמעו במהירות מפיו של ראש הממשלה
בנימין נתניהו שאמר: "מדובר בהחלטה בעייתית מאוד של בג״צ. אסור לתת לחמאס מתנות חינם"; שר החינוך
נפתלי בנט ושרת המשפטים
איילת שקד הבהירו אף הם כי הממשלה לא תחזיר גופות מחבלים כל עוד גופות חיילינו
הדר גולדין ו
אורון שאול נמצאות בידי האויב"; אפילו שר התקשורת
איוב קרא הצטרף למגנים כשהודיע: "לצערי בג"ץ שוב מתערב בענייני ביטחון המדינה ופוגע בחוסן הלאומי. לטעון שאין למדינה סמכות להחזיק בגופות מחבלים לצורך מו"מ - זה לתת פרס לטרור".
מה שמוזר ביותר בהחלטת בג"ץ הוא העובדה שבגלל מחסור בחוק מפורש שמותר או אסור לעשות דבר מה חובה מוטלת על המדינה לחוקק מיד חוק מיוחד שיתאים לעמדתו של בג"ץ. אבל כנראה שמזיכרונם של שופטי בג"ץ נשמט פרק חשוב ביותר במורשת ישראל שכל ילד מכירו והוא קרוי "עקדת יצחק". בימי חייו של אברהם לא היה קיים חוק שאסר על הורים להעלות את ילדיהם לעולה לכבודו של אלוהים. ברור שאם באותם ימים הייתה קיימת הערכאה של בג"ץ והדילמה של העקידה הייתה מוצגת בפני השופטים, הם היו פוסקים שללא חוק המאפשר לאב להקריב את בנו אסור לעשות מעשה נורא שכזה ולכן צריך לחוקק חוק שמתיר את ההקרבה.
כדי להזכיר לשופטים את סיפור המעשה אנסה להציג בפניהם תרחיש מעודכן לימינו בלשון פשוטה וברורה.
אברהם היה אדם חכם. ניתן להבין זאת מן הדברים שלא נכתבו בספר בראשית על הדו-שיח בינו לבין אלוהים בסיפור עקידת יצחק. ואלה הדברים שלא נכתבו ושאני מעלה אותם על הכתב כאילו היו דיאלוג בין השניים.
דבר אלוהים המעמיד את אברהם בניסיון היה בגדר ציווי: "קַח נָא אֶת בִּנְךָ".
אברהם החשדן נוכח הבקשה המוזרה ניסה להתווכח ואמר: "יש לי שני בנים, למי מהם אתה מתכוון".
אלוהים: "בנך אֲשֶׁר אָהַבְתּ".
אברהם: "את שניהם אני אוהב".
אלוהים: "אֶת יְחִידְךָ".
אברהם: "שניהם יחידים לאימהותיהם"
אלוהים שנמאס עליו הוויכוח ולא הסכים להמשך השאלות החוזרות ונשנות נקב בשם ברור: "אֶת יִצְחָק".
ספר בראשית ממשיך כך את סיפור דבר האלוהים לאברהם: לֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּורִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם (את המלה "לְעֹולָה" הבליע האל כדי להמשיך ולהסתיר את הסיבה האמתית) עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹורוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹולָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ אֱלֹוהִים. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹוק. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו: שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹולָה וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדו אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּיו. (בשלב זה מסתבר כי גם יצחק חשד שמטרת הטיול בחברת אביו איננה רק להשתחוות לאל. ולמרות מצוות כיבוד האב הוא שאל: "אני רואה את האֵשׁ וְהָעֵצִים אבל אַיֵּה הַשֶּׂה המיועד לְעֹולָה?". גם הפעם אברהם מתחמק ואינו אומר את האמת, אך גם אינו משקר. "אֱלֹהִים יִרְאֶה (ימצא) לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹולָה, בְּנִי". כדי להבין את מה שאמר אברהם בפועל צריך לדעת את תורת הפיסוק, להציב נקודה אחרי המלה יִרְאֶה ולהרחיק את הפסיק אחרי המלה "לעולה". וכך משמעות התשובה לשאלת יצחק היא זו: "אלוהים יראה לו". נקודה. "השה לעולה - הוא אתה בני".
ועכשיו שופטי בג"ץ, מעמיקי ההגות ושומרי הצדק המוחלט, אם נזכרתם ואם הבנתם במה המדובר, ואם אתם קשובים לקול העם שבקרבו אתם חיים, חיזרו להיכל השן שלכם ואולי תבינו, כי טוב הייתם עושים אילו חדלתם מהפיכת הגיגיכם האישיים לפסיקה שעד כה רבים עדיין מכבדים אותה. במצב הנוכחי כנראה קרוב היום שאיש לא יציית לקולכם, אם הוא יישמע כמו הפסיקה האומללה שיצאה ממטבחכם. פסיקתכם היא סטירת לחי משולבת באגרוף ברזל בבטן שעיקרה, פגיעה חמורה ברגשותיהם של המשפחות הישראליות שרוצחי חמאס מחזיקים בגופות בניהם שנספו במערכה.