בחודשים מאי-יולי 1948, בתקופת מלחמת העצמאות, הפציצו מטוסי צבאות ערב ישובים שונים ברחבי הארץ. ההפצצות מהאוויר בוצעו גם על-ידי מטוסי דקוטה מצריים וגם על-ידי מפציצים עירקיים וגם מטוסים סוריים נטלו חלק בהפצצות. חיל-האוויר הישראלי היה בחיתוליו, לא הייתה עליונות אווירית, ומטוסי חיל-האוויר של צבאות ערב הפציצו למעשה מתי ואיפה שרצו, לעיתים בתאום בניהן.

הפצצת המטוסים המצריים את ראשון לציון

אחד מהישובים שהופצצו, היה הישוב ראשון לציון, אז מושבה טרום הכרזתה לעיר. מעט נכתב וסופר על הפצצת ראשון לציון מהאוויר בתש"ח ורבים אף מקרב תושבי העיר לא יודעים כלל כי התרחשה. ביום חמישי 3 ביוני 1948, בסביבות השעה 11:30 לפני הצהרים, כשבועיים לאחר הכרזת המדינה, הגיחו שני מטוסי אויב, כנראה מטוסים מצרים, בשמי המושבה ראשון לציון, ומגובה נמוך יחסית, הטילו פצצות וירו במקלעים לעבר מרכז המושבה, לעבר הרחובות רוטשילד והרצל ופינת הרחובות עין הקורא ומוהליבר, שם שכנה התחנה המרכזית הישנה של ראשון לציון. עיקר האש נחתה על צומת הרחובות רוטשילד והרצל. בהפצצה זו נהרגו כ-25 תושבים וחיילים (יש הטוענים 24 איש א.א) ונפצעו רבים. התקפת המטוסים אירעה כאמור בסביבות השעה 11:30 לפני הצהרים כשהילדים החלו לעזוב את בית בית הספר בדרכם לבתיהם לארוחת הצהרים. כמה מהרוגי הפצצת המטוסים היו ילדים שהמתינו בתור לחנות ממתקים. מספר הנפגעים בהפצצה המטוסים היה כה גדול עד כי מחסן באזור הפצצה הפך לבית חולים ארעי בכדי לטפל בפצועים הרבים שמגן דוד אדום לא היה ערוך מבחינת מספר אנשי צוות ואמבולנסים לטפל בהם. חלק מהגופות, במיוחד אלה שנפגעו בפגיעה ישירה מהפצצות שהוטלו מהמטוסים, היו חרוכות ומרוסקות והיה קושי לזהותן. תושב ראשון לציון מספר, כי אחת הפצצות נפלה על גן ילדים במושבה, ששכן ליד בית העם של המושבה, ולמזלם של ילדי הגן עץ פיקוס גדול שמתחתיו הייתה תעלה ובה שכבו הילדים, מנע פגיעה בהם. המטוסים המצריים שהפציצו את ראשון לציון ב-3 ביוני 1948 הפציצו באותו בוקר את תל אביב ובדרכם דרומה חזרה למצרים, הטילו על ראשון לציון מספר לא קטן של פצצות. תושבי ראשון לציון היו בהלם וזעזוע עמוק, גם בשל העובדה כי לא היו מורגלים בהפצצה כבדה מסוג זה. ראשון לציון נחשבה כעיר "בטוחה" יחסית. על-פי עדויות, אנשים במושבה יצאו לחלונות ולרחובות בכדי לחזות במפציצים! אחת הפצצות פגעה, כנראה פגיעה ישירה, בג'יפ צה"לי שעמד באזור צומת הרחובות הרצל ורוטשילד ודווח כי כל ארבעת נוסעיו נהרגו.

