בשכונת עין כרם, שכונה כפרית קסומה וציורית מוקפת הרים, ויערות בפאתיה הדרום-מערביים של ירושלים חבויה פינת חמד נסתרת שלא ידועה לרוב הציבור, המכונה ואדי התימנים. הוואדי מכונה גם עמק התימנים, וקיבל שמו עת התיישבו במקום עולים חדשים מתימן בחודש מרס 1949. ואדי (עמק) התימנים הוא חלק מערוץ ואדי עין כרם. הוא נמצא בשיפולי שכונת עין כרם למרגלות הר הרצל, ממוקם לא הרחק מכנסיית "יוחנן בהרים". לאחר מלחמת השחרור כאשר נטשו תושבי הכפר הערבי ששכן בעין כרם את בתיהם התיישבו בבתים הריקים והנטושים קבוצות עולים פליטי שואה מאירופה ויוצאי מדינות ערב. יחסית לכפרים ערביים אחרים הבתים בכפר עין כרם לא הוחרבו או ניזוקו ונשארו בשלמותם פחות או יותר. אנשי הכפר הערבי שנטשו הותירו אחריהם בוסתנים וגני פרי שטיפחו. בשנת 1949 מגיעות לכפר עין כרם קבוצת עולים יוצאי תימן. הם יושבו ורוכזו בבתים הריקים סביב ואדי עין כרם אשר שכן בשולי כפר עין כרם למרגלות הר הרצל. ומכאן השם ואדי התימנים (או עמק התימנים), שם שדבק במקום עד היום. כיום סביב ואדי התימנים קימת שכונת מגורים המכונה שכונת עמק התימנים הכוללת שלושה רחובות: מדרגות גן עדן, עמק התימנים ודרך שורק ומתגוררות בה כך נמסר, כ-24 משפחות שמתוכן 16 משפחות תימניות (יתכן שהמספר לא מעודכן ונוספו או נטשו משפחות, א.א ). אזור ואדי התימנים הוא באמת פנינת טבע טבולה בירק וחורש. חלק מהבתים נושקים ממש לערוץ הואדי. במקום עובר שביל ישראל. סיירתי במקום. לאורך השבילים אני מבחין בעצי זית, בעצי תאנים ובגפנים. המתגוררים במקום מספרים לי כי באזור אתה יכול לפגוש כבדבר שבשגרה צבאיים ארנבות ועוד בעלי חיים. בקיצור טבע טבעי. במסגרת אירועי "בתים מבפנים" 2018 - סופשבוע של בתים פתוחים בעיר ירושלים נערך (ו' 19.10.18) סיור מודרך ומרתק בוואדי התימנים שבעין כרם בהדרכתה של אפרת גיאת תושבת המקום. בסיור סופר סיפור התיישבותם של עולי תימן סביב וואדי.

ההתיישבות התימנית בואדי התימנים

מספרת אפרת גיאת על תחילת ההתיישבות התימנית בוואדי התימנים "במרץ 1949 מגיעות לכפר עין כרם שתי משאיות עם עולים חדשים מתימן, העולים מסרבים לרדת, הובטח להם שיובאו לירושלים. המקום נראה נטוש וזו לא ירושלים עליה חלמו... צריך לזכור עין כרם אז היה מקום נידח שכוח אל, בשלהי 1948 ובראשית 1949 עין כרם ניצבה מבודדת מכל מקום ישוב. הישובים אבן ספיר, אורה, עמינדב, בית זית, הקסטל, קריית היובל ובית החולים הדסה, הנמצאים כיום בסמוך לכפר, טרם הוקמו. אחד המבוגרים בקבוצה התימנית שלום בוטיל שמו, אחרי כארבע שעות מחליט לקחת את אשתו וילדיו ולמצוא מקום ללילה. מיד אחריו ירדו מהמשאית שאר העולים. אבל המשאית השנייה חזרה לכיוון ירושלים למה שלימים יכונה בשם מעברת האסבסטונים. לאחר הלם ראשוני החלה ההתרשמות מהמקום. בוסתני הפרי ומרחבי הטבע גרמה לקבוצה התימנית להתאהב במקום. כך הגיע גם סבב נוסף של עולים מתימן. חשוב לציין שלעין כרם הגיעו עולים מארצות אחרות כמו מטורקיה, ממרוקו, יהודים ניצולי שואה מארצות אירופה ומתימן. יהודי תימן התרכזו באזור ואדי עין כרם, אזור זה לפני קום המדינה אכלס בעיקר את הפאלחים הערביים. במרבית הבתים באזור זה היו בורות מים וטראסות ובוסתני פרי, דרך הגישה לבתים ממרכז כפר עין כרם הייתה דרך שביל שנקרא מדרגות גן עדן. זמן קצר אחרי שמחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית יישבה אותם במקום, קבלו התימנים שתי עיזים ושתי תרנגולות. ישנן עוד משפחות שבידן פנקס המאשר את היותם משק זעיר. העדרים הלכו ורבו והמשפחות שלחו את בניהם למרעה מדי יום ביומו: משפחת הבה, בוטיל, יעיש, סעדי, גיאר וחרפוף.

