עמדת הנשיא טראמפ כלפי האייתולות אינה מעוצבת על-ידי יחסו לישראל, אלא על-ידי השפעת האייתולות על אינטרס ארה"ב.
אסטרטגיית-על של האייתולות מבוססת על אימפריאליזם פרסי בן 2,600 שנים ושאיפה לשלטון איסלאם שיעי על המזה"ת והעולם באמצעות "מלחמת קודש" (ג'יהאד) נגד "כופרים" ומשומדים" סונים, נוצרים, יהודים, בהאים, כורדים ואזרבייג'אנים. לכן, הסכם עם "כופר" הוא זמני ובלתי-מחייב.
מכשול-על היא ארה"ב ("השטן הגדול") ולא ישראל ("השטן הקטן") שאינה שחקן מרכזי במפרץ הפרסי וחצי האי ערב. יכולות-על בליסטיות וגרעיניות נועדו לקדם אסטרטגיית-על ולהסיר את מכשול-העל האמריקני. טקטיקת-על ("טאקייה") מנחה את השיח עם "הכופרים", ומאפשרת להטעותם ולהוליכם שולל. כך פעל הנשיא רוחאני ב-2002 כאשר הוביל מו"מ עם "הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה גרעינית" והצהיר: "איננו מקדמים יכולות גרעיניות, כימיות או ביולוגיות".
ב-2018 מאפשרים טילים בליסטים ורשת טרור של האייתולות להכות בארה"ב, ואולי אף להסיגה מהמפרץ הפרסי, על-ידי הפלת משטרים "משומדים" בסעודיה, בבחריין, באיחוד האמירויות, בכווית ובעומאן; גיבוש השליטה מאירן, דרך עירק וסוריה, עד לבנון והים התיכון; השתלטות על מיצרי הורמוז (המפרץ הפרסי) ובאב-אל-מנדב (ים סוף); החרפת טרור איסלאמי וחתרנות באסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית; והגברת השפעת האייתולות על כמות ומחירי נפט.
מזבח ארוך טווח הארכיטקטים של הסכם הגרעין מיולי 2015 לא הבינו את הניגוד המובנה בין אופי משטר האייתולות מחד-גיסא, לבין דו-קיום בשלום ודבקות בהסכמים מאידך. לכן, לא חתרו לשינוי התנהלות האייתולות כתנאי מוקדם להסרת המגבלות ולהעברת 150 מיליארד דולרים לטהרן. שינויים מתבקשים של ההסכם כוללים התחייבות קבועה, ולא זמנית, להימנע מפיתוח ורכש נשק להשמדה המונית; העברת כל תשתיות הנשק להשמדה המונית לארה"ב, כפי שעשתה לוב ב-2003; ביטול כל פעילות צבא, טרור וחתרנות מחוץ לגבולות אירן; חיסול מערכת החינוך לשנאה שהפכה קו ייצור לטרוריסטים.
כדי להסיר את האיום הברור והמיידי של האייתולות על אינטרס ארה"ב יש להשתחרר מאשליית הסנקציות הכלכליות שלא בלמו את המרוץ הגרעיני של
קוריאה הצפונית (שאינה מונחית על-ידי חזון מגלומני), ולא מנעו מהאייתולות להגיע לסף התגרענות. כמו-כן, אין לצפות לסנקציות אפקטיביות מכיוון סין, רוסיה ומערב אירופה.
כדי לשנות את התנהלות משטר האייתולות - ולהעניק רוח גבית למתנגדי האייתולות מבית - יש לשכנעם שארה"ב שוקלת ברצינות את אופציית המניעה מול אופציית התגובה לתוקפנותם. בניגוד לפייסנות ומחוות הנתפסים על-ידי האייתולות כעייפות וחולשה, איום צבאי אמין יזכה להערכתם. לדוגמה, מלחמת המפרץ השנייה ב-2003 הביאה לעצירת המהלך הגרעיני של האייתולות, שחששו שארה"ב תמנף את חיסול משטר
סדאם חוסיין לחיסול חשבונות עם טהרן. בכל מקרה, מחיר מלחמת-מנע קטן לאין שיעור ממחיר מלחמת תגובה באירן בליסטית וגרעינית.
האם ארה"ב תקדם שינויים מבניים בהסכם הגרעין, תפעל לשינוי מהותי בהתנהלות האייתולות, תפגין נכונות לפעול צבאית מול האייתולות, ותקריב הרהורי-לב ונוחיות קצרת טווח על מזבח מציאות וביטחון לאומי ארוך טווח?