טבען של סערות תקשורתיות הנובעות סביב נקודת מחלקות הן התמקדות פרטנית והתעלמות מן הכלל. לכל מי שהיה עסוק באחרונה בוויכוח ולא מצא עצמו מעמיק בחוק הלאום, נתונה לרגע לחוק ממעוף הציפור.
בחוק מוגדרת ישראל כמולדתו ההיסטורית של העם היהודי. מדינת ישראל מוגדרת כמדינת לאום של העם היהודי. בחוק מוגדר שם המדינה ותאורם של דגל המדינה, הסמל וההמנון מופיע באופן מדויק בלשון החוק.
החוק גם מתייחס למעמדה של ירושלים השלימה כבירת ישראל ומבצר את מעמדה של השפה העברית עם מקום מיוחד לערבית.
החוק מגדיר את חשיבות שלום בני העם היהודי ואזרחי המדינה. שם במוקד את הלוח העברי ומחדד את ציונו של יום העצמאות כיום חג ואת שבת ומועדי ישראל כיום מנוחה.
קשת הנושאים הזו המקיפה את זהות העם היהודי, נתונה למתקפה לעיתים בתוך המוסדות המשפטיים של מדינת ישראל. חוק הלאום הוא חליפת ההגנה המשפטית לזהות היהודית של המדינה. מדובר בחוק שהוא מסד הכרחי. מציאות השנים האחרונות מוכיחה, כאמור, כי הזהות היהודית של מדינת ישראל הפכה כתובת להתקפות משפטיות על-ידי גורמים שונים בזירת המשפט בישראל. אם מדובר היה בדיון ציבורי, גרידא אזי נכון היה להערך ציבורית למול תופעה זו.
מכיוון שגורמים שונים פונים לערכאות משפטיות כוונתן לשנות מצב קיים באמצעות הכרעות משפטיות ולכן נכון להערך חוקתית. המאבק שתיארתי, מפריע ומטריד חדשים לבקרים את ממשלת ישראל ומשבש את חלוקת התפקידים הטבעית. ממשלה, ככל שתהיה, תפקידה למשול ולעצב את החיים במדינתנו בהסתמך על סל הערכים המונחים בפניה ולא לעסוק בהתגוננות מתמדת למול ניסיונות מעוותים לשנות סדרי עולם. אין לי ספק, כי אין כוונת הכנסת והממשלה לעסוק חדשים לבקרים בבלימת מערכת המשפט ושופטי ישראל. כוונת המחוקק היא לחדד את חלוקת התפקידים הברורה בין הרשויות השונות ושהפרדת הרשויות לא תהיה רק מן הפה ולחוץ, אלא מיושמת הלכה למעשה.
אם לצורך כך נכון להגדיר מחדש את גזרת הפעולה של בית המשפט, נכון לבצע משימה זו. באווירת הימים הללו אומר, כי רובנו ככולנו יכולים להתכנס סביב רובו ככולו של החוק. יש מי מאיתנו הרוצה למחוק את שם המדינה, להגדיר מחדש דגלה או סמלה? נחזק את הרוב המוסכם. חיזוק החוק משמעו חיזוק המשילות וחיזוק מדינת ישראל.
