עיקול ישיר

למרות שבני זוג נדרשים ככלל להגיש דוח מס משותף לכל שנת מס ויש להם תיק מס אחד, הרי שלעניין גביית חובות המס, כל בן זוג נחשב אוטונומי ולא ניתן לגבות את חובות המס של בן הזוג האחד מבן הזוג השני, כל עוד פעלו בתום לב. עניין ברגיג עוסק (30.1.18) באישה שהתגרשה מבעלה ועתרה לביטול עיקול שהוטל על המחצית שלה בבית המשותף לה ולבעלה לשעבר. פקיד השומה ייחס לבעל הכנסות של 20 מיליון שקל מהימורים בלתי חוקיים. האישה טענה, כי אין היא חייבת בחובות המס של בעלה לשעבר, למרות שמדובר בחובות שנוצרו בעת שהיו נשואים. פקיד השומה סבר, כי חזקת השיתוף בחובות בין בני זוג והנאת המבקשת מההכנסות של הבעל, מטילות עליה אחריות משותפת לתשלום חובות המס. לפיכך, ניתן לעקל גם נכסים בבעלותה במסגרת סעיף 194 לפקודת מס הכנסה. בית המשפט קבע, כי אין הוכחה לכך שהאישה נטלה חלק פעיל כלשהו בהפקת ההכנסות שהן מושא השומות של הבעל. היא ידעה, או הייתה אמורה לדעת, כי בתקופה השומות היו למשפחה מקורות הכנסה נוספים, מעבר לקיוסק של בעלה בראשון לציון ועבודתה שלה במשטרת ישראל. זאת, נוכח רמת החיים של בני הזוג. אין מחלוקת שהיא נהנתה, יחד עם יתר בני המשפחה, מהכנסותיו השונות של בעלה. לא נטען ולא הוכח, כי בני הזוג ניהלו משטר רכוש מופרד. אם הופקו ההכנסות כפי שטוען פקיד השומה בשומות, אזי גם האישה נהנתה מהן, במישרין או בעקיפין. אולם, חרף העובדה שלאישה לא הייתה יכולת כלכלית עצמאית לרכוש מחציתו של בית שמחירו כמעט 5 מיליון שקל, הגיע בית המשפט למסקנה, על-פי התמונה הכלכלית המצטיירת, כי רישום הבעלות בבית על שם שני בני הזוג בחלקים שווים היה מעשה טבעי ומקובל. לא נמצא סימן לכך שרישום הבעלות היה נגוע במלאכותיות או נעשה כהברחת נכסים. סעיף 194 לפקודה מאפשר "עיקול רכושו" של הנישום. "רכושו" של אדם - משמע הנכסים והזכויות שבבעלותו, אך לא נכסים או זכויות של הזולת. במקרה דנן, מחצית הבית הרשומה על שם האישה איננה "רכושו" של בעלה. מאחר בני הזוג נישאו בשנת 1999, חלה עליהם הלכת השיתוף, לרבות אחריות משותפת לנשיאה בחובות המשפחה. בעניין שלם(רע"א 8791/00), שעסק בהיקף השיתוף בחובות ובפרט בגבולות האחריות של בן זוג אחד כלפי צדדים שלישיים בגין חוב של בן הזוג האחר, נפסק, כי החוב כלפי הנושים, הוא חוב בו התחייב הבעל במסגרת עסקיו. לחוב אין כל זיקה לנכסים משפחתיים מובהקים של האישה והבעל. המערכת העסקית תזכה את האישה בזכויות ותחייב אותה בחיובים רק בהתגבש השיתוף הכללי בין בני הזוג, וזאת במועד קריטי בחיי הנישואין. דהיינו: כל עוד נמשכים הנישואין, האישה איננה חייבת כלפי צדדים שלישיים בגין חובותיו העסקיים של הבעל שאינם קשורים לנכסים משפחתיים מובהקים. סעיף 65 לפקודה קובע: "הכנסת בני זוג ייראו לעניין פקודה זו כהכנסת בן הזוג הרשום והיא תחויב על שמו". כלומר: חישובי המס וחיובי המס ייעשו בתיק מס אחד. כך גם ההוראות בדבר-השגה וערעור על שומות בני הזוג שייעשו בתיק אחד. אולם סעיף 66א(ב) לפקודה, המתייחס לענייני גבייה וענישה, קובע, כי כל בן זוג ישא באחריות לתשלום המס לגבי חלקו בהכנסה בלבד - על ההכנסה שהוא עצמו הפיק. כבר בעניין אינגביר (רע"א 2071/00) נדונה בקשה להסרת עיקולים שהטיל פקיד השומה על דירה הרשומה על שם אשת הנישום ועל מכונית הרשומה על שם בנו, וזאת בשל חובות המס של הנישום. נקבע בו, כי אין לפקיד השומה זכות להטיל עיקולים על רכושם של אחרים. בעניין פלח (ע"א 2841/06) נדון עיקול מכונית הרשומה על שם האישה בשל חובות מס של הבעל. בית המשפט קבע שן, כי יש לבטל את העיקול מאחר שאין לבן הזוג האחר כל זכויות בנכס. כך גם ביחס לחובות. לפיכך מצא בית המשפט בענייננו, כי סעיף 66א(ב) לפקודה מגביל באופן מפורש את כוחו של פקיד השומה לגבות חובות מבן הזוג שאיננו בן הזוג הרשום. המס על חלקה של האישה בהכנסות הזוג נוכה במקור ממשכורתה בתקופה הנדונה ובכך מוצתה אפשרות הגבייה ממנה. לפיכך, העיקול לטובת פקיד השומה יחול רק על זכויותיו של הבעל.