עוד לא השתחררנו מטעמן התפל (שלא לומר יותר מזה) של הבחירות לרשויות המקומיות וכבר מנשבות רוחות של בחירות למערכת השלטון הארצית. אינני יודע בדיוק איך זה אצל אחרים, אבל אצלי, בכל מערכת בחירות מתעוררת התהייה מה כבר ההבדל בין המועמדים השונים ובעיקר מה ההבדל בין המצעים השונים? הרי לפחות במישור המקומי, ברמה הטכנית כולם מבטיחים את אותן הבטחות פחות או יותר ונשאר רק להחליט למי מאמינים יותר, והרי אנחנו לא באמת יכולים לדעת מי מהמועמדים יהיה טוב יותר עבורנו. מה גם שאצל רבים נתקבעה התפיסה שאין באמת הבדל, שכולם אינטרסנטים ואולי לכן אחוז המצביעים הוא נמוך. כי מה כבר משנה מי יהיה אחראי על איסוף הזבל?
במישור הארצי זה אמור להיות מורכב יותר כי שם מדובר לכאורה על השקפות עולם שונות מן הקצה אל הקצה, יש ימין ויש שמאל והמרחק ביניהם הוא גדול לכאורה, אז מה הבעיה להחליט? נתעלם כרגע מהפיצול הגדול שמאפיין את שני הקצוות האלה, רק נזכיר שיש גם מי שמציגים את עצמם כמרכז, שגם הוא אינו אחיד, וגם הם מבקשים שנבחר בהם. הבעיה היא שימין ושמאל מתייחסים לגוף, הרי בלי גוף אין ימין ואין שמאל, אז מי הוא הגוף שהימין הוא ימינו והשמאל הוא שמאלו? מפלגות המרכז? מדינת ישראל? עם ישראל? עד עתה לא ראיתי שמישהו שואל את השאלות האלה אבל לי הן מציקות ובאמת אני מבקש לדעת איך בוחרים במפלגה הנכונה, איך לא מתחרטים לאחר מעשה?
דומני שכבר סיפרתי במסגרת זו על קטע שהיה לי עם חבר טוב; כשאמרתי שמזה כשני עשורים לא הצבעתי לאותה מפלגה פעמיים, הוא הגיב שתמיד הצביע רק ליכוד. אם כך, אמרתי, היית שותף לעקירת היהודים מגוש-קטיף. אני??? כן, הצבעת ליכוד כאשר אחר כך הליכוד הוביל את גירוש היהודים מגוש-קטיף. אבל לכאורה איך באמת אפשר לדעת? הרי לראש הממשלה דאז הייתה תדמית של ביטחוניסט ונץ קיצוני והוא גם טיפח את התדמית הזאת, אז איך אפשר לדעת שככה הוא יתהפך מן הקצה אל הקצה? וכמובן, הבעיה הזאת קיימת גם היום. גם ברגע זה נמצאים במפלגות, ימניות לכאורה, אנשים שהשקפת עולמם אינה מתיישבת עם הימניות של מפלגתם, וזה הרי מה שמקרב את הבחירות.
הגוף הוא עם ישראל פרשת השבוע חושפת בפנינו מצבים שונים שבהם הבחירה שנעשתה התבררה כשגויה. זה מתחיל כבר בפסוק הראשון (בראשית לז): [א] וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן. הייתה פה בחירה לא כל כך טובה של יעקב אבינו, הוא בחר בשלווה (רש"י): ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלווה אומר הקב"ה "לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא אלא שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה". כי לכל בחירה יש תוצאה ורק ממנה, מהתוצאה, לומדים על טיב הבחירה. לא נאריך בעניין זה, דומני שדיברנו עליו בשנים קודמות, אבל בהמשך התורה מספרת על סדרה של בחירות שגויות של בני יעקב כאשר השיא הוא מכירת יוסף אחיהם לעבד.
אבל זה לא חייב להיות כך, לא חייבים להמתין לתוצאה כדי לדעת את טיב הבחירה שלנו. אפשר מלכתחילה לבחור בטוב והמשך הפרשה מוכיח (פרק לח): [א] וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו... יהודה היה שותף מוביל במכירת יוסף והוא לקח אחריות, וַיֵּרֶד יְהוּדָה, הוריד עצמו מגדולתו בין אחיו והתרחק כדי לבנות את עצמו מחדש. והוא מצליח בזה מעבר לכל שיעור, כמסופר בהמשך הפרק. לא נוכל להביא הכל במסגרת זו וכדאי לקרוא הכל במקור. כאן רק נציין את השיא: ...וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף. [כה] הִוא מוּצֵאת, וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה; וַתֹּאמֶר, הַכֶּר-נָא--לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה.
בקלות הוא יכול היה להתחמק, אבל יהודה לא מהסס, הוא בוחר להודות באמת: [כו] וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי, כִּי-עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיהָ, לְשֵׁלָה בְנִי... יהודה יודע כי בסיפור של יוסף הוא בחר תוך התעלמות מהגוף, מהאבא יעקב ישראל וכאן הוא מתקן זאת, הוא דבק באמת גם אם יספוג בזיונות. וכך גם יוסף שנמכר למצרים ושם הוא עומד בניסיונות קשים ולא מוותר על הערכים שספג אצל אביו. הוא בוחר לשמור על זהותו כבן יעקב ובשום אופן לא לאמץ את התרבות המצרית. ובמה אנחנו בוחרים, ימין או שמאל? אולי מרכז? בעיה. כי המפלגות המוצעות אינן מחוברות באמת לגוף שהוא עם ישראל. לכל היותר הן מחוברות לציונות וזה כמובן לא תחליף. צריכים לבחור בגוף, בדרכו של ישראל סבא.