סעיף 4
תפילה ליד קבר צדיק המותרת היא או לא.
בגמרא במסכת ברכות ג ע"ב מובא שאסור להתפלל ליד קבר.[9] וכיצד אפשר לבטל דין הגמרא?"
לעניין זה אביא את דבריו של
הרב דוב ליאור כפי שכתב במאמרו הנ"ל "ארץ ישראל ולא אומן:
"יש מקומות שנוהגין להתפלל על קברי צדיקים ונותנים שם צדקה לעניים, אך לא ישים מגמתו נגד המתים אלא יבקש בזכות הצדיקים שוכני עפר. הגר"א לא צידד בהליכה לקברי צדיקים. שאלו את מרן הראי"ה קוק, האם מותר לצאת מארץ ישראל לחו"ל להשתטח על קברי צדיקים. בתשובתו כתב, שבוודאי יש עניין להשתטח על קברי צדיקים, אך לצאת מארץ ישראל לחו"ל זה איסור, ויש מספיק צדיקים בארץ ישראל. והוסיף: "מ"מ אין הדבר ברור כלל לע"ד לומר, שלא תספיק אהבת אבות העולם ישני חברון, עד שנצרך לצאת על זה מא"י לחו"ל".
כמובן לכהנים אסור להשתטח על קברים אפילו של צדיקים. יש שרצו להסתמך על המדרש ש'קברי צדיקים אינם מטמאים' והבינו זאת כפשוטו, שיש היתר לכהנים להשתטח על קברי צדיקים. וזה אינו, מפני שבשו"ע אין דין כזה. ומפורש מצינו במקרא שמישאל ואלצפן שנשאו את נדב ואביהוא שמתו - נטמאו, וכן
נושאי ארונו של יוסף נטמאו משום שהמת מטמא גם אם הוא צדיק. כך כותב גם ר' ישראל משקלוב תלמיד הגר"א בתחילת ספרו 'פאת השולחן'[10] וכן בשו"ת 'סבא קדישא' למהרש"א אלפנדרי ח"ב יו"ד סימן כג, אוסר.
רבקה אמנו מראה לנו את הדרך הנכונה ביותר לתפילה והיא הדרך הקצרה ביותר הישירה, הברורה, והמרגשת ביותר: היא אם ההתבודדות ואולי האישה הראשונה בתורה המתבודדת:
רבקה, לפי שיטתו של רבי נחמן, היא המתבודדת הראשונה בתורה. היא לא שואלת את בעלה לא שואלת רב, היא הולכת מתבודדת ומדברת ושוטחת בפני ה' את כאביה. הדיבור הישיר בין האדם לבוראו היא הדרך הנכונה והחזקה ביותר.
היא זו המראה לנו בעקיפין שאין מה ללכת אל קברי צדיקים, "אין לדבר על זכותו תגן עלינו" אלא אחת היא: פנייה יישירה אל הקב"ה.
לגבי היציאה מארץ ישראל עוד לומדים מהמדרש על הפסוק: " לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוקים" ויקרא כה, לח) על כך אמרו חז"ל "היוצא לחו"ל כאילו עובד עבודה זרה.בהקשר זה אומר הרמב"ן בפירושו לבראשית יט ה " ודע כי משפט סדום היה למעלת ארץ ישראל, כי היא מכלל נחלת ה', ואינה סובלת אנשי תועבות, וכאשר תקיא את הגוי כולו מפני תועבותם, הקדימה וראתה את העם הזה שהיו רעים מכולם לשמים ולבריות, ושממו עליהם השמים והארץ, והושחתה הארץ בלא רפואה לעולם. מפני שבעבור טובה נתגאו, וראה הקב"ה שיהיה לאות לבני מרי לישראל העתידים לירשה כאשר התרה בהן, גפרית ומלח שרפה כל ארצה, כמהפכת סדום ועמורה, אדמה וצבויים אשר הפך ה' באפו ובחמתו. כי היה באומות רעים וחטאים מאוד, ולא עשה בה ככה, אבל למעלת הארץ הזאת
היה הכול, כי שם היכל ה'. ועוד אני עתיד לבאר זה בסדר "אחרי מות", אם יחייני הממית והמחיה."
הרמב"ם מבקש לא לצאת מא"י למעט ארבעה תרוצים: ללמוד תורה או לשאת אישה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ. וכן יוצא הוא לסחורה. לבריאות מותר לצאת. כי פקוח נפש דוחה כל התורה. ומותר לצאת כדי ללמד תורה לאחרים
אם נחזור למקרא לספר במדבר פרק ל"ב נראה שמשה מתנגד לבקשת אנשי ראובן גד וחצי המנשה שרצו לגור בעבר הירדן המזרחי ארץ חשבון.
