מאוחר מדי
נראֶה שגישת ה'סְמוך' וה'לנו זה לא יקרה' עובדת שעות נוספות בחֶברה הישראלית בכל המגזרים והרבדים, ואף בצבא. אחרת איך תסבירו את זה, שביער קולה ליד אלעד הנפָלים הנשקיים והמוקשים עדיין משתוללים שם, ולמרות ההתרעות החוזרות ונשנות של התושבים מפני אסון, עד כה לא נעשה כמעט דבר, והיער לא נוקה משרידי הנשק שבו.
אז מדוע היה צריך לחכות לפציעתם של כמה נערים מאלעד מהמוקשים, כדי שהצבא יתחיל לנקות את השטח? מדוע חיכו לאסון, במקום לפעול ולמנוע אותו מראש? וּמדוע לשלול מילדי הישוב את הבילוי ביער בגלל מחדלי הצבא.
חָמֵשׁפיקס
מי אמר שכלכלה היא מדע מדויק? הפסיכולוגיה היא מרכיב חשוב בה. ולא רק תנוּדתיוּת הבורסה, המגיבה על תהליכים מדיניים, ביטחוניים וּמוניטריים היא הוכחה לכך. קַבלו את רשת קופיקס כמשל.
אין ספק שהבעלים
אבי כץ חולל מהפך בשוק הקפה בארץ, כאשר הוזיל אותו (ושורת מוצרים נוספים) לחמישה שקלים בלבד, וגרם לתחרותיות בשוק, שבעקבותיו גם רשתות הקפה היוקרתיות הוזילו את מחירו. דומה שמעֵבר למחיר, חמישה שקלים הפך לסמל, שהתקבע בתודעה הציבורית. סמל למהפך, המאפשר קפה לַכל, לצעד נחוש, אפשרי, לזמינוּת, לפופולריות ואף לתחרותיות.
לא פחות הוא הפך לסמל של הבעת אֵמוּן, קביעות ויציבות, כאשר כץ הבטיח שהמחיר לא יעלה. ולכן זה היה סוג של קו אדום, שאין לעבור אותו. מה הפלא כשכץ הפר את הבטחתו, והמחיר עלה ל-6 שקלים, הציבור חדל מלהאמין בו, והצביע ברגליים, כאשר הדיר את עצמו מהרשת. לכן הקמבק במחיר שעשה כץ הפעם הוא צעד נכון, שיחזיר את אמון הציבור בו ואת לקוחותיו.
מעֵבר לכך, אסטרטגיית המיתוג, שנועדה להרוויח לא רק את הלקוחות, אלא גם כסף, נראית לי נכונה. המיתוג הבסיסי הוא החזרת המחיר והסמל לקפה - 5 שקלים. מיתוג ברמה שנייה הוא 'קופיקס פלוס', שבו הגודל קובע, וקפה גדול מחירו 8 שקלים. והמיתוג העליון הוא ברמת הקייטרינג, שבו מגוון מחירים על-פי המוצר, ועדיין הם זולים בהרבה מהמקובל בשוק. כל הכבוד!
בדלת האחורית
מכירים את הבדיחה על חלם? בעיירה המפורסמת היה גשר רעוע, שכל העוברים ושבים בו מעדו ונפצעו. אולם במקום לתקן את הגשר, החליטה מועצת החכמים ההזויים לבנות בית חולים על-יד הגשר, כדי לטפל בפצועים.
מתברר שחלם כבר כאן. אחרת איך אפשר להסביר שבית הקזינו הוותיק, מפעל הפיס, הקים לאחרונה את עמותת 'אפשר' לטיפול בנפגעי ההתמכרויות להימורים שלו?
נכון שמכונת ההימורים המשומנת והפופולרית מכניסה לחברה מיליארדי שקלים בשנה. וגם הקמת העמותה, הרווחית להנהלה, היא על חשבון המדינה (אלא מה). אך כל זאת במחיר של פגיעה כספית ומשפחתית בבתי אב רבים בישראל, כתוצאה מההימורים, ובמיוחד בחלשים. ואחר כך החברה מאַחזת עיני הציבור בדמות מכון גמילה? אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.
טוב עשה אפוא שר האוצר,
משה כחלון, שהחליט להרים את הכפפה ולבטל את מכונות המזל. אולם נראה כי בעקבות הגבלת הפרסום של החֶברה, פרסומות הענק בנושא הגמילה הן עוד דרך שלה לפרסם את עצמה בדלת האחורית. וּבא לבתי ציון גואל.
