פרשת השחיתויות שנחשפה בעיר ראשון לציון והחלה לתסוס לפני פחות משנתיים, הייתה צריכה להוביל להתעוררות רבתי בעיר הזו, עד שראש העיר,
דב צור, לא יעז להציג עוד את מועמדותו אפילו לחבר מועצת העיר. והכול מתוך בושה של מי שנתפס במערומיו המוסריים. אבל בעיר הזו רק ההפך מתרחש: דב צור אינו מסמיק מבושה להגיש את מועמדותו שוב לראשות העיר ואילו מספר סיעות מתייצבות לצידו כאילו שמעולם לא נעצר בשל שחיתויות, וכאילו שמעולם לא נחקר "באזהרה".
פרשיות פליליות שהגיעו לבית המשפט
ראשון לציון היא העיר הרביעית בגודלה בישראל. מעל רבע מיליון תושבים חיים בה ושרים וח"כים בעבר ובהווה התגוררו ומתגוררים בעיר. מנכ"לי חברות, אנשי עסקים מצליחים, אנשי אקדמיה מוצלחים, וכמובן ה"שמנה והסלתא" של המקצועות החופשיים נמנים על תושבי העיר. אבל כשניגשים לבדוק מיהם חברי מועצת העיר הזו - מתחילת שנות האלפיים, רק מגלים שמקדנציה לקדנציה רמתם רק יורדת. לא אכנס כאן לשמות ולהשוואות עבר אבל מה שהתפוצץ סביב ניהולה של העיר הזו, בלמעלה מהעשור האחרון, לא צריך להפתיע את מי שמכיר את הפוליטיקאים שניהלו ומנהלים את העיר הזו מימי
מאיר ניצן ה"אגדי" ועד לימי דב צור הנוכחי. נכון אומנם שכול עניין הרשויות המקומיות בישראל הוא יותר מענן סבוך ומכוער, ואילו מאיר ניצן ודב צור, שהגיעו לבית המשפט, אינם בגדר חיזיון נדיר, אבל עוד לא הייתה בארץ עיר ו/או ישוב אחד שעשרים ושניים מבכיריו ישבו בכלא - בחקירת מעצר, בעת ובעונה אחת, ולכן גם הושבתה העירייה בראשל"צ למשך שבועיים, וזה אירע לא יותר מלפני כשנה לערך! בין הנעצרים היו ראש העיר וסגניו, ראשי אגפים ומנהלי מחלקות בעירייה. והנה, בכול זאת כל הללו קמו מהקרשים הפוליטיים כאילו מעולם לא סרחו!
הבריחה הראשונית מעסקנות
האדישות הזו, של הפקרת העיר בידי "אינשי דלא-מעלי", מזכירה לי סיפורים של ישובים וערים אחרות, אבל במיוחד את סיפורה של סביון הנהנתנית. בסוף שנות ה-80 של ה-120 שימש אדם בשם שאנן לייזלי כראש מועצת סביון. באותם הימים עדיין לא זינקו לצדדים שכונות וילות של "בנה ביתך", בכמות שכיחה כבימים אלה. סביון הייתה מושבת הוילות והחוילות של ישראל ומאחוריה דידו "הרצליה פיתוח" בהרצליה וכפר שמריהו שמעט מצפון להרצליה. אבל ה"שמנה והסלתא" של המדינה חיה בסביון. מעשירים עסקיים דרך מנהלי המדינה ממש ועד לח"כים ושרים גרו בה. אבל פיתוחו המוניציפלי של המקום שאף לאפס. פעם שאלתי, באותם הימים, את ח"כ לשעבר מהליכוד והקבלן העל שחי אז בסביון, דודו מור, מדוע הישוב כל-כך תקוע ומדוע אף אחד מכול אותי שועי בארץ החיים בישוב אינם נרתמים לניהולה. מור השיב לי כי מאחר שכל החיים בסביון טרודים בניהול בכיר ביותר הרי שאף אחד מהם איננו חפץ להמעיט בעצמו ולהכניס את עצמו לתפקיד של ראש רשות האחראי על פינוי האשפה או הרחבת בית העלמין, ולכן רק המשועממים, הפנסיונרים ומחוסרי התעסוקה מתמודדים לתפקיד ראש הרשות המוניציפלית של סביון. זו כנראה התשובה ברוב רובן של הרשויות המוניציפליות בישראל, ובתוספת החשש של מנהל בריא או איש עסקים מוצלח להיכנס לתככים ולמלחמות נמוכות עם עסקנים רדודים המשופעים בתומכים עממיים שפקדו אותם תמורת ליטרת הבשר. אבל בעיר ראשל"צ המצב הזה הוא הקשה והקיצוני ביותר והוא לא החל בימיו של ראש העיר הנוכחי, דב צור.