על כך אומר הרמב"ן במדבר כא 21
"כי ארץ סיחון ועוג ירושתם של ישראל הייתה כי לאמורי היא, והיה מן הדין שאם יענו שלום ופתחו להם שיהיה כל העם הנמצא בה להם למס ועבדום. אבל משה היה יודע כי ישראל עתה לא יכבשו כל עשרה עממים, והיה חפץ שיהיה כל כבושם מעבר לירדן והלאה, שיהיה מושבם יחד, ושהיא הארץ הטובה אשר היא זבת חלב ודבש, הלא תראה שאם לא בקשוהו ממנו בני גד ובני ראובן לא היה מניח שם אדם אלא שתהיה לחרבה. וכן שנוי בספרי (תבא רצט) לתת לך, פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך, ועוד אמרו רבותינו (במדב"ר ז ח) בעשר קדושות, שאין עבר הירדן ראוי לבית המקדש ולשכון השכינה.
ואוסיף על כך ואומר, אני הקטן, שאי אפשי לך להרחיק אל עבר הירדן והלאה שככל שתרחיק מירושלים ומבית אל, מקומות שהשכינה שוכנת בהם הולכת ומתפוגגת לה כוחה של שכינה. והא דברים אלו כדברי ר' נחמן עצמו שאומר שאין כמו ארץ ישראל להיות בה במחיצתה של שכינה ואור חזק הבא מקדושת השמים.[11]
לעניין זה נמצא בתלמוד בבלי מסכת כתובות דף קי עמוד ב
ת"ר: לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: ויקרא כ"ה לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוהים, וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה? אלא לומר לך: כל הדר בחוץ לארץ - כאילו עובד עבודת כוכבים; וכן בדוד הוא אומר: שמואל א' כ"ו כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלוהים אחרים, וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלוהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחוץ לארץ - כאילו עובד עבודת כוכבים.[12]
ועוד נאמר בדף ק'"א: שאמר רבי אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון. שומע אני שתושב ארץ ישראל אין טעם לו לילך אצל רב נחמן שיציל אותך מאישו של גהינום, שעצם היותו בארץ מנקה אותו מכל עוון בעת יעמוד בבוא יומו ליתן דינו אצל בורא עולם, ורב נחמן עצמו הן ידע זאת שברי לנו שקרא במסכת כתובות.
השאלה האם מותר לצאת לחו"ל כדי להשתטח על קברות צדיקים ולהתפלל על ידם:
אומר על כך הראי"ה קוק (בשאלות ותשובות משפט כהן, סימן קמז)[13] "למי כל חמדת ישראל ? הלא היא בארצנו הקדושה!" ולמה לון לאהדורי על קברי חו"ל? ... שצדיקים בא"י הלא המה הגבורים אשר מעולם שאין דוגמתם . ואיך ייתכן לומר שתהיה מצווה לצאת עבור זה לחו"ל? ועל עיקר המצווה לא ידענא, דמצינו רק שהיא תועלת שע"י כן הצדיקים מבקשים עליו רחמים. אבל מצווה מנא ליה?"
כלומר הרב קוק טוען שאין בכך משום מצווה להשתטח על קברי צדיקים בחו"ל. ואם אין זו מצווה לשם מה יש לנסוע לשם?
וכן כותב הרב הגאון ר' בנימין זילבר בספר "אז נדברו" חלק יב סימן כוח בסברו עינינו להבין על עניין יציאה לקברות בחו"ל שאומר הוא כך:
"וכאן מקום אתי לעורר על מה שהתחילו לנסוע מארץ הקודש לבקר קברי צדיקים בארץ העמים: שזה עלבון להארץ ולהאבות בקדושים, התנאים והאמוראים גדולי ישראל הטמונים כאן, והיה המנהג (בעבר ) שהיו באים לארץ לבקר, ביחוד מארצות הסמוכים לארץ, ולא נסעו לארץ אחרת לבקר הטמונים שם, וכל שכן אנו שזכינו, להסתופף בחצרות
ה' . גם מבחינת ההלכה שאסור לצאת מהארץ לחו"ל, אין אני מוצא היתר לזה. וכל נסיעה קשור עם ביטול תורה הרבה, והוצאות כספיות, שאפשר להחיות בהם עניים, וכבר פירש ר' יהונתן אייבשיץ הא דאמרו "והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה" מדובר בששתיהן הן מצוות. ובעידנא של יצר ותאוות התיירות, כל אחד יש לו לחשב בנפשו,אם כל כוונתו רק לשם שמים ."
