בסוף השבוע שעבר התקשר הגנרל סאמח נביל, האחראי על התיק הפלשתיני במודיעין המצרי, אל מנהיג חמאס אסמעיל הניה ואל בכיר פתח עזאם אלאחמד, האחראי על תיק הפיוס, וביקש מהם להפסיק את ההתקפות ההדדיות בנושא הפיוס הפנים פלשתיני. הגנרל המצרי הסביר לשניים כי ההתבטאויות החריפות האלה פוגעות בסיכויי השגת הפיוס והבהיר כי מצרים נחושה להמשיך במתן החסות לתהליך הפיוס ולא תאפשר לו לקרוס.
תהליך הפיוס הפנים-פלשתיני שקיבל גושפנקא בחתימה על הסכם פיוס בקהיר ב-12 באוקטובר השנה,נמצא בתהליך מואץ של "הנשמה מלאכותית", מצרים שיזמה את הפיוס הזה נחושה לסחוט את הלימון הזה עד לטיפה האחרונה אך שני הצדדים אינם מסייעים לה, הם מתקשים להתאפק ומשחקים "במשחק האשמות" (BLAME GAME) כדי לגלגל את האחריות לכישלון הפיוס על הצד האחר.
למרבה הפלא, מי שהכריז באופן רשמי על קריסת הפיוס היה מי שדחף לקראתו יותר מכל מנהיג אחר בזירה הפלשתינית, מנהיג חמאס ברצועה יחיא סינוואר. בסוף השבוע שעבר נפגש יחיא סינוואר בפומבי עם קבוצה של נוער פלשתיני ברצועה ואמר "פרויקט הפיוס מתמוטט ועל כולם להתערב כדי להצילו". סינוואר נימק את תהליך הקריסה בכך שיש "כמה גורמים שרוצים לפרק את חמאס מנשקה ולסגור את המנהרות".
במילים אחרות,סינוואר טוען כי תהליך הפיוס נקלע למשבר עמוק בגלל סירובו של מחמוד עבאס להסכים למודל השלטוני של חיזבאללה בלבנון שאותו תכננה חמאס ליישם ברצועת עזה,הנשק והמנהרות הם החמצן של חמאס הרואה את עצמה בראש ובראשונה כ"תנועת התנגדות" ולא כגוף שלטוני.
נראה כי יחיא סינוואר הבין שכדאי לחמאס לחתוך עכשיו את הפסדיה למינימום, גם אם לא תוכל לקבל את הסכמת הרש"פ להמשך החזקת הנשק שלה וחפירת המנהרות, היא תמשיך בכך בפועל ותיצור עובדות בשטח. מטרת הפיוס הייתה מלכתחילה, מבחינת חמאס,רק דרך להסתלק מהר ככל האפשר מהאחריות על ניהול רצועת עזה, חמאס מעריכה כי המצב ההומניטרי ברצועה על סף פיצוף וכי תופעת "האביב הערבי" תקרה גם ברצועה, היא איננה רוצה לשאת באחריות לכך ומעדיפה שהרש"פ היא שתישא באחריות ובתוצאות.
לכן, הבהיר יחיא סינוואר בסוף השבוע כי תנועת חמאס לא תשלוט יותר ברצועה ולא תנהל אותה, הוא הודיע כי מדובר בהחלטה אסטרטגית שקיבלה תנועתו ללא חזרה ממנה, דהיינו,הינתקות חד-צדדית מניהול רצועת עזה ומנשיאה באחריות למצב ההומניטרי.
התדמית של חמאס כ" תנועת התנגדות" נפגעה והיא הפכה בעיני רבים בשטחים לגוף שלטוני מושחת, לכן חמאס ממהרת להתנער מהתדמית הזו, היא רוצה לשוב לליבותיהם של הפלשתינים ככוח צבאי שנלחם נגד ישראל ולא כגוף פוליטי הנהנה ממנעמי השלטון.
בתחילת הדרך,הזהיר יחיא סינוואר כי "כל מי שיעמוד בפני הפיוס נשבור את צווארו", עכשיו הוא מבין כי המשחק לקראת סיום, הפסטיבלים והחגיגות של חזרת הממשלה הפלשתינית לרצועה הסתיימו וחמאס צריכה לשנות את סדר היום שלה כדי לצמצם את הנזקים.
הכרזת הנשיא טראמפ על ירושלים כבירת ישראל הייתה אמורה להיות גורם מאיץ לחמאס ולפתח כדי להתאחד,לזרז את תהליך הפיוס ולהתייצב יחדיו נגד ישראל, אולם באורח פרדוקסלי היא סיפקה לשני הצדדים דווקא מעין סולם כדי לרדת מעץ הפיוס. שני הצדדים יכולים לטעון כי נושא ירושלים חשוב יותר כרגע ממאמצי הפיוס ויש להתרכז בו ובכך לשוב ולהכניס להקפאה במקרר המצרי את נושא הפיוס עד לפעם הבאה.
ברחוב הפלשתיני יש המאמינים כי תהליך הפיוס שאותו יזמה מצרים הינו חלק מהמזימה של גורמים אזוריים כמו מצרים וסעודיה ביחד עם ממשל טראמפ להתחיל להכין את הקרקע בזירה הפלשתינית לקראת "עסקת המאה" וניסיון לרכך את התנגדות חמאס לעסקה.
מצרים בעצמה נמצאת כרגע במצב של יחסים מתוחים עם ממשל טראמפ על-רקע יוזמתה ופנייתה למועצת הביטחון של האו"ם לקבל החלטה שתבטל את הכרזת טראמפ על ירושלים כבירת ישראל, ארה"ב נאלצה להטיל וטו על ההחלטה וייתכן שהממשל יעניש את מצרים ויקצץ בסיוע הכספי שלה כפי שהבטיח הנשיא טראמפ.
הכרזת טראמפ יצרה פלונטר גדול בערוץ הישראלי-פלשתיני והוא יתקשה לקדם את "עסקת המאה" שהוא מבשל נוכח המצב שנוצר וההתנגדות האדירה של העולם הערבי והמוסלמי להכרזתו.
נושא הפיוס הפנים פלשתיני ירד כרגע מסדר היום הערבי והפלשתיני והוא ישוב לכותרות רק אם יהיה אופק מדיני בדרך. מחמוד עבאס משחק את המשחק כי הוא בעד הפיוס על-פי העיקרון "חוק אחד, נשק אחד" אך בסתר ליבו הוא שמח שנכשל התהליך שהובילה מצרים עם חמאס, עבאס ממשיך בסנקציות נגד רצועת עזה ומסרב להסירן, בעיית תשלום המשכורות לפקידים ברצועה היא הבעיה הבוערת ביותר של ממשל חמאס ברצועה והיא לא נפתרה. הפיוס לא יקרה בתקופה הקרובה, רשמית, הרש"פ קיבלה את השליטה ברצועה אך בפועל שולטת בה תנועת חמאס.
חמאס כבר מציגה את הרש"פ בפני הגופים הבינלאומיים ככתובת לפתור את בעיות הרצועה, היא מתרחקת אט אט מכל אחריות לגורל תושבי הרצועה מבחינת הניהול האזרחי ובאופן חד-צדדי העבירה את האחריות לרש"פ.
