באתר הרשמי של קרן הקולנוע הישראלי, מצויין כי הסרט
אין לה אלוהים הופק בשנת 2005. בנוסף, היה הסרט מועמד בטקס פרסי אופיר 2006, בקטגוריית שחקנית המשנה. לולא שתי הוכחות אלה, הייתי מהמר שהוא נוצר אי-שם בשנות ה-80, איפשהו בין "מתחת לאף" ל"אבא גנוב". הבמאי שלו הוא ינקול גולדווסר, שאחראי גם על שני סרטי הפולחן שהוזכרו זה עתה. אם לומר את האמת, מזמן לא צחקתי מסרט ישראלי בקול רם, ועוד בקולנוע.
הסרט מתחיל כסיפור על שלוש נשים קשות יום ממצפה רמון. מלכה (דורית בר-אור, "אהבה זה כואב") היא ראש ועד העובדים במתפרה מקומית, הנשואה לחיים (מאיר סוויסה, "קרוב לוודאי") שמועסק באותה מתפרה. יפית (יעל פוליאקוב, "משפחה וחצי") היא אחותה הצעירה של מלכה, שעובדת ככספרית בבנק. אירנה (אוולין קפלון, "איזה מקום נפלא"), היא שכנתה וחברתה של מלכה, המתפרנסת גם היא מהמתפרה ונשואה לבעל בית דפוס בשם ויצמן (אייל רוזאלס, "מלח הארץ").
סכנת סגירה מרחפת מעל מקום העבודה, וחרב הפיטורים מכה בחיים המדוכדך. אירנה לא מפסיקה לריב עם בעלה, ואי הבהירות בעתידן של הדמויות גוברת בהתמדה, בדומה לעלייה בשיעור האבטלה ביישוב.
בחלקו השני הופך הסרט מדרמה חברתית לקומדיית "עוקץ". קובי (יובל סגל), שאחראי על הובלת כסף ברכב מאובטח בסגנון "ברינקס", מגיע אל הבנק של יפית. יחד עם ויצמן, הוא מתכנן להחליף את הממון בשטרות מזוייפים ולהסתלק עם השלל לברזיל. לשם כך מנצל קובי את יפית, אך שלוש הנשים עולות במהרה על התוכנית של צמד הנוכלים. הן מחליטות כי הגונב מגנב פטור, ומארגנות מזימה משלהן.
התקציר מפוצל לשניים מפני שהסרט חובש לסירוגין שני כובעים. סיפור המסגרת עוסק בנושאים דרמטיים-חברתיים במהותם: החיים בפריפריה, סגירת מפעלים, חיי הנישואין של זוגות מעורבים (ויצמן הצבר ואירנה הרוסייה במקור) ויחסי אדם עם אלוהיו ברגעים של קושי (חיים המפציר באישתו ללכת לבקש ברכה מהרב). בכל אלה מטפל הסרט באופן שטחי, ובאווירה צינית למדי. חבל שסרט שמציג בצורה כה צלולה את המרקם החברתי-תרבותי של ישראל, לא מצליח להיות רציני כשצריך.
הפן הקומי של הסרט הוא סיפור שונה לגמרי. מבחינה עלילתית, החלק השני קצבי ומוצלח יותר מהראשון. לכל אורכו מפוזרות חורבות חינניות של ביטויים לשוניים, והשפה הקלילה וההומוריסטית קורנת מכל סצינה. כאשר הבנות מחליטות לעקוץ את העוקץ, נוצרים המון מצבים מבדחים. למשל, כאשר יפית מנסה לפתות את הבוס החרמן שלה, או כאשר אירנה משתמשת בטריק הכי ישן בספר ומוסיפה כדורי שינה למשקה של בעלה. הכל משתבש ומסתדר סימולטנית, עד לסופם האירוני של האירועים.
כל הדמויות בסרט מעוצבות כקריקטורות, ומאופיינות על-ידי תכונה אחת בלבד. זה משרת את העניין של הדאחקות, אך דוחק הצידה כל התייחסות רצינית. בר-אור מעצבת את מלכה בשכונתיות מפוארת - התנהגותה בהמית, שערה אסוף ברישול, וכיאה לפמיניסטית היא מקפידה לא ללבוש חזייה. על המנהג האחרון הייתי מבליג, אם היה מנת חלקה של אוולין קפלון דווקא.
אירנה שלה היא "כוסייה" (כוסית רוסייה) אמיתית, תמימה למראה, אבל נינג'ה מיומנת כשצריך. את בעלה היא מגדירה מספר פעמים כ"סוס". לנגד עיניו עומדת מטרה יחידה - כסף. גם שאר הדמויות מתאימות לתבניות ברורות ומייצגות.
יש בי תקווה זעירה ש"אין לה אלוהים" ימצא את הקהל שלו. המגמה הבידורית שלו ניכרת, וגם אם היא טיפשית לעיתים, היא עדיין משעשעת. התפאורה וההוויה שלו מאוד ישראלים במהותם, ובהחלט פונים לכלל הציבור. אם כי יש לי הרגשה שנשים עשויות ליהנות ממנו יותר.