ועוד ממשיך ואומר בספרו: "וכאן מקום אתי לעורר על מה שהתחילו לנסוע מארץ הקודש לבקר בקברי צדיקים באר. וכל זה אינו שווה אפי' שהכוונה שהגויים ישמרו על קברי הצדיקים.
וכן אומר: אנחנו לא צריכים להתחכם על מה שכבר נפסקביור"ד בסימן
ש"ס שמותר לפנות קבר כדי לקוברו באר"י שהוא כפרתו, שעפר ארץ ישראל מכפרת" וגו' שם שם בהמשך.
חסידי ברסלב נוסעים בשל ששמעו מדברי ר' נתן שמביא מדברי ר' נחמן שליקטם בספר ואומר שאמר רב נחמן, שמי שיבוא עד שבע שנים יציל אותו מפגם הברית עד לחתונה. וכן מעונשו של גהינום ועוד כמה הצלות מהצלות שונות.
ואני שואל: והרי הלכו אנשים רבים ובאו. כמה מהם זכו להטבה באותה שנה? כמה מהם מתו מיתה רגילה באותה שנה, וכמה מהם מתו בייסורים באותה שנה. מישהו עמד אי-פעם עם נייר ועפרון ורשם את הזוכים ואת המפסידים והשווה כמויות אלו מול אלו? ו
וכי יעלה על בר דעת ושכל שאותו זה שהלך לאומן וזכה, לא היה זוכה גם פה בארצו ארץ ישראל מעצם היותו כאן? מבלי שהיה מכתת רגליו לאומן? והלו אי-אפשי להוכיח דברים אלו.
ונניח שזכה אותו זה שהלך לאומן . אז אני שואל מה המחיר? ומה החשבון שהוא עלול לשלם בשל שעבר על ההלכה, ביטל זמן תורה ולימוד, פיזר כסף נסיעה לטובת עצמו,אף שאפשר ובכסף זה היה מציל או מושיע כמה זקנים או חולים ונדכאים ועניי עמך ישראל המשוועים לעזרה בבחינת ישראל אחים זה לזה.
דבר אחר:
יצחק טרגר ואהרון אויערבך נכדיו של ר' שלמה זלמן אויערבך רשמו בספר שקראו לו על שם הישיבה שהיה ראש לה "הליכות שלמה" על הלכות התפילה. ושם הם כותבים: " והורע בעיניו מאוד מה שנפרץ הדבר שנוסעים מא"י לחו"ל שלא לצורך המצוות המבוארות בפוסקים. ואמר שאינו רואה היתר לזה.
הרב צוריאל במאמרו מביא מדברי הרב יעקב עמדין בסידורו שם הוא מדבר (וקושר גם לנאמר בברכות ל ע"א)[14] שידוע שחובת המתפלל לכוין גופו כנגד ירושלים (וטעם לכך שצריך כל אדם מישראל לעשות בלבו הסכמה קבועה לעלות ולדור בארץ ישראל.)
ואם נקשור זאת לנסיעה לאומן הרי מי שנמצא כבר בא"י והוא עוד יוצא ממנה כדי להתפלל בחו"ל יש לתמוה כיצד יצליח שתפילותיו ישוגרו לא"י אשר בה נמצא שער השמים ובה התפילות עולות. והרי במעשה הנסיעה והתפילה באומן יש משום החלשת יתר של כוחן של תפילות.
לדעתו של הרב צוריאל ואני מסכים אם כל אות מדבריו:
"ומה שצדיק יסוד עולם מוהר"ן מברסלב בקש שאנשים יבואו לפקוד את קברו, ברור הדבר שהוא התכוין רק ליושבי חו"ל, הסמוכים למקום שם היה, כי באותם הדורות לא היו אווירונים המטיסים נוסעים לחו"ל, אלא ההליכה מא"י לאוקראיינה ארכה חודשים ארוכים, ולא היה הדבר מעשי לבוא ולחזור.
לכן, סביר יותר להניח (לדעתי) שאם יהודי מארץ ישראל היה יוצא לחו"ל כדי להשתטח על קברו של רב נחמן ועוד בראש השנה, הראשון שהיה מוחה ומצטער על כך היה רב נחמן בעצמו, שהיה אומר לא הייתי רוצה בכך ולא הייתה כוונתי בכך, אלא באנשי חו"ל בלבד שיבואו אלי.
ולכן נעשה שימוש לא מדויק בדברי מוהר"ן רבי נחמן, ויותר מזה אף היפוך מוחלט לרצונו ולדבריו.