מניצן ועד צור
כבר בשנות ה-90 של ה-120 הסתבך מאיר ניצן, אז ראש העיר בראשל"צ, בסכסוכים משפטיים. הוא אומנם הורשע בדין אך ללא קלון! ואז התרחש ה"נס השני": באופן נדיר (עד ימינו ממש...) לא ערערה פרקליטות המדינה על אי-תוספת הקלון להרשעה. גם פרשיות של "הטרדות" למיניהן עלו כנגדו אך לסוף נגוזו באופן מפתיע. אבל אח"כ המשיך ניצן לנהל את העיר באין מפריע. הוא החל את ימיו הפוליטיים כראש העיר מטעם מפלגת העבודה, המשיך לימים למפלגת קדימה ולבסוף נחת בליכוד. הוא ידע לסכסך היטב בין המפלגות הדתיות ואף לקבוע להן את מועמדיהן ומנגד הוא האיש שהחליט, עוד בימי חברותו במפלגת העבודה, מידי סוף קדנציה לזו שאחריה, מי יהיה מועמד הליכוד שירוץ, ומיד לאחר הבחירות הוא גם דאג שאותו מועמד יעלם מהנוף הפוליטי הראשוני ושראשי הליכוד בעיר ינדו אותו. מפרשיות עם קבלנים ועד לפרשיות עם נשים "התעטף" ניצן, אבל מקדנציה אחת לרעותה לא רק שהוא לא נפל בכוחו אלא שחברי מועצת העיר הפכו לאפורים יותר ולממושמעים יותר כלפיו. הוא טיפח את הבינוניים ודאג לימים שהללו יכנסו למועצת העיר ברשימות אחרות ויהיו לוייאלים לו. כך למשל הוא זה שטיפח את סגנו לימים - איש ליכוד, את
אסף דעבול, ומפעיל שכונתי אפור הפכו לסגנו תוך פילוג הליכוד בעיר. מצחיק הוא לראות את ניצן כהאישיות המוניציפלית הבכירה במדינה בכול הנוגע לטוהר כפיים, וכמי שעומד בראש ועדות קרואות וממנה אחרות. והוא היה גם זה שידע לבקר את מה שהתרחש בימי דב צור מחליפו - ולהאשים את האחרון בשחיתות. אייך אומרים? "רק בישראל"...
המהפך של דב צור
דב צור החל כחבר מועצת העיר מטעם מפלגת העבודה, בימים שניצן היה ראש העיר ולשלוט ללא עורערין במפלגה זו. לימים עבר צור ל"שינוי" של טומי לפיד. הוא הפך לאופוזיציה הלוחמת על "טוהר המידות" בראשל"צ. הוא גם לחם בכול סממן דתי בעיר. אבל כשהגיע לשלטון הכל הסתאב לבסוף עד שפרץ החוצה בימים אלה. גם בנושא הדת הוא עשה מהפך ובשתי הקדנציות האחרות הוא נתמך על-ידי
ש"ס ו"
יהדות התורה" כאשר העברת כספים בעייתית לש"ס נחשפה לא מכבר על-ידי מסמכים שהועברו ל
מבקר המדינה. את העברות הללו הוא לא עשה מ"קופת העיר" אלא מ... "קופת ראש העיר"!
ושאר סגני ומנהלי העיר
מלבד ניצן וכול חבורתו הרי שבפרשיות ה"ריחניות" בעיריית ראשל"צ עלו שאלות מתמיהות ומשפטיות באשר לסגני העבר וההווה של ראש עיריית ראשל"צ כמו אסף דעבול ה"עצמאי" ואריה כהן מש"ס. האחרון מתנה את תמיכתו בדב צור בתנאי שצור ימנה אותו ל"רב העיר" למרות החשיפה המשפטית שהעלתה יותר מתמיהות על הענקת תואר "רב שכונה" לכהן (ואח"כ קבלת התואר "מוסמך לרב עיר") על-ידי הרב
יונה מצגר (בעת שהאחרון כיהן כה"רב הראשי לישראל".
