כידוע, מסכת אבות עוסקת בענייני מוסר, והיא אחת המסכתות הנלמדות ביותר במהלך הדורות. ברם, למרות פרסומה ותפוצת לימודה, ר' יהודה הנשיא שחיבר את ששת סדרי המשנה, לא סידר את מקומה באחד משלושת הסדרים הראשונים, אלא לקראת סוף הסדר הרביעי הוא סדר נזיקין. ויש לשאול: מדוע היא נסדרה כל כך מאוחר למרות חשיבותה ותפוצתה הרבה? הרמב"ם בהקדמתו לפירושו למשנה מבאר מדוע מסכת אבות נסדרה סמוך למסכת סנהדרין [=בית הדין הגדול], ומשם עולה התשובה לשאלתנו (עמ' טז):
"כדי להשמיענו במסכתא זו מוסר כל חכם מן החכמים ע"ה [=עליהם השלום] כדי שנלמד מהם מבחר המידות, והדיינים זקוקים להם יותר מכל אדם, כי אם לא ילמד ההמון מוסר אין הדבר מזיק לכלל, ולא הזיק אלא לעצמו בלבד, אך אם לא יהיה הדיין בעל מוסר ומנומס הרי הוא אובד ומאבֵּד את העם בנזקיו".
גורם הרעות הגדול
מדברים אלה אנו לומדים עקרון חשוב, כאשר אדם מזניח את נפשו ומאפשר למידות הרעות לרחוש בקרבו ולשלוח את גרורותיהן אל נימי נפשו הזכים והטהורים, הוא גורם רעה גדולה בראש ובראשונה לעצמו. שאין אדם מיטיב אלא לעצמו ואין אדם גורם רעה אלא לעצמו, וכפי שכותב הרמב"ם בספרו "מורה הנבוכים" (עמ' רצה-רצו):
"והמין השלישי מן הרעות [שיש בעולם] הוא מה שיארע לאדם ממנוֹ מפעולתו הוא עצמו [...] ומרעות המין הזה צועקים כל בני אדם [...] ועל המין הזה מן הרעות אמר שלמה: 'אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ' [משלי יט, ג]. ומין זה נספח לכל המגרעות [כלומר, המידות הרעות הן המקור לרוב הצרות], כלומר לגרגרנות [=להפרזה] באכילה ובתשמיש [=ביחסי המין] [...] ויהיה זה [=ההפרזה באכילה ובתשמיש] סיבה לכל התחלואים והפגעים הגופניים והנפשיים".
כאשר אדם מן היישוב נוהה אחר תאוות לבו, הנפגעים ממידותיו הרעות הם: הוא עצמו, בני משפחתו וסביבתו הקרובה. ברם, כאשר הדיין הולך בדרך רעה ונפשו מושחרת במידות רעות הנזק עצום, הואיל ובשחיתותו קיים זרע של פורענות לכלל החברה. שחיתותו המידותית של הדיין גורמת שליבו יִטֶּה על נקלה לעיוות הדין, ויתרה מזו, עצמו ומהותו כבר הוכשרו לשאוף לשקר ולכזב, וכפי שכותב הרמב"ם ב"ספר המצוות" ביחס לאיסור להניח מכשול לפני עיור (ל"ת רצט):
"ולאו [=ואיסור] זה אמרו [חכמים], שהוא כולל גם מי שמסייע לדבר עבירה או גורם לה, לפי שהוא [התאווה או המכשול] בא לאותו האדם שסימְּאה התאווה את ראיָּתו ונעשה עיור [=אינו יכול לזהות עוד את הנזק שבתאווה והיא נראית לו כדבר חיובי]". כלומר, מי שנוהה אחר התאוות ונעשה עיור לאמת, קרוב לודאי שלא יוכל לראות אותה גם אם ינסה להשיגה, והואיל וטבעו הושחת, לבו יִטֶּה מעל האמת גם אם היא תוצב לפניו במלא עוזה ובהירותה.
