הפסטיבל התקשורתי בנושא הפצצת הכור בסוריה הוא חלק ממציאות סוריאליסטית. במשך יום-יומיים נשפכו מעל כל המסכים, תחנות הרדיו והעיתונים כמויות אדירות של סודות מדינה כמוסים ביותר, ולא נמצא אדם שפוי אחד כדי לעצור את הטירוף הזה. למראה ומשמע הדברים המתפרסמים, אין מנוס אלא לשאול: האם הכל היה תרגיל מבריק, מתוזמר היטב, גאונות ביטחונית-מדינית למטרות שאינני מסוגל לזהות, או שמא היה כאן טמטום, מלחמות גנרלים, מלחמות פוליטיות, וכולם נשאבו את תוך המערבולת הנוראה הזו? אין לי תשובה לשאלה זו. אומר רק שבמשך שנות עיסוקי בנושאי ביטחון לאומי לא נתקלתי במעשה דומה בהיקפו, בכמות המידע המשוחרר.
סיפור אישי קצר - במהלך כתיבת דוקטורט בביטחון לאומי נדרשתי לנבור בארכיונים ולמצוא מסמכים ופריטים אחרים האמורים לתמוך או לסתור את הנחות היסוד של העבודה. עברתי על אלפים רבים מאוד של מסמכים המותרים לפרסום שלא נחקרו עד אותה התקופה מפאת חוק איסור פרסום מסמכים מסווגים במשך עשרות שנים. ברגע ששוחררו, כל אדם יכול היה לעיין בהם. אומר זאת בצורה חד-משמעית: בארכיונים בארץ, בארכיון צה"ל, בגנזך המדינה, בארכיונים פרטיים של ראשי המדינה או ראשי מערכת הביטחון, וכן בארכיונים בחו"ל, לא נתקלתי במסמכים המעידים על מעשים צבאיים או מדיניים בדרגה כה רגישה כמו המידע שנחשף בנושא התקיפה בכור הגרעיני. מסמכים מסוג זה קבורים עמוק בתוך הארכיונים ואינם מותרים לפרסום, אפילו אין בהם כל ציון של התאריך המשוער לשחרורם ממגבלה קשה זו.
התמיהות רבות. שר הביטחון, ליברמן, טוען: "איש לא תיאר שהאגו חשוב לאנשים עד כדי כך ושהם מוכנים לנהל מלחמת גוג ומגוג", אמר ליברמן. "זה מבייש את המבצע". יום לפני טען ליברמן שהוא מצטער על זאת שנתן אישור לפרסום פרטי המבצע. אז מה חשב, לעזאזל, שר הביטחון, שמתן האישור לפרסם חומר מסוג זה לא יגרום לפגיעה בביטחון ישראל? ליברמן משיב: "חד וחלק נגרם נזק לביטחון המדינה, דיברתי עם כמה פרשנים ביטחוניים וכולם בדעה שנחצו קווים אדומים". אז אדוני שר הביטחון, צריך להיות גאון כדי להבין שמתן היתר מסוג זה יגרום לנזק קשה לביטחון המדינה? כדי לכסות על המעשה מטופש שנעשה, מוסיף שר הביטחון: "אתה לא רואה מה נפסל בימים האחרונים, אילו ידיעות שנפסלו", הסביר שר הביטחון.
"רק בזכות הצנזורה שמרנו על הסודות הכמוסים ביותר. הם עושים עבודה סיזיפית יוצאת מן הכלל, אם אני לוקח את כל השנים - זה דבר בלתי נסבל שפגע קשה בביטחון המדינה עם פרטים הכי אינטימיים". בזכות הצנזורה שמרנו על הסודות הכי אינטימיים? באמת? מה שנחשף אינו מספיק? אולי הצנזורה אסרה לפרסם את שמות הטייסים שהפציצו, פרסום הפרוטוקולים של הישיבות הקבינט, כתובות האחראים למבצע. אם הצנזורה הצליחה, איך בכל זאת נגרם נזק קשה לביטחון המדינה כפי שטוען שר הביטחון עצמו? יש כאן סתירה שרק ליברמן מסוגל ליישב אותה. למה בכלל היה צורך להתיר את הפרסום? את מי זה משרת חוץ מאויבי ישראל? את הפוליטיקאים הציניים, את ראשי מערכות הביטחון הרוצים להתפאר?