תמיכת החרדים במושחתים
אחת הבעיות של המפלגות הדתיות, ובמיוחד החרדיות, בכל עיר ועיר בסקטור החילוני, היא בתמיכתן הקלה במועמדים מושחתים ו/או שדבק בהם תו הפליליות. ההסבר כמובן מנומק בצורך לקבלת כספים ל"מוסדות תורתיים". זהו בעצם קיפול דגל היהדות ועשרת הדברות תמורת שלמונים והענקת מעמד חילול השם בעצם התמיכה באנשים בעייתים, בלשון המעטה. כך היו וכך הם הדברים גם בראשל"צ. בשיא משפטו של ניצן זכה האחרון לתמיכה מ"רב העיר" ראשל"צ - מהרב
יהודה דוד וולפה. האחרון כבר תומך זו הקדנציה הרביעית במועמדים חילוניים ולא במפלגות דתיות וחרדיות כדי לקבל כספים נוספים ומוגדלים למוסד "מצאנו מים" שברשותו, ולא לעבור דרך התקציב הדתי הרגיל. בבחירות 2008 הריצה "יהדות התורה" מועמד שפרש מש"ס - בשם משה יהושע. הלה אומנם נבחר למועצת העיר אך ניתק אח"כ את הקשר עם "יהדות התורה" וגם סירב לרוטציה שהייתה אמורה להתקיים בינו לבין סגנו ברשימה. יהושע טען לימים כי הינתקות מ"יהדות התורה" נבעה מכך שהרב וולפה ואדם בשם שרגא (פעיל "לב לאחים" בעיר) ביקשו ממנו לבצע דיווחים ופעולות כספיות (ב"וועדת התמיכות" של עיריית ראשל"צ) שלא עלו בקנה מידה אחד עם החוק. גם במערכת הבחירות הזו נשארה "יהדות התורה" - והרב וולפה בראשה, לדב צור. הנושא הפילי כאילו שאינו מעניין אותם.
הספורט בראשל"צ כבעבועה ניהולית - עירונית
למרות גודלה של העיר ראשל"צ הרי שקבוצת הכדורגל שלה נעה רוב השנים בליגה השנייה, ואף לשלישית הגיעה עם מעט מאוד שנים בליגה הראשונה, כשהישגה הטוב ביותר בליגת הכדורגל הראשונה היה מקום שישי ושנתיים רצופות בלבד בליגה הבכירה. להווי ידוע שמרגע שהפכה הקבוצה מ"הפועל ראשל"צ" ל"עירוני ראשל"צ" היא רק הידרדרה בעוד שרוב הקבוצות שעברו ממרכזי "הפועל" ו"מכבי" ל"עירוני" - תחת גג העירייה, רק נסקו. ח"כ
דוד ביטן, שהיה שנים רבות סגן ראש העיר הנצחי של ראשל"צ, החל את הסתבכויותיו בניהול הכדורגל בעיר מעצם המנדט הפוליטי-עירוני שלו. גם העברת הקבוצה לאייל ברקוביץ' בימי דב צור, לא העלתה את הקבוצה הזו למרומי ליגת העל. מנגד ניתן לראות את ההצלחות שנחלו קבוצות של ערים הרבה יותר קטנות מראשל"צ כשהעירייה החלה לנהל אותן כאשדוד, סכנין וחדרה.
לא לחינם משגשגים הכדורסל והכדוריד בעיר. הענפים הללו מנוהלים על-ידי עסקנים מקצועיים והעירייה רחוקה מהם כמטווחי קשת. וכך זוכות הפועל ומכבי מראשל"צ לשלוט ללא עורערין ובלעדית בפסגת הכדוריד הישראלי מזה עשרות שנים ואילו מכבי ראשל"צ בכדורסל נמצאת ברציפות בליגה הבכירה בכדורסל מסוף שנות השמונים של המאה העשרים, ובאמתחתה אליפות אחת ו"גביע הליגה" אחד. מסתבר שכול התערבות עירונית בספורט ובתרבות אינה יוצלחת בראשל"צ משום שבימי ניצן וצור היו האחראים לטיפול בנושאים הללו, מצד העירייה, עסקנים קטנים שמונו על-רקע פוליטי זר וקטנוני וללאכישורים לנושא שעליו היו אמורים לנצח.
