כבר מזמן הם לא פישלו כל כך, הבג"ץ וה'בייס' שלו בשמאל הקיצוני. אילו היה להם מודיעין מספיק טוב, כי אז אין ספק שסוכניהם היו מצליחים להסליק מן המחשבים האמריקנים את רשימת המוזמנים לנאום, בטקס חנוכת השגרירות האמריקנית בירושלים, ואפילו את תוכן נאומיהם. או-הו! אילו הצליחו! עושה דברם, הוד רוממותו הבג"ץ, בוודאי לא היה מפספס את ההזדמנות לתקוע מקלות בגלגלי השמחה ולאסור על קיום הטקס. מטעמי הדתה בלתי נסבלת. אלא מה?
כל מי שעקב אחר הטקס המרגש, נוכח שהוא לווה כל כולו בסממני הדתה מחרידים. הדתיים, לא חשוב אם יהודים או נוצרים, השתלטו על הטקס. אלוהים עצמו היה נוכח שם. הכל הדתה – ואיך יוכלו השמאל והבג"ץ לשאת את החרפה? הרי טקסים הרבה פחות משמעותיים, נעדרי ברק בינלאומי, בוטלו בנימוקי הדתה.
כך למשל הצליחה ידידת הבג"ץ, עו"ד
דינה זילבר, המשנה ליועהמ"ש, לבטל אירוע של אמירת סליחות פומבית בכיכר רבין, ערב ראש השנה תשע"ז (אוקטובר 2016). היה זה לאחר שהיא, בגיבוי אירגוני נשים נרגנות, טענה שהאירוע המתוכנן אמור להתקיים בכיכר העיר בלא השתתפות זמרות. הדרה, הן זעקו. הדתה. והעירייה הליברלית העדיפה לבטל את האירוע ולא להסתבך עם ידידת הבג"ץ ואירגוני הפמיניסטיות.
מכיכר רבין שאבה משטרת ירושלים השראה במוצאי שמחת תורה תשע"ז, כשהורתה לעכב אירוע של הקפות שניות בגן סאקר בהשתתפות האחים רזאל – רק בגלל שהמארגנים הציבו מחיצה שנועד להקצות שטחי ריקוד נפרדים לגברים ונשים.
אגב, גם ברעננה עיר מגורי, בה נוהגים לקיים תפילת קבלת שבת המונית בכיכר העיר, אחת לשנה בליל שבת של יום העצמאות, בהשתתפות מאות מתפללים ומתפללות, ניסו נציגי מרצ לבטל את התפילה. הם טענו ברוב איוולתם שמדובר בהקמת מחיצה להפרדה מגדרית, רחמנא ליצלן, בשטח עירוני ציבורי. לבסוף הבינה מרצ עצמה את גודל השטות וירדה ממנה.
איש עקרונות
לפעמים גם הכהן הגדול, הנשיא בדימוס
אהרן ברק, מפשל. ואוי לאותה בושה. כך למשל אירע לפני ימים אחדים, כשברק הוזמן לשאת דברים בפני סטודנטים וסטודנטיות חרדים למשפטים, בקמפוס החרדי של הקריה האקדמית אונו. לבקשתם הוצבה מחיצה שהפרידה בין גברים לנשים, ומולה ניעצב ברק והשמיע את דבריו המחכימים.
מה לא עוללו לו הנטורי קרתא של ההדתה?
עיתון הארץ מחה במאמר מערכת תחת הכותרת הנוקבת ויורדת חדרי בטן: "הגם אתה אהרן ברק"? ובהמשך נטען שיש עקרונות יסוד שלא מתפשרים עליהם: "הסכמתו של ברק להפרדה ולאפליית הנשים, תביא בסופו של דבר לשינוי במרחב הציבורי של מדינת ישראל". ובעיתון גלובס טענו שברק איש עקרונות השוויון, לא היה אמור לנאום בכנס בו הנשים מופלות לרעה בישיבה נפרדת.
כבודו נאלץ להתנצל בפני שוטרי משטרת המוסר, בנימה הומוריסטית-משהו: "כאורח הייתי מוכן להגיע, גם אם הייתי נאלץ לחבוש שטריימל וללבוש פראק רבני" (ואם בהומור עסקינן, ראוי היה הפראק הדמיוני להתאים ככפפה ליד של לכבודו, שהרי פרא"ק, כידוע, מושתת על הנוטריקון: פה רק אני קובע).
