מה משותף למשה, מנהל-חשבונות; לרעיה, המורה למלאכה; לדוד, מכונאי הרכב, ולאילנה, מעצבת התכשיטים? כל הארבעה נמנים עם קבוצה של 50 רווקים ורווקות, יוצאי-צבא (בני 23-30), המשוגעים לדבר אחד: להקים מושב חקלאי, עצמאי משלהם, ולהתיישב בו.
משה, רעיה, דוד ואילנה מתגוררים כיום, כמו כל שאר עמיתיהם לחבורה, ביישובים עירוניים במרכז הארץ. כולם בעלי מקצוע, אך רובם חסרי כל ניסיון בעבודה חקלאית; ובכל זאת, הם אינם מוכנים לזנוח את תוכניתם.
הוגי רעיון ההתיישבות הם משה כהן, בן ה-31, יועץ-השקעות מתל אביב, וישראל בנימיני, קבלן-גינון מרמת-גן. הוא נולד במוחם בחודש אפריל האחרון, כאשר השניים החליטו כי הגיעה השעה לעבור מן העיר אל הכפר. כדי למשוך אליהם אוהדים נוספים, פרסמו משה וישראל מודעות בעיתונות בנוסח: "מתארגנת קבוצת רווקים ורווקות לברר אפשרות של הקמת מושב". למודעה נענו כ-50 צעירים וצעירות.
מעודדים מהצלחתם זו, פנו הוגי הרעיון למוסדות החקלאיים המתאימים והציעו להם להשתלב במפת המושבים בארץ. אולם נציגיהם של גופים אלה דחו את הרעיון על הסף. הם פשוט התייחסו בחוסר-אמון לסיכוייה של התיישבות נוסח רווקים ורווקות. "קודם תתחתנו" - נאמר להם - "אחר כך נדבר!".
לשווא ניסו ראשי הקבוצה לשכנע את הגופים המתאימים כי עובדת היותם רווקים אינה צריכה להפריע להגשמת רעיונם. "עקרונית, אין בדעת איש מאיתנו להישאר רווקים לאורך ימים", התוודו. הם ניסו להסביר כי מן הראוי היה לאפשר לכל אחד מהם להביא למושב את בן-זוגו לעתיד, לפני הנישואין, כדי שיוכלו להתנסות בעבודת האדמה וכך לעמוד על מה שמצפה להם בחיים המשותפים במשק החקלאי, אולם ללא הועיל. גם העובדה כי רובם ככולם בעלי מקצוע, ובתור שכאלה יוכלו לתרום איש-איש מנסיונו בתחומו שלו - לא עמדה לזכותם.
אף כי לפי שעה נפל הרעיון על אוזניים אטומות - הוגי הרעיון עדיין לא הרימו ידיים. הם עדיין מאמינים כי תבוא שעתם, ויתרצו להם. בינתיים מתכנסים 50 בני החבורה, פעמיים בשבוע, בביתו של אחד מהם. במפגשים אלה הם מקיימים ערבי-הווי, מארגנים טיולים משותפים, אחת לשלושה שבועות, להכרת הארץ, ומאזינים להרצאות של אנשי התיישבות.
לצורך מימון פעולותיהם הם גובים סכום של 100 שקלים בחודש כדמי-חבר. בעתיד הקרוב הם מתכוונים לייסד אגודה עותומנית, עם תקנון משלה, כדי לתת ביטוי ומשקל רב יותר לפעולותיהם. בדעתם גם לעניין חברי-כנסת ואישי-ציבור שונים בתוכניתם.
בינתיים, לפחות אחד מהם הצליח בימים אלה לצעוד צעד אחד קדימה, בדרך להגשמת הרעיון הנכסף: זהו אילן הררי, בן ה-24, מחיפה, שסיים באחרונה קורס לרכזי-משק ואת לימודיו הוא מיישם בשטח, עם מינויו כרכז-מושב בצפון. חברי הקבוצה גאים בו ומאמינים כי כאשר יגשימו יום בהיר אחד את חלומם - יוכל הוא לתרום להם מן הניסיון והידע החקלאי שירכוש.