חובת הסימון

א. למה לא עכשיו?!

רכיבי מזון מסוכנים היו אמורים להיות מסומנים, החל מעוד כמה שבועות, כמתוכנן; וזה לא ייעשה. המזון המסוכן יסומן רק מינואר 2020, ובעיקר, מינואר 2021, אם לא יתעוררו התנגדויות נוספות של בעלי-עניין. בדיוני ועדת הכנסת לבריאות הוחרגו משקאות דיאט, אבקות מרק וחפיסות קטנות של ממתקים מחובת הסימון, למרות תכולתם. שיעור התחלואה בארץ מהשמנה, מסוכרת ומעוד מדווים גבוה לעומת המדינות המפותחות. לכן, יש חשיבות גבוהה במיוחד לחינוך הקהל, ובעיקר, ילדים ונוער, לצריכה נבונה של מזון. לכן, לא ברור מדוע משרכים משרדי הממשלה והכנסת רגליים בעניין סימון המזון.

ב. מי אחראי?

11,000-9,000 אזרחים עירקיים נהרגו בתשעת החודשים של מתקפת הקואליציה לסילוק דאעש ממוסול, מעוזו האחרון בעירק - פי עשרה מאשר דווח. המתקפה על מוסול החלה באוקטובר 2016, ונמשכה עד יולי 2017. במהלכה ביצעה הקואליציה אלפי תקיפות אוויריות והפגזות על יעדים בעיר ובסביבתה. זו המתקפה הגדולה ביותר על עיר מזה כמה עשרות שנים. במוסול גרו יותר ממיליון תושבים לפני פרוץ הקרבות. במהלך הקרבות, לקח דאעש אלפי אזרחים, ששימשו מגן אנושי לנסיגת אנשיהם מהעיר. השוואת נתונים ממקורות שונים הביאה לעריכת רשימה שמית של 9,606 אזרחים, שנהרגו במערכה. מאות אזרחים הרוגים קבורים עדיין תחת ההריסות. סוכנות אסושייטד פרס (אי-פי) מסרה, כי הפצצות הקואליציה הרגו כשליש מהאזרחים. דאעש הרג שליש מההרוגים האזרחיים, ושליש אין יודעים מי אחראי למותם. הנתון החדש על הרוגים אזרחיים במערכה גדול פי עשרה ממה שדווח על כה. הקואליציה הודיעה על אחריותה ל-326 הרוגים אזרחיים בלבד. לעומת זאת, נמצא בתחקיר, כי 3,200 אזרחים נהרגו בהתקפות הקואליציה. לדאעש יש אחריות להריגת אלפי אזרחים במתקפה.

ג. משבר

הוראת הרב הראשי לצה"ל, שרבנים צבאיים במיל' שיבקרו את הצבא יודחו מהרבנות הצבאית, מלמדת יותר מכל על המשבר החמור, שהצבא נקלע אליו ביחסיו עם הציונות הדתית. בשנים האחרונות יש שתי מגמות - חובשי כיפה ממלאים את היחידות הלוחמות ואת שורות הקצונה הלוחמת, ובמקביל דוחקת העלית הצבאית את הציובר הדתי ומצ̤רה את צעדיו. תחת הרמטכ"לים האחרונים נקט הצבא צעדים, שמחריפים את יחסיו עם הציבור הדתי. יש לכך תגובות נזעמות, שמכעיסות את צבאנו ואת מפקדיו.

ד. הקשחה נגד שיתוק

החלל נתפס כסביבה תמימה, למרות שחגים בו הרבה מאוד לווינים למשימות צבאיות, ומערכות נשק שונות. יתר על כן, הרבה מאוד פעילות אזרחית ופעילות צבאית תלויות בחלל. חיל-האוויר האמריקני מתכנן לשגר מערכת לווינים מתקדמת, שתהפוך את רשת הלווינים GPS לבלתי-חדירה ולאמינה ביותר. כיום מערכת הניווט GPS הנה בסיס למערכות-נשק רבות, וקשה לתאר תפעול כלי-שיט וכלי-טיס אם תשותק. הסינים שיגרו בשנת 2007 לווין, שיכול לפגוע בלווינים אחרים בחלל. הרוסים, לעומתם, שיגרו חללית-תחזוקה, שיכולה לטפל בלווינים במסלולם. משערים, כי החללית תוכל, כמו הלווין הסיני, להשמיד לווינים. לפיכך, מתאר המלחמות הבאות משרטט פגיעה בלוויני GPS - עד כדי שיתוקם, כדי לפגוע ביכולת הצבאית של ארצות-הברית. התגובה האמריקנית הנה הקשחת מערכת GPS מחד-גיסא ואימונים בסביבה נטולת-GPS מאידך-גיסא. כל זה מחייב את הקונגרס להקצות כספים לתוכניות הללו של חיל-האוויר האמריקני.

