אלשיך צריך ללכת יחד עם ריטמן

הדג מסריח מהראש. אין כל דרך אחרת להסביר את מה שקורה בצמרת המשטרה. אם מאזינים לקלטת השיחה בין שני קצינים בכירים, גיא ניר ולילי באומהקר, כיום נשיאת בית הדין לערעורים, המתארים את דרך התנהלותו של מני יצחקי, מי שעמד עד לא מכבר בראש אגף החקירות, אפשר בהחלט לקבל קלקול קיבה. אבל כל זה הוא כאין וכאפס לעומת מה שאנחנו כבר יודעים מתוך פסק הדין של בית המשפט העליון, בשבתו כבית דין גבוה לצדק, על אודות ניצב רוני ריטמן, מי שעומד, עדיין, בראש יחידת העילית להב 433, ובעיקר על מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך. הרבה אנשים, במיוחד בעולם התקשורת, אבל לא רק שם, ידעו על תרבות השקר שהפכה לנורמה בצמרת המשטרה; על סיכולים ממוקדים שקצינים עושים זה לזה - ובעיקר, על הדרך שבה סוכל מינויו של תת-אלוף (במיל.) גל הירש לתפקיד המפכ"ל - אבל הם שתקו. הם ידעו - ושתקו. מסיבה אחת ויחידה: הם קיוו שהקצינים הבלתי ראויים האלה, תאבי השררה, שהם חלק מהוויית השקר, יצליחו להניח בפניהם על מגש של כסף את ראשו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. זה לא יצלח, לטעמי, גם אם מני יצחקי ורוני ריטמן יישארו בתפקידיהם עד קץ כל הדורות - אבל טוב שהסחי נמרח עכשיו על פניהם של כל אלה המתקראים לשווא כלבי השמירה של הדמוקרטיה. ניצב רוני ריטמן, מי שעמד בראש יחידה שקיימה חקירה מעוותת נגד נתניהו, רצופה בהדלפות, בהפצת חצאי אמיתות ובדיסאינפורמציה, הודיע למפכ"ל שהוא מבקש לעבור לתפקיד אחר במסגרת המשטרה. המפכ"ל הגיב מיד בהודעה מטעמו שהוא משאירו בתפקידו לפחות עוד כחודשיים עד מינויו של מחליף, תוך שהוא מבטיח שהקצין שסרח יועבר לתפקיד אחר במסגרת המשטרה. קשה לי אפילו להגדיר את גודל החוצפה שעולה מן הפנייה של ריטמן למפכ"ל. חודשיים לאחר ששלושה שופטים אמרו את דברם לגבי טיב הראיות שעומדות נגדו, בגין הטרדות מיניות, שאחת מהן אף הוגדרה כניסיון לבצע מעשה מגונה בכוח, הואיל בטובו האיש שהיה צריך להיות מסולק מהמשטרה כבר לפני שנתיים-שלוש, לבקש לעצמו תפקיד אחר. אבל מה שצריך באמת להדאיג את כולנו היא העובדה שהמפכ"ל, שעליו נאמרו דברים עוד הרבה יותר קשים בידי שופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן, יישאר, כנראה, בתפקידו. גסות הרוח שבהתנהגותו של המפכ"ל פשוט כבר עולה על גדותיה. ואני אומר את הדברים במפורש: רוני אלשיך צריך ללכת הביתה ביחד עם רוני ריטמן שאותו הוא השאיר בתפקידו, חרף מה שעמד נגדו ולמרות התנהגותו במהלך החקירות במח"ש. באותו שלב - ונדמה לי שזאת טענתו עד עצם היום הזה - ריטמן הפיץ דברי שקר על המתלוננת נגדו, תוך שהוא טוען שנרקמה נגדו עלילה ושמישהו הפך אותה לכלי שרת; בד-בבד, הוא הפנה אצבע מאשימה לעברו של נתניהו. זה עולה מתוך חקירותיו במח"ש, וזה גם עלה מתוך פניות של עורכי הדין שלו אל היועץ המשפטי לממשלה, באותה עת. המפכ"ל לא פתח בחקירה בנושא הזה, כשם שהוא לא התרשם ממה שסיפרו לו תת-ניצב גיא ניר ותת-ניצב לילי באומהקר על מני יצחקי. בהקלטה שפורסמה בימים אלה בידי העיתונאי גיא פלג נשמעת באומהקר טוענת שצחקי, האיש ששוקד כיום על "ההמלצות" בתיקי נתניהו, למרות שסיים תפקידו כראש אגף החקירות, איים עליה ואמר לה שהוא יעשה לה את מה שעשו לדומרני (מי שעומד בראש ארגון פשיעה). גיא ניר סיפר דברים עוד הרבה יותר מזעזעים, לתפיסתי, בין השאר, כאמור, על סיכול מועמדותו של גל הירש לתפקיד המפכ"ל. הדברים המטרידים הללו היו צריכים לעורר, למצער, אי-נוחות בכל אזרח שהשחיתות השלטונית מכעיסה אותו - אבל הם לא החרידו משלוותו את רוני אלשיך. אלשיך פשוט לא התרשם מכל מה שהוא שמע. הוא החזיר את ריטמן לתפקידו וכינה את המתלוננת נגדו בכינויי גנאי. שמח וטוב לב הוא צירף לצוותו יועץ אסטרטגי, את ליאור חורב, ששנאתו לביבי ידועה. העצות הרעות שהוא קיבל ממנו - ואולי, לא רק ממנו - הובילוהו עד לפסיקה הנוקבת של בג"ץ שאותה הוא לא קיים. וכשקראתי את הדברים הקשים מאוד שנאמרו על אלשיך בפסק הדין, אם כי השופטים עטפו אותם במילים רכות, מה שלא הפחית במאומה מאופי הביקורת על המפכ"ל, נזכרתי שבזמנו נאמרו דברים הרבה פחות קשים, אם כי לא פחות נוקבים, על המפכ"ל באותם ימים, רפי פלד - ואני הייתי בין העותרים נגדו - בידי השופט אהרן ברק, ואלה גרמו לו לקבל בהכנעה את הדין - ולפרוש. קשה לי לראות את אלשיך נוהג באותה דרך, שכן הוא הגיע מארגון ששם תרבות הטיוח והעמידה לצד חברים שסרחו, גם במחיר של פגיעה בשלטון החוק, היא חלק מהנורמה. ועל מידת אטימותו אפשר ללמוד גם מתוך ההחלטה להשאיר את ריטמן בתפקידו למשך עוד פרק זמן; החלטה זאת משתלבת, לדעתי, בהחלטה להשאיר בידי יצחקי את הניסוח של מה שאלשיך מקווה שיביא לפרישתו של נתניהו. אבל אני, במקום אלשיך, לא הייתי בונה על זה. אני דווקא רואה שהמפכ"ל יצטרך להצטרף בקרוב לדרכו החדשה של ריטמן מחוץ למסגרת.