שלא יהיה אף לרגע ספק. הג'יהאד האיסלאמי, הפועל בחסותה האדיבה של אירן, הוא זה שמדרבן את החמאס להסלמה צבאית, עד כדי גרירה למצב מלחמה, והוא זה, שבתסריט האימים של ההסלמה, עלול, בסופו של דבר, להניא את צה"ל לחזור ולכבוש את עזה.
לית מאן דפליג שאם אומנם תקצין המציאות עד לידי כך, יסב הכיבוש כאב ראש לא קטן למדינת ישראל. שהרי במצב שכזה תיפול המדינה, בלית ברירה, למלכודת, כאשר יהא עליה לשאת באחריות הכבדה לשלומה של אוכלוסייה פלשתינית גדולה, הנתונה תחת חסותה והנאנקת בשל מצבה הנואש על חייה.
למרבה המזל עדיין לא מתנהלת בעזה מלחמה של ממש, אך זו עלולה לפרוץ בכל רגע במצב הנפיץ, שבו אחד הצדדים יהיה זה שילחץ על ההדק. הכל בעטיו של משבר כלכלי חריף, על סיפו של אסון
הומניטרי, שבו נתונה רצועת עזה תחת שלטון החמאס.
חזון אוטופי אחרי ככלות הכל יש לזכור שבניגוד למונח המטעה, שהשתרש באחרונה עד מאוד בשיח הישראלי, תושביה של רצועת עזה תחת שלטון ארגון הטרור, אינם, בעצם, "עזתים", כי אם פלשתינים, המחזיקים בתודעה לאומית פלשתינית בדלנית. בעיניהם של אלה מצטיירת רצועת עזה רק כחלק קטן ממולדתם האהובה והשלמה, הכוללת, מבחינתם, במידה שווה גם את יפו וחיפה, עכו ונצרת.
אחרי שנות דור של כליאה, צומחת אפוא לנגד עינינו התודעה הלאומית של הפלשתינים מעזה, תוך הבלטת שאיפתם העיקשת לשחרור מולדתם, לרבות מימוש זכות השיבה. אין תימה שזו מעוררת אצל הישראלים לא מעט דאגה, שכן השחרור הלאומי של פלשתין, אליבא דארגון הטרור החמאסי, פירושו לא פחות מהקמתה של פלשתין השלמה - חזון דמיוני ונעדר כל מימוש.