"על רסיסי הפגזים התגלו סימנים אנגליים"

הרוגי ההפצצה הובאו לקבורה בבית העלמין הישן של ראשון לציון. המוני תושבים ליוו אותם בדרכם האחרונה. חלק מחללי ההפצצה נקברו בשורת קברים נפרדת בבית העלמין. ימים רבים לאחר ההפצצה לא זוהו בוודאות כל ההרוגים בשל מצב הגופות. ד"ר אליקום אוסטשינסקי, ראש מועצת ראשון לציון, ערך זמן קצר לאחר האירוע סיור לעיתונאים כולל לעיתונאי חוץ, באזור בו נחתו הפצצות. העיתונאי א. סטון מדווח בידיעה שפורסמה בכמה עיתונים ובהם בהצפה ובעל המשמר, כי ראש המועצה ד"ר אוסטשינסקי אמר לעיתונאים כי הוא סבור כי את ההפצצה לא ביצעו טייסים מצריים "מאחר שקלעו למטרה יותר מדי טוב". ראש המועצה הראה לעיתונאים רסיסים מהפצצות שנותרו במקום הנושאות עליהם סימנים אנגליים... כשבוע לאחר ההפצצה הכבדה מהאוויר על ראשון לציון, ביום רביעי 9 ביוני 1948 הופצצה ראשון לציון שוב. בהפצצה זו נהרגה אישה אחת. וכך מדווח על האירוע עיתון המשקיף (10.6.48): "אתמול בשעות הצהרים חג אווירון בשמי ראשון לציון ולפתע צלל מגבוה והתל ממטיר אש ממכונות ירייה. כן הטיל פצצות אחדות. מספר כדורים חדרו גם לבתים בראשון לציון. אישה אחת נהרגה". וזאת לדעת, יום אחרי הקמת המדינה, החלה פלישת הצבא המצרי לדרום הארץ. טור הפלישה המצרי נעצר בסוף מאי 1948 באזור אשדוד וקו החזית המצרי השתרע במרחק של 12 ק"מ בלבד מדרום לראשון לציון. רבים מבני המושבה היו מגויסים להגנת דרום הארץ, מי בלחימה בעיקר בחטיבת גבעתי ומי בביצורים.

אנדרטת לזכר קורבנות ההפצצה

סיפור הפצצת ראשון לציון על-ידי מטוסי אויב במלחמת העצמאות די נשכח עם השנים ורבים מתושבי העיר לא יודעים כלל כי התרחש. ב-1996 הוקמה על-ידי עיריית ראשון לציון ב"גן המושבה" (גן העיר) ברחוב הרצל במרכז העיר, בסמוך למקום בו נפלו פצצות המטוסים המצריים, אנדרטה לזכר קורבנות ההפצצה המצרית. האנדרטה ניצבת על במה עגולה בכניסה ל"גן המושבה" בפינה הצפון מערבית של הגן. היא כוללת שני עמודי אבן ומעליהם שלוש פצצות בדרכן כלפי מטה - פצצות דמויות אלו שהוטלו מהמטוסים המצריים. בין העמודים לוח ברונזה ועליו סיפור ההפצצה ושמות 25 ההרוגים.

הרוגי ההפצצה

ואלה 25 שמות הרוגי הפצצת המטוסים המופיעים על גבי האנדרטה לזכרם בגן המושבה. המידע על תולדות חייהם נסמך על מה שמופיע באתר "יזכור" להנצחת חללי מערכות ישראל של משרד הביטחון ובאתר הממלכתי "לעד" - לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה. שמואל אריה - נולד ב-1877 בסאמקוב, בולגריה. בהיותו בן שלוש, בשנת 1880, עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בירושלים. כאן למד בבית ספר "אליאנס", במגמת "חרש ברזל". מאוחר יותר, עברו לראשון לציון. בראשון לציון רכש אדמה חקלאית מפקידות הברון ונטע עליה פרדס, עצי שקדים וגפנים. בחצר ביתו הקים בית מלאכה וכל חייו עבד במקביל כאיכר וכחרש ברזל. בבית המלאכה שלו היה מתקן את עגלות האיכרים ומחרשותיהם וכן מחליף את פרסות הסוסים. שמואל אריה נהרג