זו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בסחבת מעייפת של ביורוקרטיה, כמעט עד הרמת ידיים, אם כי אני חייבת לציין שבמשרדים הממשלתיים חל שיפור ניכר, במיוחד לאור השימוש באינטרנט, המקצר הליכים רבים.
הופתעתי כאשר נתקלתי בהליכי חלם ובסחבת מייאשת דווקא ברשת "דיל תאורה" מרובת הסניפים בכל הארץ, רשת שמוכרת בזכות פרסומה בכל ערוצי התקשורת המסחריים.
סבלנות - זה שם הסיפור
הנה סיפור מהחיים, לכאורה בנאלי, אבל מייסר ומתסכל ללא צורך. ב-11 ביוני האחרון, קניתי בדיל תאורה בסניף חיפה, בצ'ק פוסט, פסי מנורות תאורה לחדר האמבטיה. הובטח לי שאוכל להחזיר או להחליף אותם בכל סניף אחר אם הם לא יתאימו. כיוון שאני תושבת תל אביב, נאמר לי שבסניף בני ברק אוכל לקבל את השרות המתאים אם אזדקק לו.
התברר לי שפסי התאורה שרכשתי לא היו מוגנים בפני מים ולכן לא עמדו בתקן לחדר האמבטיה. למחרת, ב-12 ביוני, נסעתי לסניף בבני ברק, החזרתי את המוצר בצירוף הקבלה, זוכיתי באותו כרטיס אשראי וחזרתי לביתי עם קבלת הזיכוי בהרגשה שהשרות היה יעיל ומהיר.
הזיכוי היה אמור להופיע במסך חשבון כרטיס האשראי שלי ב-20 ביוני. מדי פעם העליתי את חשבון האשראי על המסך, חיוב המנורות הופיע ללא ציון הזיכוי. מנקודה זו החלה סדרת טלפונים ביני לבין מרימי הטלפון השונים, אך ללא תוצאות. השיחה הראשונה, בה הסברתי את הבעיה תוך ציון מספר הקבלות של החיוב והזיכוי, הסתיימה בהבטחה שהעניין יסודר ויישלח להנהלת החשבונות. שיחה שנייה הגיעה כשעה לאחר מכן ובה הציג עצמו מנהל החנות, שביקש ממני לפרט לו שוב את הבעיה, שכן לדבריו שוחחתי עם האדם "הלא נכון". לאחר ששוב הסברתי לו בסבלנות את הבעיה וחזרתי על מספרי קבלות החיוב והזיכוי, הבטיח לי מנהל החנות שהעניין יסודר במהירות האפשרית.
חודש עבר, תאריך ה-20 ביולי הגיע, והזיכוי לא הופיע. תזכורת נוספת לסניף בבני ברק נענתה בתשובה חסרת סבלנות שהעניין בטיפול צריך.... סבלנות. נזכרתי מניסיוני האישי בטיפול בקליטת העלייה באמרת הכנף שהייתה שגורה בפי העולים החדשים: "מה שצריך בארץ זה סוכנות לסבלנות...".
"ויהי אור"
היום, ב-20 באוגוסט, כאשר הזיכוי עדיין לא הופיע, חייגתי שוב ונאמר לי שהעניין הועבר לטיפול למשרד הראשי בעפולה. הבנתי ששם ה"סוכנות". מעפולה תבוא הישועה... אני מחייגת לעפולה ושם עונה לי באדיבות גבר לא מזוהה המבין עניין: "כן, את לא צריכה לפרט שוב את כל מספרי הקבלות. הכל מונח לפניי. שלחתי את כל הפרטים להנהלת החשבונות. את צריכה לברר זאת מולם. "מה הטלפון של הנהלת החשבונות"? אני שואלת, הוא נותן לי, ואני חשה בקולו את הרגשת ההקלה שסוף-סוף הוא נפטר מהמטרידה הסדרתית. אני מודה לו ומחייגת בביטחון להנהלת החשבונות הראשית, החולשת על הסניפים הרבים של "דיל תאורה" בארץ.
עשרה צלצולים וניתוק. מנסה שוב, אולי טעיתי....לא, עשרה צלצולים, וניתוק! אין אפילו בדיל אור: "תהום אל תהום קורא" (התחלתי לדקלם תהילים).
אני מחייגת שוב למנהל או לפקיד האדיב והנדיב בסניף הראשי בעפולה ומספרת לו על הצלצולים והניתוקים. "אה, נכון, כולם שם מוסלמים, ויש להם חג, הם סגרו את הנהלת החשבונות, חכי כשבוע ואז הם יחזרו ויפתחו את המקום"...
מוסר השכל
עכשיו אני מבינה, המוסלמים אשמים, לא היהודים! הם אלו שמחזיקים את המשאבים, את מקורות הכספים, החשבונות, החיובים והזיכויים של עשרת (או יותר) הסניפים של "דיל תאורה" ברחבי הארץ! הם הם שעיכבו את פתרון הבעיה מאז תחילת יוני, איך לא חשבתי על זה קודם, ואם הם מחליטים לסגור את המחלקה לשבוע, העולם פוסק מלכת: אין צורך לעדכן או להשאיר הודעת הסבר אוטומטית, לא חייבים להתנצל, אין מי שעומד מעליהם..
ולפתע נפל לי האסימון: אולי בגלל זה בא לעולם חוק הלאום... לשים קץ להשתלטות המוסלמים. אבל אז הבנתי שלנוכח החוק עולה החשד הסביר כי לאחר פתיחת המשרד של הנהלת החשבונות יפנו אותי באדיבות בחזרה לסניף הראשי בעפולה (לסוכנות) תוך הבטחה שהעניין יטופל ביסודיות בתום חגי ישראל ובא לציון גואל!...