את יחזקאל נפשי אני מכירה שנים רבות, הכרתי כשהיה משורר צעיר וראיינתי אותו פעמיים לאורך השנים, במיוחד כשחיפש לפרוץ אל התודעה הציבורית. כשאני מתבוננת בתהליך שעבר אני מרגישה מבורכת שהייתי בין אלה שליוו את המשורר והסופר בראשית דרכו. מי שהתלווה אל יחזקאל באותם הימים יכול להעיד שהאיש ממציא את עצמו כל כמה שנים ובעיקר תורם מנדיבות ליבו למשוררים אחרים בדרכו המיוחדת. ביום ראשון 16.9.18 ביקרתי בנורמן בר ששייך ליחזקאל נפשי. זה לא היה אירוע ראשון שביקרתי במקום אך האירוע שבו ציין 79 אירועי "שירת הנורמן" והערב העמיד בפניי את דמותו בצורה מזוקקת. לאורך השנים הציב יחזקאל נפשי את השירה במעמד נבחר בעולמו. הוא הנהיג תערוכות שירה למשוררים במרחב הציבורי בתל אביב בתוך קניונים כמו דיזנגוף סנטר ומסעדות פאר. הכבוד לשירה הוא חלק מהותי מעיסוקו ואין פלא שהוא הפך להיות אחראי למדור השירה בעיתון מעריב, מדור שבו הוא בוחר מדי יום להציב שיר של משורר מתוך ספר באחד מדפיו של העיתון היומי. זוהי שליחות למען כל המשוררים. מי שפרסם ספר שירים יודע את הכתובת שלו בפתח תקוה. ברוב המקרים מוצא יחזקאל נפשי בין דפיו של ספר שירים שיר שמתפרסם בעיתון, במרחב הציבורי. אלה אבני הדרך לנסיך השירה העברית, ואני משבחת מכל הלב את צמיחתו של נפשי. אתמול בנורמן בר הרגשתי עד כמה חזונו של המשורר אינה להאדרת עצמו. פעילותו של יחזקאל היא למען השירה וזוהי פעילות שנעשית בצניעות. הוא אינו רודף אחר השמות המפורסמים והמוכרים. יחזקאל ממעמדו מחבק את הדורות הבאים, מגופו הצנום הוא מפיק חיבוק עצום למשוררי העתיד.

צימאון רוחני

הגעתי לבר בשעה שעדיין הלחות של חודש ספטמבר עטפה אותנו, התרווחנו על המדרכה מסביב לנורמן בכסאות העץ על השיפוע שבמדרכה, הזמנו בירה משובחת מן הברמנית המתוקה, הזמנו פיצה וגם עלי גפן. התפריט עשיר ברוח והבירה מספיקה למלא את המצברים. סביב השולחנות ישבו צעירים בשנות העשרים והשלושים וציפו לרגע שבו יצטופפו בתוך הבר. כולם דיברו שירה כשהמתינו להופעה. קריאת שירה, שירת הנורמן מספר 79. מול שולחן שמעתי כיצד פרחי שירה מספרים על השירים שכתבו או קראו ועל ספר השירים שהם מתכוננים לפרסם. צעירים יפים בתל אביב הגיעו בצימאון רוחני למרחב שמעניק להם יחזקאל נפשי. הם ישבו בחבורות ודיברו על הספר שעתידים להוציא לאור. ואז הגיע יחזקאל נפשי. הוא הסתובב בין האורחים כמרחף מאושר על הצעירים שליבם מתרחב משירה. חשתי את יחזקאל המבויש שאינו מתפאר בהישגיו היפים, יחזקאל ששופך אור על העולם. בשעה 22:30 לאחר שיחזקאל הדריך את המשוררים שאמורים לקרוא כיצד יתבצע המיקרופון הפתוח הצטופפו כל האורחים בתוך הבר, והמקום שנדמה כמצומצם התרחב באופן פלאי. בתוך הבר הצעירים בעיניים בורקות השתוקקו להקשיב לשירה. ואכן, המשוררים עלו בזה אחר זה לאחר דברי פתיחה קצרים של יחזקאל המשורר הנביא. משורר אחז בכנף בגדו של משורר שהופיע לפניו. צעירת הקוראים הייתה בר עוז בת 21 והמבוגר שבין הקוראים היה משה ויג שהחל לכתוב שירה בחודשים האחרונים לאחר שהתבקש לכתוב על העיר נתניה, עיר הולדתו, שירים. הקשבתי לקולות השירה, והרגשתי מבורכת מהמשוררים שאינם ידועים, שחלקם עושים צעדים ראשונים בעולם השירה. הם דיברו אליי יותר מאחרים שפרסמו ספרים רבים, הטעם הרענן של השירה המתפצחת בפיהם של פרחי שירה היה מעודן. כבשה אותי במיוחד קמה ברמן שקראה את השיר בעל פה ושיחקה אותו בתיאטרליות מרגשת. פעילות ספרותית מבורכת מתבצעת בתל אביב ולא בבתי הספרות המקובלים, הפעילות הזאת שהיא כביכול מחוץ לפעילות הממסדית היא הפעילות הרוחנית הטהורה והנקייה. כל אחד צריך פעם בחודש ביקור בנורמן בר, מבטיחה לכם בילוי איכותי!