לאורך ההיסטוריה היו מספר תרבויות שהתייחסו לביטוי של הומוסקסואליות בצבא כדבר חיובי, והדוגמה הידועה ביותר לכך קיימת ביוון העתיקה וברומא. בצבאות אלו דווקא עודדו התנהגות הומוסקסואלית, מתוך אמונה שהדבר יגביר את האחווה של היחידה, את המוטיבציה שלה ואת האומץ של החיילים.
אולם ברוב המדינות נחשבה ההומוסקסואליות לעבירה על החוק הצבאי. מצויות מספר דוגמאות להוצאות להורג של חברי מסדר אבירי ההיכל במאה ה-14, ושל מלחים בריטים במהלך המלחמות הנפוליאוניות בגין הומוסקסואליות, כשאיסורים על שירות של להט"בים בצבא החלו מופיעים בתחילת המאה ה-20.
ישראל היא אחת מ-24 מדינות המעניקות למי שנמנה עם קהילת הלהט"בים את הזכות המלאה לשרת בצבא בשוויון זכויות מלא, בלא שיופלו בו בשל כך לרעה. היה זה דווקא רפול, הרמטכ"ל המצ'ואיסטי ביותר שצה"ל ידע בכלל מעודו, שהכשיר לראשונה בתולדות הצבא את שירותם של הומוסקסואלים בשורותיו, מבלי שיופלו בו בשל כך לרעה.
ללא אפליה
לזכותו של רפול תיזקף העובדה שמאז כהונתו כראש הצבא, שוב אין הזהות המינית מציבה עוד שום מגבלות על מיונם, התקדמותם, או הכשרתם של לובשי המדים. וכך, במרוצת שירותו כרמטכ"ל, אף אישר רפול את מינויו של מי שנחשב לקצין הלה"טבי המוצהר הראשון בתולדות הצבא, ד"ר דורון מייזל, כקצין הרפואה הראשי של חיל-הים.
מאז זרמו בים מים רבים, ובשנת 1993 עלה בידיו של סגן-אלוף ד"ר
עוזי אבן, ההומוסקסואל המוצהר הראשון בתולדות הצבא, לגרום לכך שהלה"טבים לובשי המדים לא יופלו עוד לרעה במרוצת שירותם הצבאי, וזאת לאחר מאבק איתנים ממושך לשוויון הזכויות. ואם לא סגי גם בכך, הרי שבסוף השסוע האחרון ידעו הכותרות המרעישות לבשר על העלאתו של הקצין הגאה, תא"ל
שרון אפק, המשמש כפצ"ר, לדרגת אלוף.