מביא הרב צוריאל מדבריו של תלמידו של רמב"ן הרב יוסף ג'קטליה בספרו "שערי אורה" (סוף השער השני) שאומר שם שרבים הסכנות הרוחניות האורבות לתפילות הנאמרות בחו"ל עד שיגיעו לארץ ישראל. שכן אין שערי שמים בחו"ל, אלא רק בארץ ישראל.
החתם סופר התנגד לחגיגות שעושים במירון בל"ג בעומר ל
כבוד יום פטירת של רבי שמעון בר יוחאי[15] וכמותו יש מתנגדים רבים גם בקרב אנשי הדת עצמן הרואים בהילולה ההיא מעין יום לעשיית פיקניק אכילה וזלילה עד כדי שכחה לשם מה באו בכלל לשם
ואוסיף ואומר שלפי ע"נד כל ההילולות הנעשות לזכרם של צדיקים ולקבלת ברכה מהם לאחר מותם פסולים מעקרם כל שכן השתטחות ועליה לקברות צדיקים. יום פטירתו של צדיק אינו יום שמחה ואינו מקור להילולה. נהפוך הוא יום רציני הוא יום עצוב. (ואם הקבר מטמא את הידיים, והא ראיה שאנשים רוחצים ידיהם ביוצאם מבית הקברות, מי ערב לכך שהעומד ליד הקבר אינו מטמא את התפילה וכל תפילתו מיטמאת בשל המעמד?)
4.1 ספציפית לגבי התפילה עצמה בבית הקברות
בהסתמך על המשך מאמרו של הרב צוריאל בפרק השלישי:
עובדה קיימת שמציין אותה הרב היא שאחד מההבדלים שבין החסידים למתנגדים הוא "שהראשונים מרבים לפקוד קברותיהם של הצדיקים (על-פי זירוז הזוהר והמקובלים) וה"מתנגדים" נמנעים מזה. לשתי השיטות יש מקור בחז"ל אע"פ שגדולי הראשונים כמו הרמב"ם נקטו שאין ללכת. (רמב"ם הלכות אבל פ"ד ה"ד והתוספות לסוטה דף לד)
כאן מדגיש הרב צוריאל במאמרו נקודה חשובה:
המפתח למחלוקת הוא במסכת תענית דף ט"ז עמוד א.בכל הדיון בקשר ליציאה לבית הקברות ביום תענית גשמים. למה יוצאין לבית הקברות פליגי ה ר' לוי בר חמא ור' חנינא. חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים וחד אמר כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים. מאי בינייהו? איכא בינייהו קברי עכו"ם מאי הר המוריה פליגי בה ר' לוי בר חא ור' חינא חד אמר הר שיצא ממנו הוראה לישראל וחד אמר הר שיצא ממנו מורא לעובדי כוכבים." רש"י מסיק מסקנה ואומר "יוצאין לבית הקברות, ומכאן נוהגין בכל מקום לילך לבית הקברות ב ט באב שהרי ט"ב הוי תענית צבור כמו שהיו עושין מפני הגשמים.
הרמב"ם פסק כ "מאן דאמר" הראשון שהטעם מפני הכנעת הלב. דבריו בהלכות תעניות (פ"ד ה"יז) " אחר שמתפללין יוצאין כל העם לבית הקברות ובוכין ומתחננין שם, כלומר הרי אתם מתים כאלו, אם לא תשובו מדרכיכם." הרמב"ם לא מנמק את מה שפסק למעשה. זאת אומרת שהוא יוצא לחנך נגד אותה הדעה שיתפללו המתים עבורנו. הראב"ד בהסכם מן השתיקה מסכים אתו. וגם השו"ע מסכים אתו שמביא את דבריו בחיבורו. וגם הרמ"א מסכים אתו וגם מהר"י קארו. כולם סוברים שאין טעם הליכה לבית הקברות בעבור שהמתים יתפללו עבורנו, אלא כדי להכניע ולהנמיך את רוחם של ההולכים שם.
ממשיך ר' צוריאל ומסביר לנו שהרמב"ם למד מהירושלמי לפסוק כמו "מאן דאמר.." שיוצאים לבתי הקברות כדי לקבל הכנעה, ולא מפני שמבקשים מהמתים להתפלל עבורנו.
שבירושלמי על אותה משנה בתענית (תחילת פ"ב) הביאו רק את הנימוק של ההכנעה. מכאן נובע שכל המאמרים בבבלי על ההליכה אל המתים שיבקשו רחמים בעבור החיים הם רק לפי "מאן דאמר" ההוא. אשר בסופו של דבר דעתו נדחית מן ההלכה למעשה.