ב-3 ביוני 1948, בהפצצת המטוסים המצריים, בדרכו לפרדסו. אהרון אליעזר ברינקר - בנם של רחל וזלמן. נולד בעיר רביץ בפולין בשנת 1909. סיים לימודיו בישיבה, עלה לארץ ישראל בשנת 1934 והתיישב בראשון לציון. נישא לפסיה ועבד ביקב בראשון לציון. אהרון בריקנר היה בן 39 במותו, הותיר אישה, שתי בנות ובן. הובא לקבורה בבית העלמין בראשון לציון. יואכים בדריאן - נולד ב1909. מאז עלייתו לארץ גר בראשון לציון עם אשתו, ועבד במחנה סרפנד (צריפין). יואכים נהרג בהפצצת מטוסים מצריים את רחובה הראשי של ראשון לציון, בן 39 היה במותו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בראשון לציון. מרדכי ברטשניידר - בנם של מלכה והרמן. נולד ב-1915 בעיר צ'רנוביץ, רומניה ועלה לארץ בשנת 1946. עבד כטכנאי למכשירי רדיו. במלחמת-העצמאות התגייס לצה"ל. ביום 3.6.1948 נפצע בהפצצה מצרית על ראשון לציון והועבר לבית-חולים. ביום 20.7.1948 מת מפצעיו והובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח אישה ובת. גמליאל ג'מיל דבח - בן 15 במותו. בנם של בתיה וצדקיהו. נולד ב-1933 בחלב שבסוריה. המשפחה עלתה לארץ ב-1939 והתיישבה בראשון לציון. הותיר הורים, שני אחים ואחות. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בראשון לציון. יהודה גוטנשטיין - בן מנדל. נולד ב-1925 והתגורר בראשון לציון. בן 23 היה במותו, הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בראשון לציון. אילה גלבוע - בת חיה לבית חבקין ושמואל, שעלה מאמריקה כמתנדב הגדוד העברי ה-39 במלחמת-העולם הראשונה. נולדה בשנת 1930 במרחביה. "אילקה הג'ינג'ית", כפי שכונתה בפי חברותיה הרבות, למדה בבית-ספר עממי ומקצועי, בבית-הספר לנערות בבית-החלוצות בתל אביב. בהיותה בת 16 וחצי יצאה להכשרה חקלאית בחולתא יחד עם קבוצת "הנוער העובד" מתל אביב. משפרצה מלחמת-העצמאות התנדבה ושירתה בפלמ"ח בחטיבת "יפתח" ביגור, עין השופט, ראש פינה, ולבסוף - בצריפין. ביום 3.6.1948, בהיות אילה ושני חבריה בדרכם לבסיס, עברו את ראשון לציון ונקלעו להפצצה אווירית כבדה ונהרגו. בת 18 הייתה בנופלה. נקברה בראשון לציון. ביום 22.6.1950 הועברה למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. רב"ט ישעיהו (שייקה) זמסקי - בנם של נעמי ותנחום. נולד ב-1911 בראשון לציון ושם סיים בית-ספר עממי וגימנסיה. בשנת 1933 סיים קורס מ"כים. היה חבר המפקדה המקומית של ה"הגנה" במלחמת העולם השנייה. שירת בצבא הבריטי בדרגת קורפול מ-1940 ועד 1946. עם פרוץ מלחמת העצמאות כבר היה נשוי ואב לשני ילדים. נתמנה למפקד אזור במזרחה של המושבה. נהרג ב-3 ביוני 1948 כשיצא להגיש עזרה לנפגעים בהפצצת המטוסים המצריים בראשון לציון. