מזה עשרות שנים נחשבת אור יהודה לאחד ממקדשי הבשר של התרבות הישראלית. שיפודים, שווארמה וכל מה שעל האש ניתן למצוא שם, הרבה ובזול. מהסיבה הזו מצא עצמו הברנש שהזמנתי עמי לארוחה בקפה "אלגריה" מופתע, שלא להגיד כמעט המום כשסיפרתי לו על אופי המקום. בשביל האיש, שגדל ביהוד ומכיר כל אבן ברצועה שבין נמל התעופה בלוד לבנייניה הגבוהים של תל אביב, בית קפה חלבי הוא לא משהו שמצלצל מוכר כשמזכירים לו את בירת ה"על האש" של המדינה.
לא מוכר? אולי, אבל באותה מידה גם טעים ומפתיע. אלגריה היא בית קפה כשר על טהרת המטבח האיטלקי והספרדי. טפאסים, פסטות, דגים וכל דבר שאינו בשרי תוכלו למצוא במקום הזה, שלכמות ולאיכות האוכל שבו יש אופי של מסעדה, אבל לאווירה ולנינוחות יש ניחוח של בית קפה.
פתחנו כמו שפותחים בבית קפה - עם לחם הבית, לימונדה (10 שקל) ושייק מנגו (20 שקל), ומשם שייטנו בפול ספיד לכיוון המסעדה שבעניין. התחלנו עם הטפאסים, והיו כל כך הרבה, שאנחנו נזכיר את המשובחים שבהם - טאפאס גבינת עזים חמה בציפוי פריך (15 שקל), רק שתי יחידות, אבל מהממות. היו גם עלי גפן וציזיקי יווני (14 שקל) - שש פיסות מצוינות מלאות באורז. גם פאפאס עם איולי ספרדי (15 שקל) - נתחי תפוחי אדמה עבים בצורת צ'יפס, היו מנת חלקנו, וחציל עם לבנה ושמן זית (12 שקל) חתם את הספתח. בתור התחלה, לא יכולנו לבקש יותר.
אחר כך עברנו למנות העיקריות ובגזרה הזו עובד השף על טהרת המטבח האיטלקי. לקחתי את לזניית החצילים, שכוללת גם קישואים ופלפלים קלויים (45 שקל) ועד כמה שזה נשמע כמו "נו, לזניה, כמה זה קשה להכין" - אז זהו, שיש מקומות שפשוט לא יודעים לעשות ואילו המקום הזה כן. לזניה מצוינת. שותפי לארוחה לקח את הספגטיני עגבניות החריף עם חצילים קלויים ובולגרית (41 שקל) ולפי העדות שלו גם המנה הזו היתה משובחת. אלא שאני, טיפוס חשדן ועב בשר שכמותי, לא האמנתי ורוקנתי רבע מהמנה שלו לצלחת שלי. וואלה, צדק.
לסיום הקינוחים: הלכנו על טארט תפוחי העץ (26 שקל) ועל המנה שכל ריכוז הסוכר שעל הפלנטה נמצא בה - מאפה קדאיף עם גבינת עיזים, גלידת ריבת חלב, רוטב מנגו ופיסטוקים. לאכול ולהתעלף, 32 שקל שיזניקו אתכם לגן עדן.
אז לא היו סיחים על האש ולא שווארמה שמסתובבת לאיטה, אבל היה מזג אוויר נעים, שירות אדיב, בית קפה-מסעדה מלבבים והרבה מקצוענות. אהבנו. אריוודרצ'י.