ועוד מאיר עינינו ר' צוריאל לזכור שבמשנה ברורה לס' כ"ה ס"ק מ"ב שבכל מחלוקות בין הגמרא והזוהר, יש לעשות כמו הגמרא.
אני ממשיך לעיין במאמרו של הר' צוריאל וכאן הוא מאיר עינינו לעוד פסק ברור וידוע:
מקובל הוא, לרבות על דעת המקובלים "שההולך להתפלל ליד קברי הצדיקים עליו להתרחק ד' אמות מהקבר. וכן, ד' אמות מכל קבר אחר הנמצא בקרבת מקום לקבר הצדיק. כי כך לשון האר"י ז"ל "ודע כי לא כל אדם ראוי והגון להשתטחות הנ"ל והסיבה היא כי אין לך אדם שלא יצא ממנו טיפת זרע לבטלה אשר מהם נוצרים בחינת מזיקין הנקראין שידין ונגעי בני אדם כמ"ש. והנה האדם ההולך שם אפילו במקרה שלא להשתטח, מתדבקין בו ואפשר שיתעברו בו ומחטיאו. ולכן אין ראוי לילך לבית הקברות אם לא לצורך מצות הלויית המת וקבורתו וכו' ובפרט אם האדם ההוא גם לא נטהר ולא
תיקן הנגעים אשר לוו ולא שב בתשובה עליהן, כי בוודאי יתדבקו בו מדי עברו בבית הקברות" עכ"ל (שער היחודים ונבואה" פרק ד, מהדורת קארעץ, תקמ"ג דף ד.
אומר הרב צוריאל כי "עניין זה שצריך להתרחק ד' אמות מהקבר הובאו ב" מגן אברהם" וב "באר היטב" וב "משנה ברורה (ס"ק מ"א) ובערוך השולחן (שם ס"ק ז כתב: והארי ז"ל אין דעתו נוחה לילך על הקברות. וזה בנוסף לדעת הגר"א באגרתו בדרכו לא"י כותב: " וכל הצרות והעוונות באים מזה.
ושואל הרב משה צוריאל שאלה לגיטימית:
"ומי הרואה כל הפוסקים הללו המסכימים לדעת הארי ז"ל עצמו ולא יחוש לדבריהם?
ואע"פ שברור כשמש שאין לחשוש מקבר אדמו"ר ברסלב עצמו, אבל הרי הוא מוקף עשרות קברות של אנשים אחרים, ואי-אפשר להגיע אליו אם לא מקדימים לעבור בין הקברות ההם.
יתרה מזו!
חז"ל אסרו ללמוד תורה או להתפלל בסמיכת מקום של המת (ברכות יח ע"א)[16] ומה שכתוב שהושיבו ישיבה על קברו של חזקיה ה
מלך (גגא קמא טז ע"ב) פסקו שם התוספות שזה היה רק בריחוק ד אמות.
ושואל הרב צוריאל: מה נאמר כאשר הקבר ההוא מוקף בקברות של מתים אחרים. כלום גם הם כולם מוחלים על סזיונם מחמת תועלת של מת זה?
ממשיך הרב צוריאל לחדד את העניין הזה ואומר: ר' יוסף קאפח הקשה בביאורו לרמב"ם (הל' אבל, פי"ד הי"ד) הא כיצד הופכים מקום טמא כמו בית קברות להיות בית כנסת? והרחיב ע"פ "מורה נבוכים" מה הוא מהות של בית קברות. גם החיד"א (שם הגדולים" ערך ר' אליעזר בר נתן (ראב"ן) בסוף דבריו הקשה: "כי כמה שנים הייתי תמיה על מנהג ישראל שמתפללין בזיהאר"ה אצל קברות הצדיקים, ואין לקרות ק"ש או להתפלל תוך ד' אמות של מת או בבית הקברות וכו'..... ובכן לפי דעת חיד"א ע"פ הרמב"ם תפילה שם פסולה אף בדיעבד. ויש להתפלל שוב.
פנייה אל המתים:
וכבר הבאתי לעיל את עניין ראישא ד' פרק ל בבראשית בו מתכעס לו יעקב על רחל על שאמרה לו " הבה לי בנים, ואם איל מתה אנכי."
על כך מפרש הרמ"א בספרו תורת העולה ח"א פי"ט " אמונת התפילה, שיש להתפלל להשי"ת ושלא לשום אמצעי (מתווך) ולזה כיוון יעקב אבינו באומרו התחת אלקים אנכי? להורות כי אף אמצעי אין לאדם לשים בינו לבין אלוהינו.