"משפחה שלמה נפצעה מהתפוצצות"

זמן קצר לאחר התיישבותם של מתיישבי כפר עין כרם ועמק התימנים מתרחש אירוע קשה במקום. בעיתון מעריב מיום שני, 2 מאי, 1949 מתפרסמת ידיעה תחת הכותרת "משפחה שלמה נפצעה מהתפוצצות" וכך נאמר בידיעה: "מהתפוצצות רימון בזמן סיקול כרם עין כרם נפצעה קשה משפחה שלמה. הדבר אירע הבוקר בשעה מוקדמת כאשר שלום בוטל סקל כרם ליד ביתו ולפתע התפוצץ רימון יד ופצע קשה את אשתו סעידה. בנו דוד בן ה-15 ובתו רחל בת 4". מעיון בארכיוני עיתונים ישנים אני למד כי נוצרו לא פעם מתיחות חילוקי דעות וסכסוכים בין מתיישבי ההתיישבות התימנית בעין כרם לבין אנשי הסוכנות. ב-1951 נערכות בחירות ל"מועצה המקומית כפר עין כרם". כ-750 איש ואשה מתושבי הכפר היו בעלי זכות בחירה, 5 רשימות התחרו ביניהן על 9 המקומות במועצה. הקלפי היחידי הועמד באולם המועצה, וההצבעה נמשכה משעות הבוקר ועד שעה 10 בלילה. כ-600 תושבי הכפר השתתפו בבחירות. בתום הבחירות נקבע כי 9 מקומות המועצה החדשה התחלקו כדלקמן ;חרות 55) 1 — קולות;(ההסתדרות 264) 4 קול; (הדתיים 123) 2 קולות (ספרדים 82) 1- קולות), - הפרוגרסיביים 59) 1 קול.( בהמשך הפך כפר עין כרם לשכונה בירושלים ונכלל בשטחה המוניציפלי של העיר.