ה. דו-שורשיות

זיקתה של המשוררת דורית שירה ג'אן לשירת רחל מתבטאת בחלק משירי ספרה, 'המגיד' (כריכה רכה, 76 עמודים, 70 שקל). בשירי הספר מתבטאים מוצא הוריה והאווירה המיוחדת של שכונת התקווה על שלל מראותיה הצבעוניים ואווירתה המיוחדת. "אני שבה משדות העמק / מרחבי התירס וים החמניות / אל גינת ביתי אל שיח העגבניות / והפלפלים אשר זרעה אמי / ספל תה ומקל קינמון / נחת וכא̤ב לרוב / ודאי אשיב את רוחי //". ב'המגיד' מתוארת הווייתה של המשוררת והתמודדותה עם מצבים שונים. "מי יכול לאמירי נפשי / אשר שחה קומתם / נשקו לאדמה / ונפשי הסעורה תפרפר / מי יושיט לי את ידו / יכניסני בסתר כנפיו? //". שם הספר נלקח משיר של דורית שירה ג'אן: "ובא המגיד / ובידו האחת / ספר שירה / מהיכלות גן-עדן / ובידו הנותרת / רוך ומגע // והיה יפה כחתן / ויזעק זעקה / כל חושיי שנדמו / ניעורו לחיים //".

ו. נכחדת

'סלמנדרה, יא טורפת ...' - אמרו הגשש החיוור במערכונם הקלאסי, "דייג אוהב דגים". נראה, שיוסי בנאי, שכתב את המערכון, לא היה בקי בביולוגיה. כיום הסלמנדרה הנה מין נכחד בארץ, ומנסים לעזור לו להישרד. סלמנדרה בפרסית הנה בתוך אש. הדו-חי סלמנדרה נפוץ בסביבה לחה בצפון אפריקה, במזרח התיכון ובאירופה. בהיותו בוגר אורך גופו מגיע ל-30 ס"מ. צבעו שחור, והוא מנוקד בכתמים צהובים, שנתנו לו את שמו. הכתמים הללו ייחודיים לכל פרט - כמו טביעות אצבע, ומאפשרים לזהותם. צבעי האזהרה של הסלמנדרה מעידים על היותה ארסית (לא לבני-אדם). בלוטת הארס נמצאת בקדמת הגולגלת באזור העיניים, ומפרישה את הרעל סלמנדרין. הסלמדרה פעילה בעיקר בלילות גשומים בחודשים אוקטובר-מאי, במעיינות, בשלוליות חורף, בבריכות סלע ובנחלים בצפון הארץ, כשגבול תפוצתה הדרומי בכרמל. בחורף 2016/17 נמצאו סלמנדרות בוואדי לוטם ובוואדי אחוזה, ועדיין רק מעט ידוע על תפוצת הסלמנדרות באזור ועל אזורי רבייתן. בוואדיות העיר חיפה עורכת כעת החברה להגנת הטבע סקר סלמנדרות, כדי להכיר יותר את אוכלוסיות הדו-חי. החברה להגנת הטבע מחפשת מידע על מיקום הסלמנדרות; על מפגעים, שאותרו בשטח (ביוב זורם, פסולת בניין, דגי נוי ועוד); על תנאי מזג-האוויר; אילו סלמנדרות נצפו - בוגרות, או צעירות; אילו בעלי-חיים נצפו בסביבתן ועוד. מי שיכולים יצלמו את הסלמנדרות שראו - מבלי לגעת בהן, ויעבירו את תמונותיהם ואת המידע לאתר החברה להגנת הטבע.

ו. הסטירה

"ראינו בטלוויזיה את התקרית, שבה סוטרות נערות לחיילי צה"ל", כותב גרשון אקשטיין, ידידי. לדבריו, "אישית, איני בעד אלימות שגוררת אלימות, אך כאן התביישתי. חוסר התגובה והאיפוק היה כאן בעוכרינו, ומזמין תגובות והתפרעויות כאלו. לעתים, לסטירה מצלצלת בו-במקום לבנות הסוטרות, הייתה משמעות רבה בחינוך ובכבוד לחיילי צה"ל. וכמובן, בנוסף, היה צריך לעצור מיד את הנערות ואת הוריהן, ולהגיש כתבי אישום [וזה, למיטב ידיעתי, נעשה - אב"ץ] למען יראו וייראו. ולכל יפי-הנפש, שמאשימים את הכיבוש, זה ממש לא לעניין במקרה הזה". לעומתו, טוענת רבקה שפק ליסק, "... לנשות תמימי [המתפרעות מנבי סלאח - אב"ץ] קרה מה שקרה בעבר הרחוק לבִלעם. בניגוד לכוונתן העולם גילה את פניהם היפים של חיילים ישראלים, ששיפרו את תדמית צה"ל, שנפגעה מפרשת אלאור אזריה ...". שלא כמותה, אני סבור, שהסטירה לחיילים הדגימה את אי-האונים של החיילים בשטח תחת עול האיסורים, שמטילים עליהם, ומגבילים אותם. אני יכול להסכים עם אקשטיין, ואיני מקבל את דעת שפק ליסק. יתר על כן, למען ההרתעה, ראוי היה להורות, שאסור למפגינים, יהודים כערבים, ובכל מקום להתקרב לידי מגע עם חיילים, או עם שוטרים. כך, נהוג בארצות-הברית ובמקומות אחרים - התקרבות לשוטר במילוי תפקידו (הגבול המדומה הוא יארד - כתשעים ס"מ) נחשבת למעשה אלימות, ולשוטר מותר לפעול בכוח להרחיק את המתקרב אליו. זה, כמובן, לא יקרה תחת הנהגת הרמטכ"ל גדי איזנקוט; ואולי זה כבר מאוחר מדי, אחרי חמישים שנות הפקרות בירושלים, ביהודה ובשומרון.