למעלה מ-60 שנה אחרי השואה, שוב סוערות הרוחות בקרב ניצולי אושוויץ, והפעם בשל תזכיר פנימי של מיניסטריון המלחמה האמריקני משנת 1944 שנתגלה והגיע לידיהם.
התזכיר, פרי-עטו של ג'ון מקלוי, עוזר לשר המלחמה האמריקני, חובר לפי הזמנת משרד המלחמה האמריקני דאז. הוא ונועד לתרץ את המחדל הנורא של בעלות הברית, כאשר נמנעו מהפצצת משרפות הגז ומסילת הברזל שהובילה למחנה ההשמדה אושוויץ. כל זאת למרות המידע המפורט על הזוועות שחוללו הנאצים במחנה ההשמדה. מסתבר כי מידע זה נמסר לנציגות בעלות הברית עוד בנובמבר 1944 על-ידי שני עדי-ראייה, שהצליחו להימלט מאושוויץ.
קובע התזכיר: - הפצצת המשרפות ומסילת הברזל הינה משימה בלתי-אפשרית עבורנו. אילו נערכה, היא היתה מצריכה שימוש במפציצי-קרב כבדים ובינוניים, מנמיכי טוס, דבר שהיה מסכן את מטוסינו.
- יעדי התקיפה נמצאים מחוץ לטווח-טיסתם של מטוסי הקרב של בעלות הברית.
- שימוש במטוסי ההפצצה, הממריאים מבסיסים בריטיים, היה מצריך טיסה ארוכה וממושכת של כ-2000 מייל מעל טריטוריית-אויב.
- במצבנו הביש כיום במלחמה באירופה, צריכים מאמצינו להיות מרוכזים בהריסת מטרות תעשייתיות, כדי להחליש את הפוטנציאל המלחמתי של האויב. בשעה זו אנו צריכים להקדיש את כל מאוויינו להשגת הניצחון על גרמניה.
- הפצצת אושוויץ הינה משימה בלתי-אפשרית, בשל קירבתם של היעדים לאיזורי-מגורים ובשל הצורך בהפצצה מאסיבית מדי, שהיא מעל לאפשרויותינו. אם תבוצע ההפצצה - עלולות להיות לה השלכות מסוכנות ומזיקות לבעלות הברית.
"התחמקות ברורה" בגילוי-דעת תובעים ניצולי אושוויץ לחקור, מדוע דחו בשעתו בעלות הברית את פנייתם של ניצולי המחנה, שהצליחו להימלט ממנו, להפציץ את משרפות הגז ומסילות הברזל לאושוויץ, כדי לשים בכך קץ למכונת ההשמדה.
גילוי הדעת קובע, כי "כל הנימוקים שהובאו בשעתו נגד הפצצת היעדים, הם התחמקות ברורה, בסתירה גמורה לעובדה שיותר מ-2700 מטוסי-הפצצה אמריקניים הטילו ב-1944 יותר מ-6000 טון פצצות על מפעלי "א.ג. פארבן" הגרמניים, שנמצאו בקירבת המחנה, בעוד שמעולם לא ניסו לפגוע במשרפות-אושוויץ ובמסילת הברזל שהובילה למחנה".