בשנים האחרונות פועלים עסקנים, קלריקלים [מונח בלתי מכובס לפוליטיקאים של דת] ואף אנשי אקדמיה שונים ואינטרסנטים אחרים, בעלי אינטרסים גלויים וסמויים לקידום חוק שימצה רשימה סגורה ונוגסת של "כתות" מסוכנות. לכאורה, כל בורגני מהוגן אמור לצקצק בלשונו - "כת" הנו מונח שרק איזכורו בלחש אמור לצמרמר ולסמר כל שערה בגופו של הבורגני. ואולם שעה שאנו צוללים לעומקן של הטענות עולה ניחוח אחר לגמרי.
הצעת החוק לטיפול בכתות פוגעניות הושמה על שולחנה של וועדת החוקה, חוק ומשפט עוד בשנת 2015 ודיון אחרון נערך בעניינה בוועדה בראשית שנת 2018. ואולם הצעה זו טרם הפכה לכדי חוק. עתה, רגע לפני שאולי יקום הגולם על יוצרו ראוי לזכור כמה מושכלות ראשונים של תרבות אזרחית וליבראלית.
הנחת היסוד בבסיס טור זה הנו כי חוק העונשין, בנוסחו כיום, ישראל 2018, הנו מבצר משפטי המבקש להגן על האינטרסים החיוניים ביותר של כל חברה שואפת חיים. בכלל זאת, כולל החוק מזה עידן ועידנים איסורים מפורשים על עבירות המנצלות לרעה ובמרמה את הזולת, הנוטלות ממנו את חרותו, ריבונותו על חייו, ריבונותו על גופו ורכושו וזאת במרמה ותוך ניצול מצוקתו, מקיים איסור מפורש לטול מאדם את חרותו וריבונותו המינית והכלכלית תוך עושק וכפיה. כל אלה הנן נורמות כלליות דיין המעניקות את ההגנה הנדרשת לסיטואציות מסוכנות רחבות ומגוונות. לעניין זה די להזכיר את פרק ו' לחוק העונשין האוסר עבירות מרמה סחיטה ועושק, או את סעיף 500 לחוק האוסר קשירת קשר לשם גרימת "נזק לגופו של אדם או לשמו הטוב; להביא לירידה בערך נכסו של אדם; ...להזיק לאדם במשלח ידו או במקצועו; להשיג מטרה אסורה" ואף "להשיג מטרה כשרה באמצעים אסורים". וזאת עוד מבלי שהעמקנו בסעיף 192 לחוק האוסר איומים שלשונו - "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, [ש]דינו - מאסר שלוש שנים". וכמו-כן, מבלי ששכחנו את סעיף 322 לחוק הקובע אחריות מפורשת לחסרי ישע ולפיו "מי שעליו האחריות לאדם שמחמת גילו, מחלתו, ליקויו הרוחני, מעצרו או כל סיבה אחרת אינו יכול להפקיע עצמו מאותה אחריות ואינו יכול לספק לעצמו את צרכי חייו - בין שהאחריות מקורה בחוזה או בדין ובין שנוצרה מחמת מעשה כשר או אסור של האחראי - חובה עליו לספק לו את צרכי מחייתו ולדאוג לבריאותו, ויראוהו כמי שגרם לתוצאות שבאו על חייו או על בריאותו של האדם מחמת שלא קיים את חובתו האמורה". גם לא שכחנו את האיסורים המפורשים בסעיף 345 לחוק הדן בעבירות האינוס ולאחר מכן גם במעשה מגונה בשלל סיטואציות איומות המתהוות גם בבעילת אישה "שלא בהסכמתה החופשית - או אף בהסכמת האישה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה; או "כשהאישה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, אף בהסכמתה" או "תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האישה, או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית" או "תוך ניצול היותה חולת נפש או לקויה בשכלה, אם בשל מחלתה או בשל הליקוי בשכלה לא הייתה הסכמתה לבעילה הסכמה חופשית". יש צורך להמשיך? אז הנה - לא שכחנו כלל את האיסור בסעיף 327 לחוק האוסר שלילת כושר ההתנגדות של אדם לשם ביצוע עבירה, שלא לדבר על סדרת העבירות המובנות מאליהן של תקיפה, תקיפה הגורמת חבלה חמורה וכו'. דומה כי רשימת איסורים אלה, מכסה, מגינה, מעניקה סעד כמעט לכל סיטואציה אנטי חברתית שניתן להעלות על הדעת, גם במוח ההוזה ביותר והמנותק מכל אמות מידה של תקינות נפשית וכו'.
