לא להרוס בית ספר בוואדי קלט

את השיר "בוואדי קלט" כתבתי לפני שנים רבות. בוואדי קלט הריביתי לטייל, כי הנוף כבש אותי. היום אני עצוב, כי בפתחו של וואדי קלט מצוי בית ספר אקולוגי, שנשקפת סכנה להריסתו בצו בית המשפט. בית הספר נבנה בעמל כפים של תלמידים, הורים ומתנדבים רבים מהארץ ומהעולם כדי למנוע תופעה עגומה, שילדים בדואים רכובים על חמורים יעשו דרכם קילומטרים רבים עד לבית ספר ביריחו כדי ללמוד. התלמידים בבית הספר רובם נכדים לסבים ולסבתות, שגורשו מרמת ערד בנגב מיד לאחר קום המדינה. כמאה שנות חיים ברמת ערד נאלצו לקפל ולמצוא עצמם מגורשים למדינת ירדן, שיישבה את חלקם הגדול בפתחו של וואדי קלט. שכנים יהודים, שבאו למקום לפני כשלושים שנה והקימו את כפר אדומים, דורשים את סילוקם של הבדואים מבתיהם. לצערי, ממשלת ישראל נעתרה לבקשת תושבי כפר אדומים והחליטה למקם את הבדואים מחדש בפתחה של מזבלה בפאתי ירושלים. אני מחייב עצמי לקבל כל הכרעה של בית משפט בישראל, אך אינני מסתיר את כאבי, אם יגורשו הבדואים מהמקום אליו הגיעו בשנים 1950-52 לאחר שגורשו עוד קודם לכן מרמת ערד בנגב הישרלי ב-1950. יהיה לי קשה לעמוד מול חורבות בית הספר האקולוגי, מול פואמה פדגוגית מפוארת, אותה בנו תלמידים, הורים, מורים ומתנדבים רבים. בְּוָאדִי קֶלֶט צֵל עָבִים חוֹלֵף מְשׁוֹטֵט עַל מַחֲשׁוֹף סֶלַע מְלַטֵּף עָלֶה דַּק בִּינוֹת עֲטָרוֹת שְׁקוּפוֹת שׁוֹלֵחַ גַֹּלֵּי חִיּוּכִים זַכִּים שֶׁל מַיִם זוֹרְמִים אֶל שֵׁיבָתִי הַמְּדַדָּה נָּעָה לְאִטָּה כָּאן בְּוָדִי קֶלֶט לְרֶגַע שֶׁל גַּן עֵדֶן בְּמִדְבָּר עָיֵף לְרֶגַע שֶׁל מַשַּׁק כַּנְפֵי זְרִיחָה גּוֹהֶרֶת עַל יָרוֹק עוֹלֶה מִתּוֹך עוֹרְקֵי צִיָּה פּוֹרֶמֶת שַׁלְשְׁלָאוֹת כֹּבֶד הַמִּדְבָּר.