מהומת הימים האחרונים, פרצה לכאורה, סביב המחלוקת על הדרך בה תנקוט הממשלה להוצאת המסתננים האפריקנים מדרום תל אביב.
הביקורת ניתכה על רה"מ שכביכול זיגזג, אלא שכולנו שכחו לרגע את זיגזוגיו האין-סופיים של הבג"ץ עצמו. הוא הוא המזגזג הראשי. לנגד עינינו קם והיה בג"ץ לעומתי, המטרלל את המדינה כולה, שנים ארוכות ללא הפסק. רוקד ללא תנאי לפי חליליהם של ארגוני זכויות אדם (אדם, רק בתנאי שהוא אפריקני למהדרין). כל הבל פה של המוסד החונטאי הזה, שלא נבחר, גרם לתהפוכה עצומה בשורת נושאים מרכזיים בחיי המדינה. ובין היתר גם בשאלת היותו או חדלונו הוודאי של האתוס הציוני, בלב לבה הפועם של ישראל. בשימור או בחיסול המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, ובראש ובראשונה, בשימור או בהרס סמכותה החקיקתית של הכנסת.
לא אלאה אתכם בספירת המקרים שבהם הפכה מערכת המשפט, במיוחד הבג"ץ, את עורה ואת דעתה (ספרתי לפחות שמונה החלטות כאלו, שלוש מהן עוסקות בזיגזוג סביב מתווה חולות בלבד). אפילו הפכה החלטות של ביהמ"ש המחוזי, שלה עצמה... כאשר היא זוכה לגיבוי, הזועק לשמיים, של שר בממשלה, שר המבזה, ללא מצמוץ, את ה"בייס" שלו עצמו:
משה כחלון.
בין היתר דרשה מערכת זו מהממשלה דרישות חסרות שחר וחסרות הגיון כמו לדוגמה אם בדקה המדינה את רמת השיפוט (!!), במדינות אליהן יוחזרו/ישלחו המסתננים או אם קיים בהם משטר דמוקרטי... (לכותב מאמר זה הגיעה ידיעה כי אחת המדינות, אליה היו המסתננים אמורים להגיע, ביטלה את הסכמתה לקליטתם גם בשל בדיקה צפויה זו).
תפקידו האסוני של הבג"ץ, וחריגתו מכל סמכות סבירה, גרמו להחמרת הפרשה האומללה הזו. הבג"ץ היה בבחינת קטליזטור מרכזי בתהליך הממאיר של שיתוק המימשל וסירוס תהליך החקיקה בכנסת. הוא הודגש שוב כהליכה לתוך מערבולת טובענית כאשר נשמע "איום", מרומז, שנפלט מפי אחד המפגינים האפריקנים, אוזנינו הן ששמעו את שאמר, כי אחרי הניצחון שהם ושותפיהם מארגוני זכויות האדם השיגו, יבוא גם יבוא שלב שני והוא, איך לא, איחוד משפחות. "יש לי ילדים שלא ראיתי כבר שנים... אולי עכשיו אזכה לראותם..." ולא, הוא לא הגיע לכאן ממדינה שאליה הוא יכול לשוב... הוא יראה את ילדיו ואולי גם את נשותיו, רק אם הן יגיעו לכאן... ולמה לא? אמר/השיב הנשאל, הרי הבג"ץ לצדנו...
דברים דומים אמר גם השר בנט.
עכשיו נעורו גם הפרשנים: כיצד איחוד משפחות, אם הממשלה תסרב? ומיד נענו: מה הבעיה, הבג"ץ יכפה... וכבר אמרו ארגוני הזכויות: הנה התוכנית המושלמת להקמת גרעין קשה, אפריקני, אבן שואבת במרכז תל אביב, בלב לבה של ישראל. מתיישבי "ההיאחזות" האפריקנית הזו הרי יצפצפו על האתוס הציוני. מה להם ולו... הם לא יימנו בעתיד על אוהדי ישראל... והנה כבר רואים בעיניים את האופק המיוחל: ישראל כמדינת כל אזרחיה...
כך הומחש לכל הנוגעים בדבר, שוב, היקף הבעיה, משמעותה ותפקידו המרכזי של הבג"ץ בכיוון החדש, האנטי ציוני, אליו הוא מצעיד, בנחישות ולא ברגישות, את המדינה.
ומה יעשה עכשיו נתניהו? ראוי להגיד לזכותו, כי הוא הבין את המתרחש לבוא. ההצעה אליה הגיע: חקיקת חוק יסוד, הקובע כי סמכותה של המדינה בנושאי הגירה וקליטה תהיה מוחלטת, ללא אפשרות של התערבות בג"ץ, היא נכונה, אלא שכבר נרמזו רמזים גם באשר לפסילה אפשרית של חוק כזה (כבר ציין בעבר אחד השופטים שלבג"ץ סמכות לבטל גם חוקי יסוד). לכן ראוי שהממשלה תפנה למסלול העדיף של חוק התגברות (על פסקי דין של הבג"צ). חוק כזה אולי ימנע בעתיד התערבות בוטה של הבג"ץ בעצם הליך החקיקה בכנסת. חוק כזה יפטור אותנו ממערבולת המתחדשת חדשים לבקרים ומאיימת להטביע שוב ושוב את כולנו..
עם השינוי שחל בעמדתו של כחלון, קיים עתה סיכוי סביר כי הממשלה, ורק זו בהרכבה הנוכחי, תוכל סוף להביא לתיקון המצב האומלל, אליו נקלעה ישראל, בעטיו של בג"ץ חסר אחריות.