המשורר והפילוסוף עלי אחמד אסבר, הידוע בכינויו אדוניס, עלאוי ממחוז לטקיה בסוריה שנולד ב-1930, מבטא בכתיבתו מחאה על מצבם העגום של העמים הערביים לנוכח העדר חירויות במדינותיהם. הוא מפרסם את דבריו במדורו מדאראת (היקפים) בעיתון אל חיאת הלונדוני. במדור מ-9 לנובמבר 2017, במסה ארוכה, הוא מבקר את יחס האדם לסביבה וליקום. הנה קטעים מ"חזית המאבק בגורל":
כדור-הארץ איננו חולה, לכן האדם לא צריך לטעון כי הוא חושב ועושה לריפוייו. כדור-הארץ ממשיך לסובב סביב השמש. הרוח, המים והאור מסובבים סביבה. רחם האדמה ממשיך ללדת חיים, יופי וברכה. לעתים התלוננה האדמה על תופעות של חולי כזיהום על סוגיו החומריים והמופשטים - מעשי ידי האדם.
האדם הוא החולה. מהי מחלתו, ברמת היקום, המשתלטת עליו, גופנית, מחשבתית, שכלית ורגשית, וכיצד נבריא אותו: זוהי הבעיה ואין בלתה: האם היא קיימת או לא קיימת, כפי שנאמר במחזהו של שייקספיר.
רצח והרג
האם לא הגיע הזמן שהחכמה האנושית שהמציאה מימים ימימה כלי הרס שתמציא כלים מחשבתיים לבניין בעידן המודרני, כדי שיתפסו את מקומם של כלי המשחית, במיוחד החייתיים, ואומנויות פיתוחם? למה הגאוניות המחשבתית המפתחת שיטות רצח והרג, למה איננה פונה למאבק במגפות, בתחלואים החברתיים, הסביבתיים והבריאותיים?
האין בכוח מנהיגי המלחמות ומתכנני ההשתלטות וההרס, לפנות לדו-שיח, להבנה ולשלום? אין מנוס מלשאול: למה החיסול האנושי ששפת האלימות, המלחמה וההרס בולעת את הדו-שיח, השלום והחופש?
התוצאה: האדמה היא שדה מלחמות על סוגיהן. בתי חרושת ובתי מלאכה מבעירים את אש המלחמות ויוצרים שווקים ובתי מסחר לכלי משחית ומשחטות. דרכנו כיום כבני אנוש נעה בכוון הרג, השתלטות, השפלת האדם ושוד העמים. הזרמים המחשבתיים-מדיניים השולטים בעולם הופכים אותו לבסיס למלחמות, פועלים למחיקת המהות האנושית והריסת היצירתיות, האמנות והפיכת הדת עצמה לנשק מוחשי שימושי.
החינוך השולט בעולם, מאפשר, בדרך זו או אחרת, במעט או בהרבה, בשקט או במלל, באקטיביות או בניטרליות, לאדם לזהם את האדמה ולהרוס אותה.
התוצאה שאנו רואים את המאזניים הערכיים צועדים למעלה לכוון העריצות והדיכוי . השליט הגדול הוא זה המדכא את העמים והחברות ומשתלט עליהם ומנצל אותם וסותם את פיותיהם. החכמה כיום היא בערמומיות הפוליטית המרמה, ולא בחכמת הראיה ויצירת הפתרונות והדרכים החיוביים אשר מכבדים את גורלות העמים וחירויותיהם.
באמצעות האמנות ניתן ליצור חזית אחת עולמית, ללא חילוקי דעות, שתתרכז בגילוי הנסתר, ביצירתיות ללא גבולות, יצירת יחסים חדשים בין האמנות, האדם והחיים, ובין האדם והאדם.
בחזית הזאת ננסח, לא רק חוקים עולמיים אנושיים, אלא גם חוקים לכוכבנו הגדול המיוחד, חוקי האדמה - האם. כך תצטרף נבואת הראיה לנבואת העשייה, לחזית אנושית אחת שנקרא לה - חזית הגורל.
והשאלה היסודית עתה: מהו תפקיד הערבים בחזית הזאת?
