פרשת השבוע נקראת חיי שרה, לכאורה כי זה הנושא בפסוק הראשון (בראשית כג): [א] וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים--שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה. בהמשך לזה היינו מצפים למצוא סיפורים על מעשים ואירועים חשובים במהלך חייה, אלא שבמקום זה אומר לנו הפסוק השני: [ב] וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ. ומכאן ואילך כל הפרשה מדברת על אירועים שהיו אחרי מותה, שלושה סיפורים בעיקר, הסיפור הראשון הוא רכישת חלקת אדמה לקבורת שרה. הסיפור השני הוא שליחת העבד להביא אישה ליצחק והסיפור השלישי הוא שאברהם לוקח אישה אחרת ומוליד ילדים נוספים. שלושה סיפורים שאירעו אחרי מות שרה בפרשה שנקראת חיי שרה.
אז מדוע קוראים לפרשה חיי שרה? כ"ק אדמו"ר מליובאוויץ' מסביר שהסיפורים האלה באים ללמד אותנו מה הם החיים האמיתיים של יהודי, שההמשכיות לאחר מות הגוף היא החיים האמיתיים. כל עוד שרה הייתה בחיים, אברהם הסתפק בהבטחת ה', שניתנה עוד בטרם נולדו לו ילדים, לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וכשנולד ישמעאל חשב שזה הבן שימשיך את מורשתו. וכאשר נתבשר כי שרה עתידה ללדת את היורש הגיב: לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ. וכשנולד יצחק ושרה ראתה שישמעאל מסכן אותו ודרשה מאברהם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת-בְּנָהּ, אז וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל אוֹדֹת בְּנוֹ. עד שה' התערב והודיע לו כי שרה צודקת. כאמור, אברהם הוא אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם אבל שרה היא אמו של יצחק בלבד.
במושגים שלנו ההסתכלות של אברהם היא רב-לאומית וההסתכלות של שרה היא משפחתית-לאומית. כעת, משמתה שרה, אברהם לכאורה חופשי לממש את רעיונותיו הרב-לאומיים אבל הוא בוחר אחרת, לראשונה הוא רוכש חלקת אדמה בארץ שהובטחה לזרעו אחריו ושם הוא קובר את שרה. וזה לא שטח אקראי, זו מערת המכפלה שבה קבורים אדם וחווה, הורי האנושות כולה. כעת אברהם מתעקש לקבור שם את שרה והאמירה שלו ברורה - שרה והדרך שהתוותה הם ההמשך האיכותי, וממילא הרצוי, של האנושות. בסיפור הבא אברהם שולח את עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ להביא אישה ליצחק ממשפחתו שנותרה בארם נהרים. הוא לא מוכן לשדך ליצחק אישה מקומית כי הן אינן מתאימות לדרכה של שרה.
להעדיף את האח העבד יוצא לשליחות ותוהה כיצד יוכל לזהות את המתאימה ליצחק. אז הוא מתפלל ונותן סימן: אם אבקש מים לעצמי והיא תציע גם לגמלים היא המתאימה. הסימן שנתן מלמד שאת הנדיבות הזאת הוא ראה אצל שרה ולכן בחר בו. וזה בדיוק מה שקורה לו עם רבקה, הוא מבקש: הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ, ורבקה משקה אותו ברצון ואחר כך אומרת: גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם-כִּלּוּ לִשְׁתֹּת ומשקה את הגמלים. העבד מביא את רבקה ליצחק והסיפור מסתיים בפסוק (פרק כד): [סז] וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ. מהניסוח הזה אנחנו למדים שיצחק ראה ברבקה את אותן מעלות שהיו באימו, שאשתו היא הממשיכה האמיתית של דרכה של שרה.
במאמר מוסגר נציין כי בשבוע הבא נראה שבאמת רבקה אוהבת יותר את יעקב בעוד יצחק אוהב יותר את עשו. היא זיהתה נכון מיהו הבן הראוי להמשיך את השליחות שנועדה להתבצע על-ידי זרעו של אברהם בעוד יצחק, כמו אביו, נתן מקום לבן השני. ומכאן לסיפור השלישי, בו רואים הרבה יותר ברור עד כמה הזדהה אברהם עם דרכה של שרה (פרק כה): [א] וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה, וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. היא יולדת לו שישה בנים וכעת לכאורה הוא אמור לחלק את הירושה בין שמונה בנים שיצחק הוא אחד מהם. אבל בפועל מה שהוא עושה: [ה] וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, לְיִצְחָק. [ו] וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת; וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, בְּעוֹדֶנּוּ חַי, קֵדְמָה, אֶל-אֶרֶץ קֶדֶם.
עד כאן דיברנו על פרשת השבוע ונדמה שהמסר שלה ברור ואין צורך להאריך, אבל חוששני שבכל זאת עדיף לומר בבירור. מפרשת השבוע אנחנו למדים ששרה לחמה על ההמשכיות של עם ישראל ואברהם אימץ את דרכה בשלמות. אנחנו הצאצאים הממשיכים שלהם, והשאלה היא במה אנחנו ממשיכים, בנישואי תערובת? בדאגה לרווחת האויב על חשבון רווחת (ואפילו חיי) האח? והרי הכל מתחיל בחינוך המנותק מיהדות; כשילד יהודי גדל בלי ללמוד על אברהם ושרה, על חייהם ועל המורשת הרעיונית שהותירו לנו, אי-אפשר שירגיש חיבור לשורשיו ולכן לא משנה לו עם מי יתחתן ומה תהיה זהותם הלאומית של ילדיו, הוא על לאומי. פרשת השבוע קוראת לנו לאמץ את חיי שרה, להתחבר לשורשים.