תנאי חיים קשים

ותיקי שכונת "עמק התימנים", מספרים כי תנאי החיים בשכונת עמק התימנים שרובה הייתה מאוכלסת ביוצאי תימן היו קשים. "עמק התימנים" שממוקם בשולי הכפר עין כרם היה רחוק מכל שרות שהוא. בכדי להגיע לצרכנייה, לקופת חולים ואפילו לתחנת האוטובוס, נאלצו התושבים לטפס ברגל במעלה ההר למרחק של ק"מ וחצי עד שניים הבתים היו עלובים ללא חשמל וללא מים זורמים המים נשאבו מבורות שהזדהמו לאחר תקופת מה, והתושבים נאלצו לצעוד למרחק של כ-2 ק"מ על-מנת לשאוב מים מהמעיין. רק בשנות ה-60 התקינו צינור מים אחד לכל המשפחות". הבתים היו ללא שירותים, עד היום מקצת המשפחות מחוברות לבורות ספיגה ואת כביש הגישה לשכונת עמק התימנים סללו התושבים ב-1974". גם הביטחון האישי לא היה מלבב - מסתננים חדרו לעיתים קרובות לאזור וביצעו מעשי גניבה וביזה בעיקר בשעות הלילה. באחד מלילות השבת נכנסו מסתננים לאחד מבתי התושבים, ורצחו את אבי המשפחה ואת שני ילדיו. היו תושבים שלא עמדו בקשיים ונטשו את בתיהם ורשות הפיתוח הרסה את הבתים הנטושים, שנותרו ללא דורש. מדריכת הסיור אפרת גיאת מציינת כי למרות החיים הלא פשוטים של המתיישבים ב"עמק התימנים" רובם לא נשברו, אהבו ונקשרו למקום ולא היו מוכנים לעזוב גם אם הוצע להם מקום מגורים בישוב אחר. בשנות ה-50 עבדו חלק מתושבי עמק התימנים, כמו רבים מתושבי האזור, ביעור מטעם קק"ל מה שנקרא אז "עבודות דחק". במטרה למצוא מענה למצב הכלכלי הקשה, עודדה הסוכנות את יושבי העמק להקים משקי עזר. לתושבים נמכרו לולים ופרגיות לגידול עופות לייצור ביצים ובשר אולם רעיון הלולים נגוז לאחר שבמהלך חורף 1950, שהיה חורף קשה מאוד מתו כל העופות מהקור. בהמשך במקום הלולים הוצע למתיישבי עמק התימנים לגדל עיזים לחלב. העיזים נמכרו לתושבים וחלק ניכר מהמשפחות גידלו עדר עזים בחצרותיהם, בדירי עזים נטושים ובחרבות עזובות. קצת על אנשי הואדי כפי שמספרת אפרת גיאת: שלום (סאלם) בוטל עלה לארץ עם אשתו הרביעית שהייתה צעירה ממנו בכארבעים שנה וילדה את בן זקוניו כשהיה בן תשעים. סאלם בוטל זכה באריכות ימים ונפטר כך מספרים בגיל מאה וחמש. יהודה גיאר עלה ארצה עם אשתו נדרה ושלושת ילדיהם, בתם הקטנה נחטפה לטענתם, מה שגרם לשברון לב לשניהם. חמישה ילדים נוספים ילדה נדרה בביתה שבעמק התימנים. נדרה ויהודה גייאר עסקו בריקמה בתימן והעסיקו בביתם עוד ארבע נשים, כאן בארץ נדרה הפכה לרועת צאן וגבנית וגם עבדה במשק בית ואילו יהודה השתתף בעבודות היזומות של הקק"ל בנטיעת עצים במה שלימים יקרא יער ירושלים. סבתא בניה טביב הייתה מיילדת את נשות עמק התימנים בביתן ורוקחת תרופות ומעסה אברים תפוסים, היא נפטרה בגיל 101.

הזנחת הרשויות

אפרת גיאת מספרת כי ההזנחה מצד הרשויות הייתה קשה מאוד. לכל זה התווספה בתחילת שנות השמונים גזרה חדשה והיא הפיכת אזור עמק התימנים לשצ"פ (שטח ציבורי פתוח). משמעות הדבר שאסור לתושבי "עמק התימנים" לבנות או לשפץ ונחשבים בעיני הרשויות לפולשים/לא חוקיים. בשנות השמונים מנהל מקרקעי ישראל יחד עם ועד עין כרם מוציאים תוכנית מיוחדת בשם "הסדר עין כרם" שמאפשרת לכל הדיירים בדמי מפתח לרכוש את הבתים בפרוטות ואת האדמה ב-20% מערכה. הסדר זה נמנע מתושבי עמק התימנים מכיוון שלא ניתן למכור בתים בשצ"פ. תושבים קיבלו סרוב מצד המנהל וכך נשארו עד היום בדמי מפתח. אפרת גיאת מספרת, כי נגד תושבים הוגשו תביעות על בנייה לא חוקית, בנים לא יכלו לעזוב את בית הוריהם מהפחד שלא יאבדו את הזכות של המשפחה על הבית. בשנים האחרונות החליטו התושבים בעמק התימנים להתאחד ולפעול יחד מול השבת הזכויות שלהם במקום. בנוסף פועלים לשמור על צביונו הכפרי של עמק התימנים ושל שכונת עין כרם בכלל נוכח ידיעות על תוכניות בינוי ופיתוח במרחבי עין כרם.