בהמשך דברי הרמב"ם בפירוש המשנה שם, הוא מתאר את העקרונות החשובים ביותר שהדיין צריך לשים לנגד עיניו וזניחת התאוות הוא החשוב שבהם: "ולא ירדוף אחר המנוחות והתענוגות כדי שלא יופקרו זכויות בני אדם, ויכבשוהו התאוות [...] ולא יאהב את השׂררה [...] וראוי לדיין שלא ירבה ברדיפת תאוות העולם ואהבת הממון וההתרברבות, כמו שאמר הכתוב 'שֹׂנְאֵי בָצַע' [שמות יח, כא]". כלומר, כאשר התאוות כובשות את לב הדיין הוא נעשה עִוֵּר לאמת, והדין יהא מופקר מעתה לשרירות לבו הרע ולגחמתו ההפכפכה.
עקרונות נוספים לדין צדק
הרמב"ם מציין שלושה עקרונות נוספים שהכרחיים לדין צדק:
א) הראשון הוא מגרעת עינוי הדין, אמנם, אין לחרוץ משפט אלא במתינות ולאחר שמיעת בעלי הדין וכל העדויות, ברם, כאשר נסתיים ההליך המשפטי יש לפסוק דין מיד, וזה לשונו שם: "אל ימהר [הדיין] לחרוץ משפט [...] וגם לא יאריך את הדיון [...] וזה הוא הנקרא עינוי הדין [...] ולא יכביד, כלומר על-ידי קביעת זמנים רחוקים לדיון. ויניח לבעל הדין להגן על עצמו אף אם יהיו דבריו ארוכים וטפשיים. ואם כפי טענותיהם [של בעלי הדין] [...] אי-אפשר לעשות כן [=פשרה] אז יחליט ויפסוק הדין מיד".
ב) והשני הוא מגרעת רוממות הדיין ונפיחותו מחשיבות מעמדו: "ולא יקל עצמו בפני ההמון [...] וגם לא יִבָּדֵל [=יתרחק] מהם יותר מדאי כדי שלא יֹאבד החלש". כלומר, "שמתוך רוממות הדיין עד שאי-אפשר להגיע אליו יתרבו בעלי זרוע והאלמים בידעם שאותם הנעשקים והנדכאים לא יוכלו להגיע אל השופט ואין מי שידון דינם" (דברי הרב יוסף קאפח בהערה 46 שם).
ג) והשלישי, הוא מגרעת עורכי הדיינים, אחד מגורמי עיוות הדין הוא עורכי הדיינים. יש מהם שאינם שואפים לאמת ולדין צדק, אלא להיטיב עם לקוחותיהם הפושעים בכל דרך אפשרית, ולשם כך כל האמצעים כשרים. מזאת מזהיר הרמב"ם בפירושו למשנה שם: "ויַרבה [הדיין] לחקור את העדים, וייזהר בעת החקירה שמא ילמדו [בעלי הדין] מתוך דבריו דבר שיעזרֵם על רצונם [=להשיג את מטרתם]. ולא ילמֵד טענות לבעלי הדין והוא הנקרא עורכי הדיינים".
היעד: חשיפת האמת
שאיפת בתי המשפט לדין צדק עשויה להתממש אך ורק בחשיפת האמת. ומדוע האמת כה חשובה? כאשר נגרם עוול לאדם עלול להיגרם לו בכך צער נפשי ויגון עצום, אם אין מי שיציל אותו מעושקוֹ ויתן מזור לנפשו. נפשו של הנעשק נרמסת ונאנקת תחת רגלי העושק הרמאי והרשע שמגחך בתוך לבו בראותו את המערכת המשפטית רופסת ומקרטעת, ולעתים אף איננה רוצה להבין שרחמנות כלפי פושעים משמעותה אכזריות ישירה כלפי כלל החברה. ולכן, התנאי הראשון לחברה בריאה ומאושרת הוא מערכת משפט נקייה ומוסרית.
לאור עקרונות דין הצדק שהזכרנו לעיל עולה, שעל המערכת המשפטית בימינו לעשות כברת דרך כדי לדון דין צדק בשלמות. ובעיקר עליה להרחיק מקרבה אינטרסים זרים שעלולים להפיל אותה לתהום התאוות והמידות הרעות, ואלה כאמור, גורמים בסופו של דבר גם לעיוות הדין. יהי רצון שנזכה לשוב לדרך האמת, ואז ישובו אנשי אמת לשפוט את עמנו בדין אמת, ונסו יגון ואנחה ואין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה.
לעיון במאמרים נוספים במשנת הרמב"ם היכנסו לאתר "
אור הרמב"ם".