ראינו אם כן, כי בכל זאת, החוק לא ממש פראייר. מדוע אם כן מתעקשים עסקנים פוליטיים שונים, אגב מכל קצווי הקשת הפוליטית על יצירת "רשימה" של ארגונים אסורים שיפורסמו בעמוד הקלון של המשרד המשפטים. הצעת החוק מבקשת להגדיר כת באופן הבא:
"כת פוגענית" - חבר בני אדם, מואגד או בלתי מואגד, המתלכדים סביב אדם או רעיון, באופן שמתקיים ניצול יחסי תלות, מרות או מצוקה נפשית של אחד או יותר מהחברים על-ידי שימוש בשיטות של שליטה בתהליכי החשיבה ובדפוסי ההתנהגות, ופועל בתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת תוך עבירת עבירות שלפי דיני ישראל הן מסוג פשע או עבירות מין או אלימות חמורה כאמור בחוק זכויות נפגעי עבירה.
הרי ראינו נכוחה כי החוק שכזכור אינו פראייר כלל, אוסר ומעניש על ניצול יחסי תלות, מרות או מצוקה נפשית תוך עבירת עבירות שלפי דיני ישראל הן מסוג פשע או עבירות מין או אלימות חמורה.
אולם עיקרו המסוכן של החוק אותה יצירת אותה "רשימה". הצעת החוק מציעה כי "על משרד הרווחה והשירותים החברתיים להקים מאגר מידע אשר ירכז את המידע סביב פעילות כתות פוגעניות בישראל. בין היתר יכלול מאגר זה מידע על אודות ראשיה ומנהליה של הכת וכן מידע על אודות אזורי הפעילות של הכת. ...המערך יהיה אחראי על גיבוש מדיניות ודרכי המניעה וההתערבות בתחום זה, יצבור מידע וידע בתחום הטיפול בנפגעי כתות וינחה את יחידות השדה באופן שיבטיח מענה אחיד ומקצועי בכל הרמות".
מדוע מאגר המידע? ה"רשימה"? בעידן שבו חרות הביטוי, ההתאגדות, הבעת הדיעה האחרת והשונה צריכה, גיבוש רשימה בידי בעלי ג'ובים פוליטיים צריך להתחיל ולהאיר פרוז'קטורים אדומים. זהו איננו עידן מזהיר שבו ניתן לסמוך עליהם שלא יפעלו וינצלו סמכותם לרעה ויפרסמו רשימות, כמו אותן רשימות שחורות של קומוניסטים בעידן מק'ארתי שפעל בדמוקרטיה הגדולה בעולם והותיר בה כתם שחור בל יימחה.
מי יהיה באותה רשימה "מסוכנת"? האם אנשי הקרן החדשה? האם אנשי להב"ה? האם אנשי שוברים שתיקה? האם אנשי חסידות גור או ויזניץ'? שכן כל אלה נוהים אחר אדם או רעיון תוך מה שעשוי להיתפש במוחו של פקיד חרוץ מדי כשליטה בתהליכי חשיבה ודפוסי התנהגות, תוך חלילה ניצול לרעה של יחסי תלות או מרות. ללא ספק, אין להשלים עם פגיעה גופנית, פיזית, כלכלית שלא כדין או ניצול היעדר כשירות או מצוקה לצורך קבלת דבר שלא כדין, אבל היכן זה יעצור?
לא בכדי חוק העונשין ביקש לרכז בתוכו את הגרעין הקשה של האינטרסים החברתיים בלעדיהם אין קיום לחברה שואפת חיים. כפי שראינו היטב האינטרסים הגרעיניים הללו מוגנים ומבוצרים. אין צורך בכל "רשימה" או מאגר מידע, שיהפוך כל רב בראש חצר חסידית, או בעל רעיונות אוטופיים של בדלנות יהודית, או זה שלא מוכן להשלים עם עוולות התעמרות באחר, כל אחר, לעבריין. לחוק בנוסחו הכללי יש את כל הכלים לעשות זאת. רשימה בידיו של פוליטיקאי היא דבר מסוכן. הכח להכניס או להוציא ארגונים ואנשים מתוך ולתוך רשימה, היא עניין מסוכן. תנו לחוק העונשין לטפל בראוי לטפל בו והניחו בבקשה למושגים עמומים וגחמניים כ"כתות" לויכוח ציבורי ולא משפטי. ולא, ימשיך מדרון חלקלק אל עבר מדינת משטרת מחשבות ורעיונות, עולם שבו הגבולות שבין אמונות דתיות ואמונות של חרות מפני דת הופך לעבירה פלילית. אני בטוח שגם מציעי הצעת-החוק הזו, לא פיללו לילד הזה. משום שיום אחד, כשיבואו לקחת אותם, כי סיעתם הוכנסה לאותה "רשימה" כבר לא ישאר גם מי שימחה.
