הטרור של ערביי יהודה ושומרון הרגיז מאוד את שר האוצר כחלון שמיהר לצייץ את כעסו באלו המילים: "אירועי הטרור האחרונים ביהודה ושומרון חמורים ביותר. הם תוצאה של הסתה פרועה שמגיעה מהרשות הפלשתטינית ומרצועת עזה. אני קורא להנהגה הפלשתינית לצאת בקול ברור נגד ההסתה והאירועים הרצחניים האחרונים". תמימות? עיוורון? סכלות? או שמא כולם יחד.
ה"הנהגה הפלשתינית" נענתה מיד לקריאתו של כחלון וגינתה את ההסתה והטרור "בקול ברור" כדרישת כחלוננו. קבלו מקצת הגינויים בשם אמרם ( והעדינים שבהם):
ראמי חמדאללה, אחד המתהדר בתואר השקרי "ראש הממשלה הפלשתיני", מיהר לגנות את הפיגוע בגבעת אסף בזו הלשון: "אנחנו מספידים את השהידים הצדיקים שלנו ודורשים מהקהילה הבינלאומית להתערב מיד ולעצור את התוקפנות הישראלית נגד חיי בנינו ולעצור את פלישת ישראל לשטחינו. התוקפנות של הכיבוש תוביל לעוד אלימות ואי-יציבות".
"מנהיג פלשתיני" נוסף עבאס (הלא הוא האבא של מאזן), אנטישמי מוצהר, מיהר אף הוא לגנות את הטרור במילים יפות ונעימות אלה: "כניסות של צה"ל לשטח הפלשתיני והיעדר אופק לשלום הם שהובילו לשרשרת של אלימות שאת מחירה משלמים שני הצדדים". כשאני שומע "שני הצדדים" או "אופק מדיני" אני נזכר מיד בעצב רב באחי אוהבי השלום שהשמיעו באזני לא אחת מילים אלה בדיוק נאמן ליוצא מפיו של אנטישמי וטרוריסט נאלח זה.
הואיל וכידוע, העם החדש שהמציאו הערבים לעולם, יושב גם בעזה, תחת עול הכיבוש, אזי גם "ההנהגה הפלשתינית" בעזה מיהרה להענות אף היא לקריאתו הנרגשת של החותם על הצ'קים וגינתה את הטרור בזו הלשון: "ההתנגדות תימשך בכל המולדת ובידינו עוד דברים רבים שיכולים להזיק לאויב. לאויב אסור לחלום על ביטחון, שקט ויציבות בגדה. גחלי הגדה ישרפו את הכובש, והביטחון של הגיבורים יפגעו בכובש באופן שהוא לא יכול לצפות. כל הניסיונות לשבור את ההתנגדות ונשקה בגדה יסתיימו בכשלון. כל הכבוד לבני עמנו שמקריבים את בניהם בדרכו של האל".
"המנהיג הפלשתיני"
איסמעיל הנייה הוסיף וגינה: "הגדה עוברת שינוי ופותחת דף חדש ומדמם עם הכובש. הדם של נעאלווה וברגותי הוא אור לדורות הבאים".
כאשר חלאות מסוג שכזה הם "האור לדורות הבאים" של העם הערבי המומצא, קריאה של שר בכיר בממשלת ישראל ל"מנהיגיו" לגנות את מקור גאוותם אזי מותר, צריך וחובה לשוב ולשאול: תמימות? עיוורון? סכלות? או שמא כולם יחד.