וכן כותב דנציג אברהם בעל "חיי אדם" הלכות ראש השנה, כלל קלח ס"ק ה
"ער"ה הוא יום האחרון מן השנה וקבלו חז"ל שכל העושה תשובה יום א' בשנה חשוב כאילו שב כל השנה. ולכן נהגו שכולם מתענים וגו'.... ויש נוכגין עוד לילך על הקברות ואמנם צריכים להיזהר מאוד שלא יכנס לקברות מי שהוא טמא קרי כי אז החיצונים מתדבק בו וגם לא ילך על קברי רשעים כי הם המזיקין ויהי נזהר מאוד שלא ישים מגמתו להתפלל ולבקש מן המתים שקרוב הדבר שיהי' בכלל ודורש אל המתים. אלא שיתפלל להקב"ה שיעשה חסד בזכות הצדיקים המתים."
וכן הוא כותב בספרו חכמת אדם (כלל פט, ס"ד ז) "איסור דורש אל המתיםזה שמרעים עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה ואותן נשים וכן ע"ה שהולכין על קברי מתים וכאלו מדברים עם המתים ואומרים להם רצתיהם קרוב הדבר שהם בכלל זה ונמצא שיש מן הגאונים היו רוצים לאסור להשתטח על קברי מתי, אלא ההולכים שם יתפללו לה' שימלא שאלותם בזכות אבותם ובזכות הצדיקים."[17]
מעיר הרב צוריאל: "ויש חשש פן יש חלק מסוים מהבאים לאומן הפונים אל הצדיק ר' נחמן שיפעל למענם אצל הקב"ה כדי להוושע מצרותיהם ובדבר זה הם נכשלים לעבור על היסוד המפורט כאן..
לדעתי על האדם להבין את הבדל הדק בין ההליכה אחרי הרגש לבין ההליכה אחרי ההלכה והגיונה וכללי חז"ל נכון שקיימת משיכה בלתי מוסברת להגיע לאומן כדי להיות קרובים עד כמה שיותר לרבי, בדיוק כמו אותה תחושה שאם עומד אני ליד קברו של אבי אני מקרב עצמי אליו ביתר שאת. אך ההיגיון אומר אחרת. חכמים! אל תפנו אחר הרגש כי לפעמים הרגש הוא בחינת יצה"ר, ומושך אתכם לעבור על איסור ד' אמות, איסור דרישה אל המתים (שההשקה בינו לבין זכות מעשיו תגן עלינו היא דקה מאוד) איסור עזיבת ארץ ישראל לגלות או במילים אחרות עזיבת הקודש כדי לילך אל החול. ומעל הכל עיוות השקפת עולמו ורצונו של הרבי עצמו המבקש בכל לשון של בקשה לכו לארץ ישראל ודווקא בראש השנה כי לו יכולתי אף אני הייתי הולך כדי להניח עצמותי שם לנצח, אך יהיה זה חמור מבחינתי אם אעזוב את תלמידיי.
מי שמאמין באמונה שלמה בקיום המצוות ודעת תנאים אמוראים וגאוני ישראל כמו הרמב"ם החידא הרמא ואחרים, מן הראוי שילך אחר ההלכה.
ומעל הכל מה שמצינו אצל עקביא בן מהלל שאמר ארבעה דברים והמסקנה שם היא כי יש אחרי רבים להטות.
ורבים אומרים לא לילך לאומן בכללם אפילו פלג מחסידי ר נחמן מברסלב עצמו ומיעוט רק אומר לילך.
וחשוב יותר שכל ההבטחות שנאמרו שיתן אותו צדיק גאון למי שיבקרו באומן ניתנו ונאמרו בשמו אך איש לא יחתום באופן עיוור שאמר במדויק אי-אלו דברים.
וגם אם אמר, סביר להניח בקרוב של מאה אחוז שלא התכוון בדבריו אלו לאנשים יושבי ארץ ישראל כפי שהראנו עד הנה אלא לאנשי חו"ל בלבד.
כתב:
חגי קמרט
[1] כך מכל מקום כותב ר' נתן מנעמירוב בספרו "חיי מהר"ן (נדפס לראשונה בלבוב תרל"ה) ממה ששמע מפי רבי נפתלי שהיה אחד משני עדים נאמנים שנכחו בעת שמוהר"ן בקש בהפצרה שיבוא אנשים לבקר את קברו (פסקה קס"ב וכן בפסקה רכ"ה שם נאמר "כשיבואועל קברו ויתנו פרוטה לצדקה בעבורו, בעבור הזכרת נשמתו, ויאמרו אלו עשרה פרקי תהילים בשביל תיקון למקרה לילה אז יניח רבנו עצמו לאורך ולרוחב (כלומר יתאמץ בכל כוחו) ובודאי יושיע לזה האדם. ואמר שבפאות (שבראשו של אותו אדם יוציא אותו מגהינום אפילו אם עבר מה שעבר (עבירות) רק מעתה ואילך יקבל על עצמו שלא ישוב לאיוולתו חס ושלום
[2] א בית דין הגדול שבירושלים--הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמוד ההוראה, ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהם הבטיחה תורה: שנאמר "על-פי התורה אשר יורוך, ועל המשפט אשר יאמרו לך--תעשה" (דברים יז,יא), זו מצות עשה. וכל המאמין במשה רבנו ובתורתו--חייב לסמוך מעשה הדת אליהם, ולהישען עליהן.
