בתום מאבק הרואי נגד פיליבסטר של האופוזיציה שנמשך כמעט שתי יממות, הצליחה הקואליציה הממשלתית להשיג את אישור הכנסת ל"חוק ההמלצות" האמור להסתיר מעיני הציבור את המלצות המשטרה בתום חקירות פליליות נגד אישי ציבור ובעיקר נגד ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו. החוק החדש אוסר על המשטרה להגיש בכתב ליועץ המשפטי לממשלה את ההמלצות אם להעמיד לדין את הנחקרים אם לא.
לכאורה ניצחון לקואליציה, אבל כיוון שיוזמי החוק כנראה אינם מבינים שלמלים יש משמעות, הניצחון-לכאורה הזה לא יחזיק מים, כיוון שקיימת דרך קלה לעקוף אותו. ועליו יוכלו אוהדי נתניהו לומר "עוד ניצחון כזה ואבדנו".
מי שיעיין במילון כלשהו של השפה העברית יגלה כי "כתב" הוא "מערכת של סימנים המיועדת לייצג באופן גרפי את השפה המדוברת". מערכת זו משמשת לתקשורת בין בני אדם. אבל "כתב" אינו אמצעי התקשורת היחיד. גם הקלטה של מלים מדוברות היא תקשורת. ואם על-פי החוק אסור במפורש להגיש המלצות בכתב, סביר להניח ש"לא אסור", כלומר מותר, להגיש המלצות בדרך אחרת.
משום כך קל מאוד יהיה לראש אגף חקירות במשטרה לבקש מן המפכ"ל לזמן את צמרת המשטרה, כדי שתהיה מודעת לתוצאות החקירה. כיוון שדיונים בלשכת המפכ"ל מוקלטים, יוקלטו גם תוצאות החקירה והמלצות חוקרי המשטרה. מיד לאחר העברת ממצאי החקירה הכתובים בצירוף ההקלטה לידי היועץ המשפטי לממשלה, יוכל המפכ"ל או מי מטעמו, לכנס מסיבת עיתונאים שבה יקבל כל אחד מן המשתתפים את הקלטת הלוהטת. ומה שיעשה בה הכתב, זה כבר עניינו, גם אם יסביר לציבור כי המדובר בתוכן דיון שנערך בלשכת המפכ"ל ולא יאמר שאלה המלצות המשטרה.
ומי יודע, אולי אחרי שהמחוקקים שבחרנו יקראו את הדברים האלה, הם ימהרו להוסיף תיקון לחוק המתוקן ואנחנו נזכה לחוק חדש שבו כלל לא תוזכר המלה "כתב" ואנחנו נזכה בעוד פיליבסטר משעשע.