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בראשון לציון. יוכבד זיבלין - בת 13 שנים במותה. בתם של אסתר ואפרים, נולדה בשנת 1935. התגוררה בראשון לציון, וכבר כנערה צעירה עבדה כתופרת כדי לעזור לפרנסת המשפחה. נהרגה ב-48 3.6. בהפצצת המטוסים המצריים על ראשון לציון. הותירה משפחה. הובאה לקבורה בבית העלמין בראשון לציון. אחיה של יוכבד, אהרן (אהרל'ה), התגייס לצבא מיד אחרי מותה והוא בן 16. כעבור חצי שנה, ב-03.01.1949, נהרג בפעולה ליד קיבוץ רמת הכובש. אליהו כרובי - נולד בשנת 1915 בעיר פלוצק, שבפולין. הצטרף לתנועת "חלוץ הצעיר" בגליציה. בשנת 1938 עלה לארץ, והתיישב בראשון לציון. עבד כנגר במחנה הצבאי הבריטי בבית נבאללה, ובהמשך, בבית החרושת לרהיטים "תרזה" בראשון לציון. היה חבר ב"הגנה" ושומר בפרדסי ראשון לציון. עם הכרזת המדינה, התגייס לצה"ל ועמד לצאת למחנה אימונים באמצע חודש יוני 1948. ביום 3.6.1948 הופצצה ראשון לציון קשות על-ידי מטוסים מצריים. אליהו חרד לשלום בני משפחתו ועל אף הפצרות חבריו שישבו עימו במקלט חש לביתו כשהוא רכוב על אופניים נפגע בראשו מרסיס פצצה ומת כעבור מספר שעות. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בראשון-לציון. הניח אישה ושני ילדים קטנים. שרגא פייבל ליבוביץ' - בן צבי ופייגה. נולד בעיירה וולקוביסק שבפולין ב-1914, סיים שם בית ספר תיכון ועלה לארץ ישראל ב-1933. הוא נישא לרחל, והם התגוררו בתל אביב. שרגא פייבל עבד בייצור בבית חרושת לקרח בראשון לציון נהרג בהפצצת המטוסים המצריים, ליד מקום עבודתו בבית חרושת לקרח. בן 34 היה במותו. הותיר אישה ושני ילדים בן ובת. הובא לקבורה בבית העלמין בנחלת יצחק. לינה מרשנר - נולדה בשנת 1882. מאז שעלתה לארץ התגוררה בראשון לציון והייתה בעלת חנות. בת 66 הייתה במותה. אשר (אנשל) מיצמכר - נולד בוורשה, פולין. עלה ארצה בגפו כנער ומספר שנים מאוחר יותר עלו הוריו ואחיו בעקבותיו. עבד ביקב בזכרון יעקב ובהמשך, עבר לעבוד ביקב ראשון לציון כ"קופרמן" - איש הנחושת (עבודה הקשורה לחביות). במקביל לעבודתו ביקב, עסק בלימוד תורה. אנשל מיצמכר נהרג בהפצצה המצרית על ראשון לציון ביום 3.6.1948, יחד אתו נהרג גם בנו יצחק. יצחק מיצמכר - בנם של רחל ואנשל מיצמכר. נולד ב-1932 בתל אביב, למד ב"תלמוד-תורה" והצטרף למחתרת לח"י. בהיותו בן 16 כבר הספיק להתאמן היטב בכלי-נשק שונים והשתתף בפעולות ובשמירה. פצצה שהוטלה ממטוס מצרי על ראשון לציון הרגה אותו ואת אביו ביום 3.6.1948. בן 16 היה במותו. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בראשון לציון. יוסף מייטליס - נולד בפולין בשנת 1920. במלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הרוסי שם הכיר את בינה. בני הזוג עברו להתגורר באוסטריה, משם עברו לאיטליה, שם נישאו והתכוונו לעלות לארץ ישראל, אולם האונייה "לא תפחידונו" שבה הפליגו, נתפסה על-ידי הבריטים ובני הזוג הועברו לקפריסין, שם נולדה בתם חנה (פרידמן). עם עלייתם ארצה, בני הזוג עברו להתגורר בראשון לציון, יוסף נהרג ב-3 ביוני 1948 בהפצצה המצרית על המושבה, בשעה שיצא לקנות עגלה לבתו, בינה נותרה אלמנה צעירה חסרת כל. כעבור כ-5 שנים נישאה בשנית לאברהם ליזרוביץ. יוכבד "יוחקה" סולימן - בת יפה ודוד. נולדה