הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג, ב-27 לאוקטובר 2018, הוא תזכורת אכזרית לאנטישמיות המושרשת בארה"ב מאז המאה ה-17, שאינה מייצגת את הרוב המכריע של החברה האמריקנית' המקרין, מאז הגעת המתיישבים הראשונים ליבשת החדשה, הערכה עמוקה ליהדות ולמדינה היהודית.
לדוגמה, פיטר סטאייווסאנט, המושל הראשון של ניו-יורק (1664-1647), שנקראה אז "הולנד החדשה", אומנם נכשל בנסיון למנוע הגירת יהודים למושבה החדשה, אך הצליח לסכל הקמת בית כנסת, מנע גיוס יהודים למשטרה, החרים רכוש יהודי והטיל על יהודים מס ייחודי בטענה: "היהודים שקרנים, מגעילים ואויבי ישו".
היחס כלפי יהדות ניו-יורק השתפר משמעותית עם הכיבוש הבריטי ב-1664, ובמיוחד לאחר אישרור חוקת ארה"ב ב-1789. מעצבי החוקה הסירו מהיהודים רשימה ארוכה של מגבלות חברתיות וכלכליות וראו בתורה ("שנת היובל") מקור השראה לגיבוש תפישת החרות האמריקנית, שיצאה חוצץ נגד הכנסיות ובתי המלוכה באירופה.
אבל, האנטישמיות האירופית השתרשה בארה"ב, אם כי בפרופיל נמוך משמעותית מהקמת חברה ושיטת ממשל המקשות על האנטישמיות ומשדרגות את חופש הפרט מעבר למקובל באירופה.
לדוגמה, בדצמבר 1862, בעיצומה של מלחמת האזרחים בין הצפון לדרום, האשים הגנרל יוליסס גראנט - גיבור המלחמה - את היהודים במינוף "השוק השחור" כדי לנפח את מחיר הכותנה, והורה לגרש את כל היהודים מקנטקי, טנסי ומיסיסיפי. ההנחיה בוטלה בינואר 1863 על-ידי הנשיא
אברהם לינקולן, שהיה ידוע
ביחסו החיובי ליהדות וליהודים. ב-1920 אמר התעשיין האנטישמי הנרי פורד, האמריקני היחיד שזכה לתשבוחות ב"מיין קאמפ" של היטלר: "את הבעיה של הבייסבול האמריקני אפשר לסכם בשלוש מילים: יותר מדי יהודים".
הזדהות אבל, ב-1921 חתמו למעלה מ-100 אישים אמריקנים נוצרים, כולל הנשיא וודרו ווילסון והנשיא לשעבר הווארד טאפט, על עצומה שגינתה את האנטישמיות. ב-1927 פרסם פורד התנצלות על התבטאויותיו האנטישמיות. בשנות ה-20' וה-30' של המאה הקודמת הלל ושיבח הכומר הקתולי ואיש הרדיו צ'רלס קאפלין את גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית, ופירסם את "הפרוטוקולים של זקני ציון", אבל ציבור שומעיו כמעט ונעלם עם פריצת מלחמת העולם השנייה.
ביטוי הולם לתחושות הציבור האמריקני ניתן בדצמבר 1993, בעיר בילינגס במדינת מונטנה, לאחר שאבן ניפצה את חלון משפחת שניצר שהדליקה את נרות החנוכה. בתגובה, הקדיש העיתון המקומי את העמוד הראשון לתמונה של חנוכיה, שהודבקה על חלונות רבים של 80,000 תושבי העיר, שחלקם צעד ברחוב הראשי של העיר וחנוכיות בידיהם. ההזדהות עם התושבים היהודים הפכה לאירוע שנתי.
את הביטוי האותנטי ביותר לתפישת העולם של רוב תושבי 435 אזורי הבחירה בארה"ב, מעניקים 435 צירי בית הנבחרים המהווים, יחד עם 100 הסנטורים, בעל ברית עקבי ונחרץ של ערכי התנ"ך והמדינה היהודית.
ולסיום - אין שופטים מדינה על-פי פושעים הפועלים בתחומה, אלא על-פי התייחסותה המשפטית והחברתית לפושעים. לדוגמה, בניגוד לרשות הפלשתינית המתגמלת משפחות של רוצחי יהודים, ישראל וארה"ב כולאות רוצחים מאחורי סורג ובריח.