דרוש שינוי של ממש בהתייחסות למחבלים הערבים ובפרט בהוראות הפתיחה באש שכיום הנן רופסות, מגבילות ומסרסות. הניסיון המר מלמד על כך שמחבל ערבי מגיע במטרה אחת - לרצוח יהודי. היות שכך יש הגיון רב ביישום הכלל אותו התוו חז"ל "הקם להרגך השכם להרגו". כל התייחסות אחרת למחבל ערבי היא שגויה ועלולה לעלות בחיי אדם. וכל העת נזכור: "מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים".
לקמן כמה כללים להתנהלות רצויה מול המחבלים והרוצחים הערבים שלאחרונה החלו שוב לירות בנו היהודים ולהניף עלינו פגיון במטרה לרצחנו נפש. אני נוקט בלשון "התנהלות רצויה" אם כי הביטוי הקולע יותר הוא "התנהלות הכרחית". כל כך לשם השגת מטרה נעלה - שמירה על חיי יהודים ושלמות גופם, יהודים באשר הם אותם מבקשים הרוצחים הערבים הניאו נאצים של דורנו להשמיד.
בכל אירוע פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) המטרה המוצהרת צריכה להיות שהמחבל לא יצא חי מהאירוע. לשם כך דרוש שינוי של ממש בהוראות הפתיחה באש שכיום הנן רופסות, מגבילות ומסרסות. הניסיון המר מלמד על כך שמחבל ערבי מגיע במטרה אחת - לרצוח יהודי. מכאן שאין נפקא מינא לאופן שבו הוא מבקש להוציא את זממו הזדוני אל הפועל. מחבל ערבי שבידו סכין אינו שונה ממחבל ערבי שבידו אקדח וזה אינו שונה ממחבל ערבי שבידו אבן, בקבוק תבערה או חגורת נפץ. כולם חפצים במות יהודים. כל התייחסות אחרת למחבל ערבי כזה היא שגויה ועלולה לעלות בחיי אדם.
החשיבה המוטעית כאילו המחבל הערבי אינו חושש מהמוות איננה נכונה. אזכירכם, אחרי המקרה המפורסם בו
אלאור אזריה נטרל/חיסל מחבל בירייה מכוונת היטב לראש הערבי שדקות קודם לכן ניסה לרצוח חיילים, השתרר למשך כמה חודשים שקט יחסי. התמונות של המחבל הירוי בראשו והשותת דם פורסמו וקבלו תהודה רבה. ההרתעה נוצרה והתקיימה למשך כמה חודשים. לו המדיניות המוצהרת של זרועות הביטחון הייתה כזו לפיה מחבל לא יוצא חי מזירת אירוע - כבר מזמן היו לנו שקט וביטחון.
ואילו כיום, המחבלים זורקים בלוקים על שיירות של צה"ל, מתקרבים לטווח אפס ומיידים בקבוקי תבערה על חיילים, מפילים עליהם מכונת כביסה מגג בניין, יורים אבנים בקלע, תוקעים סכינים, יורים מאקדחים ורובים ומהווים איום על חיי יהודים רבים- אזרחים וחיילים כאחד.
מצב זה חייב להיפסק.
גם במה שקורה לאחר האירוע יש לבצע הערכה מחדש ושינוי. המצב היום הוא פחות או יותר כדלקמן: המודיעין מאתר את הבית ממנו יצא המחבל, כוחות גדולים פושטים על הבית וסביבותיו, עורכים בו חיפוש, מתחקרים בני משפחה וקרובים ולעתים מבצעים מעצרים.
בחלוף כמה יממות מגיע למקום כוח הנדסה המבצע "מיפוי" של הבית על-מנת להרוס אותו בבוא העת.
אלא שהעת הזו מבוששת לבוא. ראינו מקרים רבים בהם הריסת הבית לא מתבצעת כלל. למעשה, ניתן לומר שכיום אין הריסת בתי מחבלים. לכל היותר הורסים חלק, קומה בה התגורר הרוצח. על-פי רוב (אם בכלל נעשה מעשה) אוטמים את החדר בו התגורר. רבותי, מדיניות כזו שמה אותנו ללעג ולקלס ואינה משיגה הרתעה כלל-נהפוך הוא! ואינני מדבר על כך שבאותם מקרים נדירים בהם אכן נהרס בית לא חולף זמן רב עד אשר אחר נבנה תחתיו - גדול ומפואר יותר, בחסות ראשי המחבלים אותם מתעקש השמאל ההזוי לכנות "פרטנר".
עוד חיוני לייצר הרתעה על-ידי צעדי ענישה חריפים כנגד משפחת המחבל. אם ידע כל רוצח ערבי פוטנציאלי שבתוך ארבעים ושמונה שעות מרגע הפיגוע או ניסיון הפיגוע יגורשו אביו אמו ואחיו מארצנו ויהפכו לפליטים בארץ רחוקה יירתעו מחבלים רבים מלפעול. בל נשכח שהחברה הערבית היא חמולתית פטריארכלית ולא יימצאו רבים שיעזו להרע למשפחתם.
ניתן להרחיב עוד את מעגל הענישה. כפר בו יש הסתה, אלימות והתפרעויות חוזרות ונשנות וממנו יוצא מחבל על-מנת לרצוח - צריך לספוג עונשים כבדים. החל מעוצר מתמשך, דרך מניעת יציאה לעבודה ועד למעצרים נרחבים והשלכה לכלא ו/או גירוש של ראשי המסיתים המלבים את האלימות והרצח.
באם תיישם הממשלה על-ידי כוחות הביטחון ומערכת המשפט את המוצע לעיל, אין כל ספק שרמת האלימות תרד פלאים, ניסיונות הפיגוע ילכו ויפחתו וחיי יהודים רבים יינצלו, כמו גם שלמות גופם של רבים. עד היום לא פעלנו כך והתוצאה- אלפי נרצחים ורבבות פצועים לאור מאה שנות טרור ערבי, עוד מימי פרעות תרפ"ט ועד היום.
ויש דחיפות ביישום ההמלצות דלעיל שהרי חיי יהודים רבים, יקרים כולם, תלויים בכך.