ב-1928, התגוררה בראשון לציון, והשתייכה לארגון נוער. כשבגרה למדה תפירת אופנה, ועבדה במתפרה. נהרגה ב-3 ביוני 1948 עת הופצצה ראשון לציון קשות על-ידי שני מטוסי הפצצה מצריים, כשיצאה מהמתפרה בה עבדה. יוכבד הייתה בת כ-20 במותה, נהרגה חודש לפני חתונתה המתוכננת. הותירה הורים, אחות ושלושה אחים. הובאה לקבורה בבית העלמין בראשון לציון. עובדיה כהן ארזי - בן שלמה ושושנה. נולד בדמשק שבסוריה בשנת 1900. ב-1916, עלה לארץ ישראל והתגורר בחיפה. נישא לפלור לבית זריהן ב-1918. ב-1935, אחרי שהתאלמן, עבר עובדיה לראשון לציון. הוא נישא לויקטוריה עבד כל חייו כפחח, בחיפה ובראשון לציון. בן 48 היה במותו הותיר: אישה ושנים-עשר ילדים. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בראשון לציון. אשר צימלגיסר - בן יונה. נולד בשנת 1899 בעיירה קוריץ בפולין. בשנת 1935, עלה עם אשתו וארבעת ילדיהם לארץ, והמשפחה התיישבה בראשון לציון. פתח בית מלאכה בצריף ברחוב רוטשילד בעיר שם עבד כרצען. נהרג בהפצצה המצרית על ראשון לציון (3.6.1948). בן 49 היה במותו. הותיר אישה בת ושלושה בנים. הובא לקבורה בחלקה הצבאית בבית העלמין בראשון לציון. אמנון ציגלרויט - בן 16 במותו. בנם של רבקה ויעקב. נולד ב-1932 בבית החולים פרויד בתל אביב. בילדותו עקרה משפחתו לראשון לציון, למד בבית הספר "חביב" בעיר, ומשסיים את חוק לימודיו בבית-הספר היסודי נתקבל אמנון לעבודה במוסך קואופרטיב התחבורה "הכוח" שבו היה אביו נהג משאית. בשעותיו הפנויות המשיך ולמד כל שניתן אודות מנועים ומכוניות. אמנון הצטרף לתנועת "הנוער העובד" והיה חבר פעיל בה. בגיל ארבע-עשרה הצטרף לגדודי הנוער של ארגון ה"הגנה" ועבר שם, בין השאר, אימונים בנשק וכן שימש כבלדר בין מפקדי הארגון במקום. נהרג בהפצצה המצרית על ראשון לציון (3.6.1948) והוא עודנו נער צעיר. נקבר בבית הקברות הישן גני אסתר בראשון לציון. גדעון קוכמן (קיכלה) - בן מרים וקלמן, נולד בשנת 1929 בתל אביב. בשנת 1943 סיים את בית-הספר היסודי "השחר" בתל אביב ולמד שנה נוספת בבית-הספר המקצועי "שבח". בשנת 1941 הצטרף ל"נוער העובד". אחר-כך עבד כשוליה בבית-החרושת "סדן" בעבודות מתכת. בערבים השתלם בבית-הספר על שם מכס פיין. היה ממייסדי גרעין ההכשרה "הגיבורים" בחולתה. בהמשך הוא הצטרף להכשרה מגויסת ביגור. במלחמת העצמאות לחם בשורות חטיבת "יפתח" והשתתף בקרבות בחיפה, בראש פינה, במלכיה, בצפת ועוד. נהרג ב-3.6.48 בנפול פצצה בראשון לציון על מכונית שישב בה. נקבר בראשון לציון ובשנת 1950 הועבר לקבורה בבית הקברות הצבאי בנחלת יצחק. חנוך קלצקו - בנם של חנה ומרדכי, נולד ב-1929 בתל אביב. בשנת 1944 סיים לימודיו בבית-הספר היסודי "אליאנס" והמשיך ללמוד בבית-ספר טכני של "הנוער העובד". בגיל צעיר הצטרף ל"הגנה", שירת בחטיבת הפלמ"ח "יפתח". במלחמת העצמאות השתתף בפעולות רבות, בפשיטות ובקרבות. בין השאר השתתף בקרבות בלד א-שייח' שליד חיפה, בטירת צבי, בבית שאן; בכיבוש צריפין ועוד. בשל