מלחמות אגו
כל שכתבתי מושפע ממה שאני מסוגל להבין. אם מאחורי הפרסום עומדת מטרה שרק גאונים מסוגלים להציבה ולהגיע אליה, כי אז יש כאן מעשה פלא. אם כל הפרסום היה מתוכנן מראש, אם כל מי שנטל חלק ב"הצגה" הזו" ידע אל נקלה שיש כאן מטרות נשגבות מבינתו של אדם מן היישוב, כי אז אני מסיר את הכובע בפניהם.
ישנם כמה פרמטרים המעיקים על אלה המבקשים לראות את פסטיבל הכור הגרעיני בסוריה כמעשה גאוני. ראשית, הסרט של
רביב דרוקר על הפרשה לא נעשה מהיום למחר. כל המרואיינים, כל אלה שהציעו מידע, פרשנים ומיני מומחים, ידעו היטב לקראת מה הם הולכים. דרוקר עשה עבודה מדהימה וראיה לכל שבח. הבעיה אינה בו אלא במי ששיתף פעולה עמו. האם אותן דמויות מרכזיות המופיעות בסרט של דרוקר אינן יודעות שדבריהם פוגעים אנושות בביטחון המדינה? הם הרי לא טיפשים. אז מדוע עשו זאת? אם יש לאנשים תשובות טובות ולא הספין של מלחמות אגו, אשמח לקרוא. ונניח שכן הסיבה המרכזית היא מלחמות אגו. איפה הצנזורה, איפה המערכות האחראיות במשרד הביטחון שאמורות לדאוג שמידע כה רגיש לא יתפרסם? כולם נאלמו ונעלמו? כן. ואותי מעניינת סיבת השתיקה של גורמים אלה. מפאת כבודם של גורמים אלה לא אזכיר את תפקידם ושמותיהם. אולי גם להם היו אינטרסים בלתי מובנים להדיוטות כמוני? לא בטוח!
ישנם כמה עיתונאים ופרשנים המייחסים לראש ה
ממשלה, נתניהו, כוונות כאלה ואחרות בפרסום הפרטים על הפצצת הכור בסוריה. אומר זאת כך: נתניהו אינו האיש המוכן להחמיץ הזדמנות למטרותיו הפוליטיות. כולם ראו את הראיון שלו עם
חיים יבין בו נשאל נתניהו על הפצצת הכור, וללא חשש ומורא, אישר את דבר ההפצצה. באותה שעה זה עורר, בצדק, תרעומת. למרות זאת, אינני רוצה לייחס לנתניהו כוונות זדוניות בפרשה הנוכחית. התמיהה שלי כלפי נתניהו היא, מדוע הוא, כראש ממשלה, לא אסר לחלוטין את פרסום הפרטים הרגישים, מה עוד שהוא היחידי, על-פי חוק, המסוגל להתיר או לאסור פרסום מסוג זה? אין לי תשובה ממש טובה.
בגלל כל אלה ועוד רבים שלא נכתבו כאן, עדיין אין מענה לשאלה למי היה אינטרס להוביל מהלך כה תמוה. אני מקווה שהנזקים יתוקנו במהירה, הפרצות בפרסום מידע ביטחוני-מדיני רגיש מאוד ייסתמו, והפטפטת הבלתי נגמרת תיפסק. אמרתי מקווה, אך בי נותר החשש שהתרבות הישראלית המגונה של לרוץ מיד לחברה ולספר, היא ביסוד המעשה מטומטם שנעשה בימים האחרונים.
