השוק הישראלי ובמיוחד החלק הקמעונאי שלו, מושפע מאוד מאופנות ומטרנדים. הטרנד העכשווי הוא הזמנות ברשת ונסיעות לחו"ל, בכל מחיר ובכל הכוח.
מובן ששוק האופנה, הביגוד וההנעלה, הוא הראשון להיפגע, מאחר שהוא נמצא בכל אחת משתי המגמות העכשוויות. מזמינים יותר בגדים ברשת ונוסעים יותר לחו"ל, שם מצטיידים בנעליים ובמותגים לעונה הבאה, אולם האם זה השוק היחיד שעובר מהפכים?
מובן שלא. גם שוק הריהוט הביתי לדוגמה, עובר שינויים עם המשך העמקה והביסוס של איקאה, דרך הגברת היבוא הישיר דרך אתרים בעיקר מפולין והיחלשות החנויות הפרטיות בתחום אשר בעליהם הולך ומזקין.
שוק המזון דווקא מגלה סוג של איתנות כלפי חוץ ונראה שבשלב זה עידן מלחמות המחירים אינו נפוץ במחוזותינו וכל רשת מנסה להעמיק את אחיזתה, הן במיקומים והן בתחומי עיסוק חדשים, למעט יינות ביתן אשר עדיין נאבקת בגיבנת של חובות מעיקים.
נשאלת השאלה, מדוע הרשתות הקיימות אינן מנצלות מצב זה של חולשה ואינן מורידות מחיר ונלחמות ביינות ביתן על-מנת להחלישו?
אולי בגלל זיכרון העבר מקריסת מגה, או בגלל חששן מהממונה על ההגבלים טעות אסטרטגית שלהן? או שילוב של סיבות אלה?!
צרכני המזון הישראלים ניזוקים ממהלך זה של "רגיעה וישיבה על הגדר", שכן לא באמת רואים תחרות אמיתית בכל הקשור למחירים ונראה שרק זעזוע חד יביא לשינוי המיוחל, שינוי שלצערי לא נראה באופק, הן בגלל גודל השוק הקטן ובעיות הכשרות, אשר מדירים את רשתות המזון העולמיות מהבוץ המקומי.
ומה נשאר לנו לעשות? לבקר בעוד מדינות ולהתרשם ממחירי מעדני החלב המוזלים שלהם, משפע הירקות והפירות ומאיכותם הרבה ולא לקנות ברשתות המקומיות בכל מחיר את הסחורה המוצעת לנו, שכן סחורה שלא זזה בסופה, להימכר במחיר נמוך יותר ורווחת כולנו.
נכון זה מהלך קשה ועיקש ובדרך-כלל לא מתאים לתרבות הצרכנית המקומית, שהיא ברובה תרבות צרחנית ולא מתמידה, אולם נראה שדווקא הנסיעות הרבות שלנו לחו"ל והמפגש עם סופרים וחנויות מזון עם רמות מחיר שונות לחלוטין, בעיקר בתחום המוצרים הטריים כמו חלב, גבינות ובשר, יביאו את השינוי המיוחל.