בעשרה טבת, היום בעוד שבוע, ביום הקדיש הכללי, יאמרו המתים בשפתותיהם למי שרוצה או למי שאינו רוצה לשמוע אותם, מי הרג אותם, מתי, היכן, לא מדוע כי אין מדוע. הם לא באים במוזאונים. הם לא הולכים לעצרות זיכרון, לא מתאספים בכיכרות בהם מעלים נרות לזכרם במעמד ראשי עם האומרים להמון דברים מליבם. הם לא אומרים אמן למשמע הקדיש המנסר בעולם כי הם אינם יכולים לומר אמן על אינם. הם אינם יכולים לומר אמן על מילים שאינן יודעות לספר מה ששפתותיהם הקפואות דובבות אילמות עד מות. באמת.