רעידת אדמה קטסטורפלית בישראל איננה נבואה אפוקליפטית. היא לצערנו ודאית, ומתרחשת בממוצע כל 100 שנה, ועשויה לפקוד אותנו היום, מחר, בעוד 10 או 15 שנה, והיא בוא תבוא. ולכשתגיע, היא תגבה חייהם של עשרות אלפי חללים ופצועים ומאות אלפי חסרי קורת גג. בישראל כ-9 מיליון תושבים רובם ככולם בערים גדולות לאורך מישור החוף, בירושלים ובאר-שבע. בעבר, כאשר האוכלוסייה כאן מנתה כחצי מיליון נפש נהרגו בה ברעידות אדמה בתקופת הורדוס כ-30,000 איש. במאה ה-11 צונאמי בעכו הטביע כמעט את כל תושביה, במאה ה-16 אלפי חללים בירושלים, בחברון, בשכם וברמלה. לאחרונה, ב-1927 כ-1,200 חללים ופצועים בצפת וירושלים.
הממשלות השונות כמעט ולא עשו דבר. הרבה דיבורים,ראיונות, כתבות והמלצות לרוב האזרחים על-ידי משהב"ט, פיקוד העורף ומד"א, כיצד להתנהג ברעידת אדמה (לאגור מזון ומים, להכין ערכת עזרה ראשונה ולהצטייד בפנס), ופעם בשנה כינוס רב משתתפים של רשות החרום הלאומית (רח"ל). וכן, כמעט שכחתי - שלטים עם חצים שעליהם המילה "צונאמי" לאורך חופי ישראל. הממשלות ברחו מאחריות על הנושא כבר ב-2005 עת אישרו את התוכנית הארצית
תמ"א 38 להקלות בבניינים לא מוגנים שנבנו לפני 1980, על-ידי מתן פטורים ממס שבח וממס מכירה וכן שיעור מופחת של היטלי השבחה ואגרה. הממשלות העבירו את האחריות לראשי הערים, אשר בצדק רב לא שיתפו עימן פעולה, כיוון שתוספת הדירות במסלולי תמ"א 38 העמיסו עליהן נטל כבד בתשתיות: תוספת גנים, בתי ספר, מערכות ביוב ומים, חניה וכו. בעשור הראשון כמעט שום דבר לא זז, וב-2017 רק כ-250 בניינים בכל הארץ בבניה בפועל.
קיים פתרון אחד ובלעדי לאיום הקרדינלי של רעידת אדמה בישראל-הריסה ו\או חיזוק 80,000 מבני מגורים וכ-4,500 מבני ציבור שנבנו לפני 1980 (לא היה תקן בניה מחייב מפני רעידות אדמה). מ-2005 הממשלות מעדיפות להתעלם מהאיום הרובץ לפתחנו ומקווים כי לא יתרחש בקדנציה שלהן, למרות שהסכנה הפוטנציאלית ברעדית אדמה עולה פי כמה וכמה על האיום המיידי מאירן, מחיזבאלה או מעזה. מטאפורית כדאי אולי להוציא את אריק שרון ז"ל מקברו, כדי שישאג על הממשלה האיפוטנטית בקולו הרם והטיק האופייני באפו "חבר'ה תפסיקו לחלום וגייסו מיד את כל המנופים, הטרקטורים והציוד הכבד במדינה, כדי לפתור אחת ולתמיד את הבעיה בעזרת החוק או בלעדיו תוך עשור אחד". ואז לחזור ולקבור אותו שנית מאה אמות עמוק באדמה.
תוכנית חרום
במצב עניינים שכזה, על ראשי הערים והמועצות, בעיקר 15 הגדולות, לקחת המושכות בידיים, כי לבסוף הם אלה שיעמדו מול הכאוס של עשרות אלפי החללים והפצועים ומאות אלפי חסרי הגג עם תשתיות הרוסות לחלוטין, בעוד השרים לדורותיהם במקום לתת כתף ירוצו מהר לחפש להם עורכי דין מהשורה הראשונה, כדי לייצגם בוועדות החקירה הממלכתיות שיקומו. על ראשי הערים, בתמיכת ארגוני הקבלנים וחברות הביטוח, להגיש לממשלה תוך שבועות מספר תוכנית חרום לאומית, שעיקרה זירוז סילוני בהליכי אישור וביצוע תוכניות תמ"א 38, קרי דרישה מהממשלה להעניק לעיריות בין 50-100,000 שקלים על כל תוספת דירה שתאושר, ו\או אישור חד-פעמי להעלאת הארנונה ב-5% מעבר לאינפלציה הנמוכה, כדי לממן את תוספת התשתיות המתחייבת מכמות משולשת של דירות על אותו שטח בנוי. מאידך ראשי הערים יתחייבו כי ועדות התכנון והבניה (כולל הכבאות, חברות החשמל, הגז והמים) יסיימו את הליכי האישורים והיתרי הבנייה תוך 3 חדשים, וכל אחד מהם יתחייב על לפחות 400 בניינים ישנים בשנה (בערים הקטנות - 50). במקביל, לדרוש מהממשלה לתקן מיידית את חוק הדייר הסרבן ולהוסיף לו סעיף העוסק בדייר הסחטן, כולל הורדת הסף להסכמת כלל הדיירים מ80% ל-60%.
פתרון המבנים הציבוריים כגון בתי ספר, מתנ"סים, מרפאות וכו', המתנשאים לגובה של קומה אחת או שתיים, יבוצע על-ידי מימון ראשוני חלקי של הממשלה בשילוב מעבר למודל של בניינים רבי קומות שיאכלסו גנים, בתי ספר יסודיים ותיכוניים, שביניהם קומות ריקות כתחליף לחצרות ו\או מבנים רב שימושיים, קרי קומות נמוכות למתנ"סים ולמרפאות, ומעליהן קומות משרדים המשלמים ארנונה גבוהה. תמ"א 38 בפריפריה אינה כדאית כלכלית ליזמים, לכן הפתרון שם הוא מענק של 100,000 שקלים על דירה מחוזקת, שיתחלק בין הדייר לעירייה לשם חיזוק הבניין ותוספת ממ"ד לכל דירה, ובמקביל בניית מקלטים צבוריים על-ידי העירייה.
ביצוע מזורז של תוכנית חרום לאומית שכזאת משמעה פינוי-בינוי ו\או חיזוק כל שנה של כ-7,000 בנייני מגורים וכ-500 מבני ציבור, קרי תוך קצת למעלה מעשור כל אוכלוסיית ישראל תהיה מוגנת מפני רעידת אדמה קטסטורפלית, שלא לדבר על תוצרי הלוואי החשובים לכשעצמם: פתרון משבר הדיור הכרוני, ומקלוט כל האוכלוסייה בישראל מפני טילים. ראשי ערים יקרים - הישועה לא תבוא מהשלטון המרכזי - אתם מכירים את הסחורה הם עסוקים בפוליטיקה, במלחמת קרדיטים ובשימת רגליים אחד לשני. במצב שכזה עליכם לקחת אחריות ליזום, לדחוף ולבצע מדיניות לאומית של הצלת נפשות - גורלנו בידכם.