אומץ-לבו קראו לו חבריו לנשק "ילד הקרבות". חנוך נהרג בהיפגע הג'יפ שנסע בו עם חבריו ממטה הפלמ"ח. הגיפ נפגע בהפצצת ראשון לציון על-ידי מטוסים מצריים ב-3.6.1948, וכל ארבעת יושביו נהרגו. בן 19 היה במותו. נקבר בראשון לציון וב-1950 עבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנחלת יצחק. ד"ר מיה (מרגטה) רוזנברג - נולדה בברסלאו, גרמניה. יחד עם בעלה הייתה פעילה בתנועה הציונית "כחול לבן" ("בלו ווייס"). בשנת, 1933, עם עליית היטלר לשלטון, החליטה המשפחה לעלות לארץ. תחילה התגוררו בתל אביב, משם עברו לקיבוץ תל יוסף, ובשנת 1937 התיישבו בראשון לציון. ד"ר מיה רוזנברג עבדה כרופאה בבית ספר "חביב" בראשון לציון ומאוחר יותר, בקופת חולים לאומית. ביום ההפצצה יצאה ד"ר רוזנברג לטפל בפצועים ונהרגה במקום מאחת הפצצות. הובאה לקבורה בבית הקברות הצבאי בראשון לציון. סגן נחמיה קורט שטיינר - בנם של מרי ורודולף, נולד ב-1913 בווינה, בירת אוסטריה. הצטרף לתנועת-הנוער הציונית-חלוצית "תכלת-לבן". ב-1936 עלה לארץ. והצטרף לקיבוץ "בתלם", שיסד אחר-כך את עין גב. הוא עבד כסבל בתחנת-הרכבת בתל אביב, בנמל חיפה, ובשנת 1937 נשלח לפלוגת "הקיבוץ המאוחד" בסדום, בה שהה למעלה משנתיים. בתחילת 1940 הגיע לעין גב, נבחר לוועדת-הביטחון והתמסר לארגון ולהדרכה. בשנת 1942 נבחר כמפקד האזור ולאחר שנה התגייס לפלמ"ח, בו עבר קורס מ"מים, עסק בתפקידי פיקוד והדרכה, והיה קצין-הסברה. במהלך "השבת השחורה" ביוני 1946 נאסר ונכלא לשבועות מספר ברפיח. נחמיה נהרג ב-3.6.48, בעוברו את ראשון לציון, כאשר נפגע מפצצה שהוטלה ממטוס מצרי. בן 35 היה במותו. נקבר בראשון לציון. כעבור זמן הועבר לקבורה בבית הקברות בעין גב. יצחק שמואלביץ (יצחק שמואלי, יצחק'לה) - בנם של שרה ודוב, נולד בשנת 1929 בחיפה. סיים לימודיו בבית-הספר היסודי בקריית חיים. היה חניך תנועת "השומר הצעיר" ובהיותו בן 14 הצטרף לחברת נוער בקיבוץ דליה, שם עבד בעיקר בפלחה ולמד לנהוג בטרקטור. בשנת 1946 התגייס עם קבוצתו לפלמ"ח, ובפרוץ מלחמת העצמאות צורפו לאחד מגדודי חטיבת "יפתח" ועברו לגליל. יצחק שירת כנהג בקרבות מלכיה, זרעין ויחיעם ולאחר שסיים קורס מ"כים השתתף בקרב משמר העמק. באחד ממכתביו האחרונים אל המשפחה כתב: "בחורים צעירים נופלים ונשקם בידם. הם נופלים - כי הם רוצים לחיות ולמען החיים הם הולכים". יצחק נהרג בהפצצת מטוסים מצריים על ראשון לציון ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948), בשבתו ליד הגה הג'יפ צבאי. נקבר בראשון לציון. ביום 22.6.1950 הועבר למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. חיים וינטר - בן המונצחים על גבי האנדרטה לזכר ההפצצה המצרית מופיע גם שמו של חיים וינטר. על-פי אתר "לעד" וינטר נולד ב-1919 בפולין. מאז שעלה לארץ גר בראשון לציון ועבד בבית מלאכה לחריטה בתל אביב. נהרג בפעולת איבה ב-18.5.1948. חיים הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בנחלת יצחק.