ניסים בנימין, איש חביב, מלא מרץ ואנרגטי, תושב ראשון לציון, היה איש ציבור פעיל מוכר בראשון לציון ואף מחוצה לה. הוא מילא בשנות ה-50 וה-60 שורה של תפקידים ציבורים, ביניהם מזכיר מפלגת מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) בהרצליה, בטבריה ובראשון לציון וכיהן בתפקיד ראש מינהל ההסברה בצפון. רק מעטים ידעו כי לצד פעילותו הציבורית והמפלגתית, עסק בפעילות ביטחונית חשאית בשליחות "המוסד" וגופי מודיעין בארצות שונות ונטל חלק בפעולות שונות ועלומות של "המוסד" שגם כיום לא ניתן לפרסמן.

תולדות חייו

בנימין ניסים נולד בעיר אורפא שבטורקיה, עיר עתיקת יומין בגבולה המזרחי של טורקיה בן בכור לבנימין ושלומית מזרחי. בילדותו למד בחדר של בית הכנסת היהודי העתיק שבעיר הולדתו ואצל סבו עליו השלום. בשנת 1933 בהיותו בגיל 13 שנים בלבד, עזב את משפחתו ויצא למסע רגלי כדי להתיישב בארץ ישראל. הוא עלה ברגל דרך סוריה לארץ ישראל והתיישב בראשון לציון. הוא התגורר בין השאר אצל משפחת נחמיאס בשכונת אברמוביץ' בראשון לציון. תחילה עבד כאן בעבודות מזדמנות בבניין, בסבלות ועוד. בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגייס לצבא הבריטי כדי לקחת חלק במלחמה נגד הצורר הבריטי ושירת בקורפוס - פלוגה 401 בה שירתו יהודים רבים. בשנת 1944 הצטרף לבריגדה היהודית עם הקמתה. בתקופת המלחמה הגיע לאיטליה, ליוון,למצריים, ללוב, לצרפת ולטורקיה. ניסים שירת בצבא הבריטי עד 1946. עם שובו לארץ הצטרף למאבק להקמת המדינה ולקח חלק בהברחת נשק רב ממצרים לישראל. באתר "אלבום משפחות-עדת ראשון לציון". מספר חברו של ניסים אלי שלוש על פעילותם להבאת נשק לארגון "הגנה": "אני הייתי צריך להוביל נשק מהמדבר הערבי, אחרי שהצבא הגרמני נסוג וניסים היה נציג ה"הגנה במצרים" (כיוון שידע ערבית היטב). אני הייתי משאיר את הנשק בסליקים וניסים היה מעביר אותו ארצה בדרכים שלו. באחת הפעמים גנבתי משאית שלמה עם נשק וניסים חצה עם המשאית את המדבר והביא את הנשק בעזרת אנשיו לקיבוץ גבעת ברנר". נשק זה שימש את צה"ל עם הקמתו, במלחמת השחרור. משפרצה מלחמת השחרור, בשנת 1948, התגייס ניסים בנימין לצה"ל, לגדוד 9, והשתתף בקרבות על ירושלים. מאוחר יותר התנדב למשמר הגבול, שם שירת עד שנת 1950. לאחר השחרור נתמנה למפקד מחנה העולים "גרנד ארנס" במרסיי, צרפת, וניהל אותו במשך שנתיים. מהמחנה שלח אניות רבות של עולים שהגיעו מצפון אפריקה לצרפת ומשם לישראל. עם שובו ארצה התמנה ניסים למנהל סניף הצפון של מינהל ההסברה. לאחר שנתיים בתפקיד פנה ללימודים בבית ברל. בשנים 1956-1954 מילא תפקידים ציבוריים שונים ביניהם מזכיר מפלגת מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) בהרצליה, בטבריה ובראשון לציון. מ-1960 והלאה יזם והקים את גרעיני הנח"ל התעשייתי - גרעינים קואופרטיביים לנוער בוגרי צבא ולחיילים המשרתים בנח"ל.

