קלמן ליבסקינד,
מעריב, חשף בשישי האחרון, עוד על המסמך המצמרר שנברא בימי ניצב (בדימוס)
מני יצחקי, אז ראש אח"ם, מסמך "טופ סיקרט", המרכז והמלקט "מידעים מודיעיניים" אודות עשרות (כארבעים במספר) חברי כנסת ועוד כמחצית משרי
ממשלה מכהנים וכן, "על הדרך" גם על ראשי רשויות עירוניות - הכל כדי שיהיה...מעניין.
הדלפת מסמך "סודי ביותר" זה, היא, רק המשך להדלפות המסמך, על תכניו, כפי שחשפו בזמנו
רביב דרוקר וגיא פלג. זה לא "חור בדלי". זהן זרם אינסופי של הדלפות מכוונות וזדוניות - דבר חמור מאין כמותו. המסמך המסווג, המזכיר לי את ימי פנקסנות ג'ון אדגר הובר, ראש ה-FBI, מודלף דווקא בימי המפכ"ל
רוני אלשיך, איש השב"כ, זה שהובא במיוחד מחוץ למערכת, על-מנת להצילה, להושיעה, רק על-מנת להבריאה מחוליה כי רבים המה, כדי רקב וכאוס.
אתמול, פניתי בתלונה מפורטת למח"ש וליועץ המשפטי לממשלה על-מנת שיפתחו בחקירה לאיתור המדליף ומניעיו. ההדלפה, לבדה, מעצימה עוד את חוליי המערכת המשטרתית, המדממת, גם לקראת סיום כהונתו, המיוחל כל כך, של המפכ"ל הכושל רוני אלשיך. בציניות, מהולה בעצב וכאב, כתבתי בתלונה כי חברת "קוקה קולה" העולמית, ודאי מברכת, מדי יום, על כי נוסחת המשקה "טעם החיים" לא מצויה בידי משטרת ישראל, שאחרת, מתחריה היו "חוגגים". מצמרר היה לקרוא ולדעת, כי במסמך החסוי הלז, מופיע גם שמו, לכאורה, של השר לבט"פ
גלעד ארדן, בבחינת, אולי, חלילה, ישכיל וידע, כי אם רק יפצה פה ויצפצף, או יחליט שלא להאריך את כהונת אלשיך בשנה נוספת, יהיו מי שידאגו לעשות במידע שימוש, בתזמון "גאוני", ממש כמעשה מרקחה - בפרשת
גל הירש, ערב מינויו למפכ"ל המשטרה, כמחליפו של
יוחנן דנינו הבא בנעליו. אז, שלפו המה, ממעמקי ומנבכי הכספת, את המסמכים המאובקים (ולא באבק כוכבים עסקינן) על-מנת לסלק את זה, מכס המפכ"ל, משלא חפצו ומשלא רצו בו - בבחינת "הלנו אתה או לצרינו?".
שורש הרע, במסמך, לצד חומרת ההדלפה, בהיותו מסווג כ"סודי ביותר", מהסודיים שמחזיקה חטיבת המודיעין של המשטרה, באגף החקירות והמודיעין, הוא לא רק התוכן, אלא ובעיקר אופן השימוש בתכניו וכן העיתוי, אם בכלל, לאות ה"פרוץ". רוצה לומר, "אופן השימוש" ו"הוראות שימוש" ה"יצרן" - ב"פצצה המתקתקת" הלז, שאינה אלא כלי, חומר ביד היוצר, כפלסטלינה בידיהם, ידי קברניטי המשטרה, ברצותם יתעלמו, יעצמו עין, או ברצותם אחרת - קרי, לבוא, כב"נשק יום הדין", כנגד מי שאינם חפצים ביקרו, במועד ובמקום ה"נח" בעיניהם. החמור מכל הוא, שאין בנמצא, במצב דברים זה, לא פיקוח ולא בקרה אודות "נוסחת השימוש" במסמך המצמרר והמדאיג הזה. מקום בו, אך לאחרונה ממש, ראינו, זה מקרוב ממש, כיצד ניסו וגם הצליחו, למנוע מח"כ
יואב קיש, לבדוק, לברר, לשאול, להקשות, לחקור ולדרוש אודות מעלליו, לכאורה, של ניצב
רוני ריטמן, ראש להב 433 הפורש, בעל כורחו, והתנהלותו, בפרשה אחרת, היא פרשת חקירות ראש הממשלה
בנימין נתניהו, על המניעים, המוטיבים וגל ההדלפות, כפרץ הזרנוק רב - עובי הצולים והעוצמה - כשיטפון של ממש.
הנה, הישיבה אותה תכנן קיש, נמוגה והתאיידה לה, בהינף קולמוס ואגודל, באותה המהירות ממש שבה רק נוצרה / נולדה ובאה לעולם, רק תמול - שלשום, זאת, בהוראת היועץ המשפטי לממשלה. את בקרת הסנט האמריקני - או הקונגרס - לא תמצא כאן. הנה לא מצאנו ולא ראינו כל גוף סטטוטורי אשר יפקח - כזה שיבוא לבקר ולבחון, כזה שיבוא לפקח אחר אותו השימוש במסמך המצמרר, פיקוח הדוק כדי שורשו, על מטרותיו, על תכניו, על מהותו ועל מיהותו, מסמך "מתקתק" חי ונושם על "אש קטנה", בועט כש"נקרא לדגל", מסמך, אשר נועד, אליבא דיוצריו / הוגיו המעדנים רק כדי ומשום "ליצור בקרה על איסוף מודיעין", כפי שגרסו והגדירו, אז, בכנסת, המפכ"ל אלשיך, וניצב מני יצחקי, דרך פתלתל ועקלתון, בחוסר נוחות, באי חשק, כמי שכפאם שד ליתן הסברים על קצה המזלג, והכל, בלשון המעטה.
מסמך כזה, בכל הכבוד, יכול וישמש כ"רימון", אשר "נצרתו" תפתח, ב"שלוף", ב"יום הדין", אך רגע קט לפני קידום, רגע לפני מינוי, רגע לפני הכרזה על תפקיד של מי "שאינו משלנו". זה מזכיר משטרים אפלים במדינות אפלות, בעיקר, כשהכל נעשה בסתר, ללא הפיקוח והבקרה הנדרשים והצריכים מצד "המבוגר האחראי".
וזאת יש לזכור: אלו, שדאגו לייצר את המסמך, שם, בחדרי חדרים, כמרקחה, ואלו, שבאו והדליפו, הם הם האחראים על אכיפת החוק, על חקר האמת, גם על חקירות תיקי 1000, 2000, 3000, 4000. הם - הצריכים בחקירה ובדרישה - באים לחקור אותנו - בבחינת המותר למולך - אסור על העבד. מי ישמור על השומרים? מי יפקח אחר המפקחים ומי יסתום את החורים כמילות שירו של
דן אלמגור בלחן תימני: "יש חור בדלי, תסתום אותו יוסף הו יוסף הו יוסף - תסתום אותו".