ב כל מי שאינו עושה בהוראתן--עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תסור, מכל הדבר אשר יגידו לך" (ראה דברים יז,יא). ואין לוקין על לאו זה, מפני שניתן לאזהרת מיתת בית דין: שכל חכם שמורה על דבריהם--מיתתו בחנק, שנאמר "והאיש אשר יעשה בזדון, לבלתי שמוע . . ." (דברים יז,יב).
ג אחד דברים שלמדו אותן מפי שמועה, והם תורה שבעל פה, ואחד דברים שלמדו אותן מפי דעתן באחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שהדין בדבר זה כך הוא, ואחד דברים שעשו אותן סייג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה, והם הגזירות והתקנות והמנהגות--בכל אחד ואחד משלושה דברים אלו, מצות עשה לשמוע להן, והעובר על כל אחת מהן, עובר בלא תעשה.
[3] לדעתי אין במילים אלו, של סיפא, משום דיוק, מאחר שהרב הגאון נחמן מאומן לא נגע בהלכה, אלא שתלמידיו ר' נתן בעיקר פירשו יותר מהרהורי לבו מאשר ממה שרב נחמן התכוון לו. והא ראיה שמעולם לא ביקש ר' נחמן בפיו, שיבואו אל קיברו יהודאים מארץ ישראל בראש השנה. וגם לא היה אומר דבר כזה שהוא בלתי אפשרי ועל כך נדון בהמשך. וראיה נוספת ששמעתי את הרב הרוש מגדולי ברסלב בימינו מדבר על שלושה הלכות שרב נחמן תיקן. ודברים אלו רחוקים מכל מציאות ואמת.
[4] בפרק תשע עשר בהתחלה הוא אומר: "נשוב למה שהיינו בו ....הערת הימני נגד אמונת התפלה שיש להתפלל להשם יתברך ושלא לשום אמצעי. ואת האמונה נתבארה בספר בראשית שמצינו כל האבות התפללו אל השם יתברך בלי אמצעי כלל. ומצינו אברהם שהתפלל במעשה סדום ויצחק התפלל על רבקה אשתו ויעקב התפלל כמו שדרשו ז"ל (בראשית כה) "ויפגע במקום" ולזה כיוון יעקב במאמרו התחת אלוהים אנוכי וכו' לכן חרה אף יעקב על רחל שרצתה לשומו אמצעי בינה לבין אלוהיו באמרה הבה לי בנים."
[5] דרך משל: ר' נתן כותב בליקוטי מוהר"ן עמוד קלז סימן ה בהקשר לנסיעתו של ר' נחמן לא"י: " אלו היו יודעים העולם על מה אני נוסע, היו נושקים את דריסת הרגלים שלי. בכל פסיעה ופסיעה שלי אני מכריע את העולם כלו לכף זכות."
[6] כותב הרב משה צוראיל: " חיי מוהר"ן נדפס לראשונה רק בשנת תרל"ה עת שהרבי נפטר בשנת תקע"א כלומר 64 שנה אחרי פטירתו! וגם ספר זה לא נדפס על-ידי תלמידו ר' נתן . ולכן אין אמינות גמורה לגבי הנאמר שם. כלומר אפשר שהוסיפו מלה או גרעו מלה וכל המשמעות עלולה להשתנות וראה מאמרו של הרב משה צוריאל "יהדות: ימציאה לראש השנה לאומן, מנהג ראוי או לא?"
[7] וראה שם שם בתחתית העמוד: " א"ר חמא ברבי חנינא כל הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה מצנינין לו גיהנם."