חזרה לטקס שהיווה אחד משיאי אירועי שנת ה-70 למדינה, ובעל משקל סגולי משל עצמו, שרומם אותו לרשימת העשיריה הראשונה של האירועים החשובים בתולדות המדינה. איך חמק אירוע ההדתה הזה מתחת לרדאר של השמאל והבג"ץ? ואיפה נעלמו שומרי הסף - אשת המדנים דינה זילבר ואיש התיגר ד"ר רם פורמן יו"ר 'הפורום החילוני', דווקא כשצריכים אותם? נרדמו בשמירה.
אבל אל דאגה,
עיתון הארץ-לא-שלנו, ניסה לתקן, ולו במקצת, את הפשלה. הוא סיקר את האירוע ההיסטורי בנימת בוז ולעג: "נתניהו בירך 'שהחיינו', הקהל שר הללויה", זעקה כותרת ענק לרוחב כל עמוד 5 (עמוד 3 היוקרתי, שמבטא באופן חד יותר את עמדת מערכת 'אל ארד' [הארץ בתרגום לערבית], הוקדש לאירועי התפרעויות החמאס על גדר הגבול, כשניסו לקיים מצוות 'אידבח אל יאהוד', ובראשו נאמר: "מרחץ דמים ידוע מראש", אבל זו כמובן סיבה אחרת למסיבה).
סופר הדתה
הארץ לעג כמובן למשתתפי הטקס: "רובם אנשים מאמינים, יהודים ונוצרים כאחד... שחזו בהתלהבות באירוע מכונן שמייצג בעיניהם לא פחות מאת הדרך לגאולה... הנוכח-הנפקד המרכזי באירוע מלבד טראמפ, היה אלוהים".
עוד ציטוט: "הכומר הבפטיסטי רוברט ג'פרס והכומר האוונגליסטי ג'ון הייגי, נשאו תפילה, לצד רב חב"ד זלמן וולוביק. מי היה מאמין שבאירוע ממלכתי כזה יינשא שמו של הרבי מלובביץ' לצד ישו הנוצרי. 'שאלוהים יברך אתכם ואת ארה"ב של אמריקה', בירך טראמפ". אגב, ברוב להיטותו ללעוג למאמינים, השמיט העיתון לאנשים שחושבים שהם חשובים, את מלוא הברכות ששידר טראמפ לאירוע: "שאלוהים יברך את השגרירות הזו, שאלוהים יברך את כל מי שמוצב שם, ושאלוהים יברך את ארה"ב של אמריקה". וואיי-וואיי-וואיי!!! איזו סוּפר-הדתה עשה לנו הטראמפ הבלתי נסבל הזה!
הארץ מספר שבנוסף לנתניהו גם "הנשיא ריבלין בירך את הנוכחים בברכת 'שהחיינו וקיימנו והגיענו' (הערה שלנו: האמנם? לא התבלבלתם, בורים שכמותכם ועמי הארצות מרחוב שוקן? את הנוכחים הוא בירך?), תיבל דבריו ב'עומדות היו רגלינו בשערייך', הזכיר כי 'במשך 3,000 שנה התפללנו לירושלים'".
והוא כמובן גם בז, בין השיטין, לחתנו של הנשיא, קושניר, שגם הוא שיתף את בורא עולם באירוע: "אף הוא סיים ב'אלוהים יברך אתכם'". אבל עיקר הלעג הוא כיוון כנגד נתניהו, על שברוב הדתתו ציטט את דברי הנביא: "כה אמר ה' (הארץ העדיף לשקר לקוראיו והדפיס כאן בכוונת מכוון את השם המפורש על ארבע אותיותיו, אף שנתניהו בפירוש לא השמיע את האותיות הללו; אבל מה לא עושים כדי להרגיז שוב את הדתיים?): שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים".
ביום ראשון הקרוב, חג השבועות, עם ישראל ישחזר חלקית, כמידת קוצר ידנו, מעמד שחשיבותו עולה לאין ערוך על כל האירועים המשמחים בהיסטוריה היהודית: מעמד מתן תורה בסיני. וגם יקרא את מגילת רות, העוסקת בין היתר בהתגיירותה של רות המואביה, שהעזה להוציא מפיה את צמד מילות ההדתה המזעזעות: "אלוהייך – אלוהיי".
מזל גדול, שבעת מתן תורה ובעת צירופה של מגילת רות לתנ"ך, לא היו שם הבג"ץ וסייעניו. מן הסתם היו פוסלים הכל. בטענת הדתה. אלא מה?