למענים מהשב"כ

איך יכולתם לענות את שני העצורים עמירם בן אוליאל, והקטין שהיה בן 16 בעת שנעצר, בעינויים שהשטן ברא? ומה חשבתם לכם? שאדם שמעונה ב"אמצעים מיוחדים" שעדיין לא נראו בחקירות של יהודים, לא ישבר? האם אתם לא הייתם מספרים שרצחתם את רחל הלר, כפי שהוציאו חוקריו של עמוס ברנס ממנו, למרות שהרוצח אם הוא חי עדיין לאחר 44 שנים, עוד מסתובב חופשי! ועמוס ברנס לא עונה כך! לא נתנו לו לישון, סיפר אז, לאחר חקירה של חוקר א' במשך שמונה שעות, הגיע חוקר ב' וחקר עוד שמונה שעות, וחוקר שלישי אותו הדבר, וימים ולילות, לא הניחו לו לעצום את עפעפיו, עד שאמר להם, אחתום על כל דבר, רק תנו לישון. עובדה שבסופו של דבר התברר שהוא זכאי לחלוטין, רק לא עמד בעינויים. והפעם נפלו לידיכם נערים צעירים, נערי גבעות, דתיים מאוד, מתנחלים, וזה היה האות להוציא את כל האכזריות בנפש הבהמית שטמונה ברבים רבים. ולא ניכר עליכם שיש בכם נפש אלוק ממעל, שכביכול יש בכל יהודי. השבוע נקרא בפרשת בלק. מלך מואב ששלח את בלעם לקלל את ישראל. בלק אומר לבלעם: "ידעתי את אשר תברך - מבורך, ואשר תאור (תקלל) - יואר". שואלים חכמי ישראל: כיוון שידע בלק שכוחו של בלעם רב לו לברך כל מי שירצה, מדוע שכר אותו לקלל את ישראל? הרי יכול היה לשכור את בלעם, שיברך את בני מואב, כי ינצחו במלחמותיהם הבאות עם ישראל אלא, משיבים חכמים, אצל בלק הייתה שנאת ישראל טבועה כל כך, עד שפנייתו לבלעם לא נעשתה מאהבת עמו ומדאגה יתרה לשלומו ולרווחתו, כי אם מפני שנאת ישראל שקיננה בליבו ימים רבים. משום כך פנה בלק לבלעם בבקשה: "לכה נא ארה לי את העם הזה". השנאה שמקננת בכל מי שנמצא במחלקה היהודית בשב"כ, מחלקה שהיא כולה כנגד יהודים, אין לה שיעור. הם משסים יהודי בחברו, נוהגים לפנות למישהו בחבורה, כדי שילשין על חבריו, ומבטיחים לו הרים וגבעות. עוקבים אחריהם, מאזינים להם. האם היו מעזים לענות כך ערבי? הרי אפילו לטלטל אסר בית המשפט העליון, אבל לא אסר זאת על יהודים. השנאה אל נערי הגבעות היא בדמם של המשרתים במחלקה היהודית. הרי כל חיותם, כל הצלחתם, באה להם מלתפוס יהודי כזה. אבל ההכחשות לאורך השנתיים ומחצה שאין עינויים, מזכירה את קוריאה הצפונית. זכות יסוד בבית המשפט התברר שאכן צדקו הטענות שהחשודים נחקרו בעינויים קשים מנשוא שעלולים להזיק באופן ודאי לגופם ולנפשם, ואף לגרום להם להודות בכל מה שידרשו רק כדי להינצל מייסורי התופת הבלתי נסבלים של החקירה. בית המשפט אישר שכתוצאה מהחקירות מצבם הנפשי התדרדר והם נזקקו לטיפול תרופתי פסיכיאטרי. השימוש באמצעי חקירה כה חמורים ידוע שמעולם לא ננקט כמוהם. הרי לא היה מדובר בסכנה אסטרטגית למדינת ישראל, או בתופעה קשה ומזיקה שסיכולה מצדיק שימוש בעינויים יותר מאלה שמופעלים על פושעים פליליים מסוכנים. בית המשפט חיזק עיקרון בסיסי, שהודאות שניתנו בהשפעה ישירה עקב עינויים, הן הודאות פסולות. האמצעים האלה פגעו פגיעה חמורה בזכות היסוד של הנאשמים. אביו של אחד הנאשמים (הקטין) מאוכזב מכך שבית המשפט אימץ את גרסת הפרקליטות שהחקירה הייתה סיכולית. "זה עלבון לבית המשפט ולאינטליגנציה של האדם הפשוט", ומצביע על הנקודה הבעייתית: "ארבעה חודשים אחרי דומא, בזמן שהבן שלי היה במעצר בית מלא, פתאום עצרו אותו כדי לחשוף מידע על תשתית טרור מתקתקת? מה גם שלא גילו שום תשתית. בפועל, בכל החקירות חזרו על משפט אחד מרכזי, ספר לנו מה עשית בדומא". לטענתו, בנו הודה רק תחת עינויים פיזיים של השב"כ, בתוך רצף של חמישה ימים של עינויים בלתי פוסקים. "אנו יודעים שהוא לא קשור לדומא בשום אופן". הוא הודה ברצח, אבל גם השב"כ יודע שהודה בלא שתהיה לו אינדיקציה על הכפר או פרטים אחרים שקשורים. אני מבקר את השופטים שלא היה להם אומץ לפסול את ההודאות שנמסרו בתרגיל המדובבים". יו"ר חננו שמואל מידד שמלווה את העצורים, אומר: "אנסו אותם להודות וקראו לזה חקירת צורך, אבל הצורך היחיד היה להוציא מהם הודאה, כל זה נעשה תוך כדי שהשב"כ משקר. אנשי חוק שמנצלים את הכוח שניתן להם לאכזריות כזאת, הם, הם שצריכים לעמוד לדין, החל מהמענים עצמם, חוקרי השב"כ, דרך הדרגים שמעליהם שאטמו את אוזניהם לזעקות נער שמתחנן על נפשו 'אני מעדיף למות רק אל תחזירו אותי לחדר העינויים' ועד שרים ואנשי ציבור שידעו, הכחישו אטמו את ראשם. איש לא יוכל לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה". ועדיין לא ידוע מי עשה את המעשה בדומא, נותרנו עם חקירה מזוהמת, ואנשי שב"כ לא אמינים.