מותו המיסתורי של ניסים בנימין

באוקטובר 1965 הוכתה העיר ראשון לציון בהלם עם היוודע הידיעה כי ניסים בנימין, תושב העיר ודמות מוכרת וחביבה, נהרג במרסיי בצרפת במסגרת שליחות ביטחונית. העיר ראשון לציון הייתה אז עיר לא גדולה כפי שהיא כיום ורבים מתושבי העיר הכירו זה את זה. ההלם היה גדול. ארונו הובא ארצה. המונים השתתפו בהלוויתו שנערכה ביום ב' 25 באוקטובר 1965. במהלך ההלוויה החנויות ובתי העסק בראשון לציון נסגרו לאות אבל על מותו של ניסים. הארון הוצב בבית מועצת הפועלים בראשון לציון, שם נישאו הספדים לזכרו. השר יגאל אלון הספידו ואמר: "ניסים בנימין היה חייל אמיץ שמילא שליחות חשובה". לאחר מכן הובל הארון על-ידי קומנדקר ונישא אל חלקת הקבר על כתפיהם של שישה קציני צה"ל. ניסים הובא לקבורה בבית העלמין הישן "גני אסתר" בראשון לציון. הוא לא הקים משפחה משלו. מכריו מספרים כי הייתה לו חברה בראשון לציון ואף רכש דירה בעיר. ניהלנו איתו שיחות בענייני הקמת משפחה ו"הוא היה אומר בחיוך יש דברים חשובים יותר". אל משפחתו של ניסים בנימין נשלח מברק חתום על-ידי ראש הממשלה לוי אשכול ובו נאמר: "אתכם באבלכם בהילקח מכם ללא עת הבן והאח ניסים. חבריו וידידיו והממונים עליו יודעים להעריך היטב את כושר מסירותו לארצו ולעמו". בן 45 היה בנופלו.

הנצחתו

שמו מונצח על גבי האנדרטה לזכר בני העיר שנפלו במערכות ישראל וכן גם באתר ההנצחה לחללי קהילת המודיעין. במלאת שנה למותו נערך טקס אזכרה על מצבתו ביום א' 2 באוקטובר 1966 בהשתתפות נציגי עירית ראשון לציון, קהל רב וכיתת חיילים. ביקרתי בימים אלה בבית הקברות הישן של ראשון לציון. על מצבתו של ניסים בימין נחקק: "ניסים בנימין הי"ד נפל בעת תפקידו בניכר". ביום ה' 8 בדצמבר 1966 נערך טקס משולב של קריאת שכונת עזרא וביצרון בשם שכונת רמת אליהו ע"ש המרגל הישראלי אלי כהן וקריאת מרכז נוער בשכונה בשם "בית ניסים" ע"ש ניסים בנימין. בטקס השתתפו נציג הממשלה שר הדואר אליהו ששון, בני משפחת אלי כהן ובני משפחת ניסים בנימין. ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול שיגר אגרת לבאי הטקס ובה נאמר בין השאר: "לעם ישראל מסורת ארוכה של התנדבות בעילום שם רחוק מזרקורי הפרסומת. עוד בימי השלטון המנדטורי יצאו מתנדבים לשליחויות עלומות - מי לרכישת נשק להגנת הישוב העברי, מי לארגון שירות המעפילים ומי ליצירת קשר עם אחינו הרחוקים מאחורי קווי האויב בלבה של אירופה הנאצית בעילום שם יצאו ובעילום שם חזרו. כי את אשר עשו לא למען התהילה עשו. זו אופיה של שליחות עלומה ורק במותם - יש ושמם של שליחים אלה מגיע לכותרות העיתונות. שליחות כזו הוטלה על אלי כהן ועל ניסים בנימין. שניהם עשו את שליחותם אולם לא זכו לשוב למולדת". מזה כבר פועלת אסנת בנימין, אחייניתו של ניסים בנימין, בתו של אחיו הצעיר אהרון בנימין, להנציח את זכרו ופעלו של ניסים בנימין. לטענתה, לא זכה לכבוד הראוי לו. אסנת מספרת כי באחרונה "זזים דברים" וכי היא מקווה בשם המשפחה כי אחיינה יונצח כראוי.