על שערוריית "טבע" נשפכו כבר מילים לרוב. לאחר הכרזת ההנהלה על הפיטורים ההמוניים יצאו מגידרם כל מנהיגי המדינה - אלה שאיפשרו לטבע להגיע למצבה - יחד עם מנהיגי ההסתדרות, בהכרזות של סולידריות עם העובדים. ההסתדרות אף הכריזה על "שביתת הזדהות" שהצליחה להציק לכל האזרחים ולפגוע במשק. אילו הייתה מכריזה על הזדהות שבה היה כל המשק עובד ותורם את שכר ארבע השעות שבהן שבתו ליצירת קרן לטובת מפוטרי "טבע", היא הייתה יכולה גם לדרוש מהממשלה ומהמעסיקים לתרום סכום זהה למה שהעובדים תרמו. יתרה מכך, היא הייתה מייצרת הזדהות וסולידריות אמיתית - ולכידות של כלל העובדים במשק. מסר שכזה היה יעיל יותר ולמעשה, היה מאותת לממשלה שעליה לעסוק לא רק בהגנה על ראש ממשלה חשוד וחברי כנסת שסרחו אלא בהסתכלות ומעשה שבמרכזו הלכידות של כלל החברה הישראלית.
בהיעדר סולידריות אמיתית, גם הדיון באשר למה אפשר לעשות כדי להעביר את רוע הגזירה נראה יותר כמו שחרור אוויר חם מאשר לימוד אמיתי של לקחים ממה שקורה ב"טבע" ולמעשה, ממה שקורה במשק בכלל ובפריפריה בפרט בכל הנוגע לשימור מקומות עבודה ושיפור חיי העובדים תוך התאמתם לצרכים של משק מודרני.
הלקחים שיש ללמוד נוגעים ל"טבע" עצמה - אבל גם לממשלה, להסתדרות ולחברה הישראלית בכלל. אשר לטבע, כאן המסקנות המעשיות חייבות לגרום לאחראים למשבר שגרמו לחברה (למשל: תביעה מדירקטורים להחזרת בונוסים, סילוק גורמים לא אחראיים - למשל:
גליה מאור - מחברות בדירקטוריון, הקטנה מיידית של שכר הבכירים ובראשם המנכ"ל החדש וכו') לשלם מחירים אמיתיים וכואבים. אשר לממשלה ולרשויות השונות (למשל: רשויות הפיקוח והרגולציה, רשות המיסים, הנהלת הבורסה, וכו'), כאן יש להבטיח שעידוד השקעות יבטיח תמורה מצד מי שהמדינה נותנת לו מענקים כנגד העידוד שהוא מקבל, למשל, על-ידי הבטחה מחייבת של כמות מועסקים באתרים ספציפיים, עם מערכת עובדת של סנקציות במקרה של אי-עמידה בהתחייבויות מצד מקבלי המענקים.
רשויות רגולטיביות צריכות לוודא שדירקטורים שאינם ממשגיחים על הנהלות פרועות משלמים מחירים כבדים על רשלנותם ולהטיל קנסות כבדים על חברות ציבוריות (ויש לזכור זאת: "טבע" איננה חברה פרטית אלא חברה ציבורית!) כשהן מזלזלות באחריותן הציבורית והפוכות למסלקה להעברת כספים לבכיריהן. הממשלה יכולה גם להפעיל כלי מיסוי שיסייעו למקבלי העידוד לשמור על התחייבויותיהם (מה שבעברית מדוברת ניתן לראות כשוט המשלים את הגזר).
ההסתדרות יכולה לגייס את כל המשק להזדהות מעשית - למשל: על-ידי יצירת קרנות שביתה וקרנות לסיוע למפוטרים - ובמקביל לוודא שהסכמי עבודה מתייחסים גם למקרי משבר כמו זה שהנהלת "טבע" דרדרה אליו את החברה.
ומה שהכי חשוב: הציבור יכול ולמעשה חייב לבוא חשבון עם נבחריו - הממשלה, אבל גם ההסתדרות וכמובן, גם החברות הציבוריות שבהן מושקעים כספיו ושבהן הדירקטורים אמורים להיות אחראים בפני בעלי המניות, כלומר: הציבור - כך שאלה ידעו מוטלת על שכמם אחריות כבדה להבטיח פעילות למען הציבור, שלא לדבר על סולידריות ולכידות חברתית. רק כך תהפוך עמידה על המשמר להיות לעניין ברור מאליו; רק כך נוכל להבטיח שלא מגיעים למשברים מסוג זה.