[8] וכך כתוב ואני חגי מצטט מליקוטי מהר"ן דברי רבי נחמן כפי שנכתבו על-ידי רבי נתן:
קיא:
" שמעו הרים ריב, דאהי ריב על בנהא בגלותא . כי בארץ ישראל איהי רבי שנתהפך אתון ריב ונעשה רבי ועקר ארץ ישראל על-ידי כוח מעשיו. כמו שכתוב " כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים " תהילים קיא . אבל כשכח הזה הינו בחינת סוכה נפגם, אזי גוברים אומות העולם, גורב ימין שקר, ונעשה מ "רבי" "ריב" אזי איהי ריב על בנהא שגלו משלחן אביהם ומארצם יצאו ובשביל זה סכה הינו תפלה בכח וכו"'
[9] וראה שם ע"ב " אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת. וראה רש"י. שם שם.
[10] שם בפאת השולחן נכתב: יש למנוע..... מנהג כהנים שהולכים עק"צ התנאים ואמורים וגאונים באומרם שקברי הצדיקים אינם מטמאים. וטעות הוא בידם . כי מגדולים דצדיקים, מאבותינו הקדושים... אדם וחוה והאימהות הק' ויוסף הצדיק וגו' ואחרי כן אומר: (בית ישראל) יש למנוע... אותם אנשים מי שהיו נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' יוסי הגלילי ...מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהו כי הרי צדיקים מטמאין וגו' שם שם.
[11] זה הניסוח שלי ותרגומי לדבריו של ר' נחמן ולא ציטוט של דבריו. שציטוט מדבריו כפי שהובאו על-ידי ר' נתן אמרנו זה לא פעם במאמר זה.
[12] ועוד נאמר שם אצל רש"י (על המשנה" הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין וגו' ) "הכל מעלין את כל בני ביתו אדם כופה לעלות ולישב עמו בירושלים. אחד האנשים ואחד הנשים. אף האישה כופה את בעלה לעלות ולדור שם" שם שם ק' עמוד א רש"י. ועוד נאמר בדף ק'"א:
[13] הלכות מלכים לרב קוק סימן קמז בעניין היציאה מא"י לחו"ל (הערות לס' שדי חמד) אות א'מערכת א"י כתב דמותו לצאת מא"י לחו"ל להשתטח על קברי צדיקים מצד שהיא מצוה רבה. ולע"ד צ"ע טובא שנהי שמצינו בכלב שהשתטח על קברי אבות וכיו"ב כ"מ בגמ'. אבל ודאי לעניין מצוה היש פנים לומר דעל כל קברי הצדיקים שבעולם מצוה להשתטח, זה לא ניתן להאמר כלל. א"כ הלא רבו מאוד קדושים וטהורים, ועיקר הקדושה של הצדיקים הראשונים, למי כל חמדת ישראל הלא האו בארץ הקודש, ולמה לך לאהדורי דוקא על קברי חו"ל." וכאן ממשיך הרב קוק ומדבר על עניין המצווה שזה כלל וכלל לא מצוה.
אגב כותב הרב צוריאל במאמרו שסיוע לדברי הרב קוק ניתן למצוא בספר "פתחי תשובה": אבל להשתטח על קברי צדיקים, לא מצינו בזה ( בחז"ל) מצוה ידועה או כבוד חכמים. (לשו"ע יו"ד ס שע"ב ס"ק ב)
[14] ת"ר סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות יכוין לבו כנגד אביו שבשמים שנא' התפללו אל ה' והיה עומד בח"ל יכוין עצמו כנגד ארץ ישראל. היה אומד בארץ ישראל יכוין עצמו כנגד ירושלים. שנאמר והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת. היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש, שנאמר והתפללו אל הבית הזה. היה עומד בבית המקדש יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים שנאמר והתפללו אל המקום הזה וגו' ...נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם למקום אחד.
[15] בהערת שוליים אזכיר שרב נחמן חשב שהוא גלגולו של רבי שמעון בר יוחאי. ורב נתן היה מקבל זאת כמעין עובדא שרבו אינו אלא גלגולגו של רשב"י.
[16] והתניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו, התם תוך ארבע (אמות) הוא דאסור חוץ לארבע אמות חייב. וגו'
[17] אגב, עניין של זכותם תגן עלינו ז"א מעשים טובים שעשו ורוב צדקות שעשו ובעצם היותם צדיקים, כדי להשפיע במקומים על כך שהפרט המבקש והמתפלל ייענה על כך משמים אינה מקובלת עלי שכן היא נוגדת כל מה שהתורה שלנו באה ללמד אותנו במקרה יעקב ורחל. וחד-משמעי הוא איש בלבו יתפלל. והקב"ה ירצה יענה לא ירצה לא יענה. אך אין להרוויח מן ההפקר היינו מאצטלא של צדיקים. שכשם שאמר איש בעוונו ימות כך יש לומר איש במצוותיו ייחיה! וזו היא דעתי שלי בלבד.