יום קשה
יום השואה תשל"ד - תשעה-עשר באפריל 1974 - היה יום קשה במלחמת ההתשה בצפון ויום קשה לחיל-האוויר. מטוסי החיל ביצעו באותו היום 308 גיחות תקיפה.
בקרבות אוויר הפיל אברהם שלמון מטייסת הקרב 101 'הראשונה' מטוס מיג סורי, ובשדה מחניים התנגשו שני מסוקים כבדים CH-53 ('יסעור', במינוח הצה"לי) מטייסת 118 'דורסי הליילה'. רביעיית מטוסים פנטום ('קורנס', במינוח הצה"לי) מטייסת 201 'האחת' (בהובלת
איתן בן-אליהו - אז מפקד הטייסת ולימים מפקד חיל-האוויר) נשלחה לתקוף בפצצות מונחות סוללת טילים קרקע-אוויר SA-6 ליד הכפר רוחלה במורדות החרמון. הרביעייה יצאה מבסיס האוויר חצור, הקיפה את החרמון מצד מערב, והגיעה לסוללה. הזוג הראשון משך לגובה, צלל ליעף הפצצה, ושחרר פצצות; ולאחר מכן תקף את משגרי הטילים. בעת התקיפה נורו אל המטוסים טילים נ"מ סטרלה ('זרת', במינוח הצה"לי). מטוסו של יגאל סתווי נפגע ביציאה מהתקיפה, וטייסו נהרג. בני קרייתי, הנווט, נפצע כשנטש, ונפל בשבי. קרייתי הוחזר ארצה בחילופי השבויים ביוני 1974, חזר לשרת, והשתחרר בדרגת אל"ם; לימים נבחר לראש עיריית טבריה.
בגזרת החרמון פעל מטוס סקייהוק ('עיט', במינוח הצה"לי), שהטיס סגן אריה דובנוב מטייסת 110 'אבירי הצפון', והופל. דובנוב נהרג, ונכשלו כמה ניסיונות ישראלים לחלץ את גופתו. היא הוחזרה ארצה רק לאחר חתימת הסכמי הפרדת הכוחות עם סוריה.
כמה שבועות אחרי נפילת דובנוב, נולד נמרוד, בנו, שנהרג בתאונת דרכים בהיותו בן שמונה-עשרה.
(
גילוי נאות: אריה דובנוב הוא בן-דוד של אשתי).
שולחנות חול
כל מי שלמדו טקטיקה בצבא מכירים את שולחנות החול. מתברר, שלמרות המידור, לכל אחת מחמש דיוויזיות החי"ר המצריות נבנה שולחן חול, והשולחנות אותרו בצילומי אוויר לפני המלחמה, אך המידע לא הובן. כך, שולחן החול של דיוויזיה 19 מארמיה 3 היה בגודל 8X16 מטר, ומניתוחו ניתן להסיק, כי מטרתה לא הייתה מצבת פארקר במעבר מיתלה.
רק אחרי שצה"ל נכנס לגדה המערבית של התעלה ("אפריקה") הגיעו אנשי המודיעין לשולחנות החול הללו.
'קלע'
הרבה ביקורת נמתחה על תפקוד חיל-האוויר במלחמה, גם מתוך החיל. בעיקר, לא הבינו בחיל-האוויר ובצבא היבשה את הצורך בשיתוף פעולה עם כוחות היבשה, "הירוקים". אנשי היבשה צרחו בייאוש, איפה חיל-האוויר? וחיל-האוויר ענה, שלא קיבל דרישות מבצעיות.
במלחמת ההתשה פיתח חיל-האוויר את הפצצת 'קלע', שמאפשרת הפצצה-מִנגד, שאינה חושפת את המטוס לאש נ"מ, המגִנה על יעדיו.
יצחק בן-ישראל (כיום אלוף מיל', פרופ' באוניברסיטת תל אביב ויו"ר סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והטכנולוגיה) זכה בפרס ביטחון ישראל בשנת 1972 על פיתוח הפצצת 'קלע' למטוסי פנטום. פיתוח השיטה היה עוד בקיץ 1970, בשלהי מלחמת ההתשה, והיא נוסתה בכמה גיחות.
הרבה מאוד מההפצצות במלחמה היו בשיטת 'קלע', ודיוקן היה נמוך מאוד. כלומר, הרבה מהומה על לא-מאומה. בזירת הדרום בוצעו 4,044 גיחות הפצצה, ובצפון - 1,098 גיחות. על "השמדה" דיווחו 360 גיחות בדרום, ו-48 גיחות בצפון. על "פגיעות טובות" דיווחו 1,517 גיחות בדרום, ו-365 גיחות בצפון. על פגיעות "באזור המטרה" דיווחו 708 גיחות בדרום, ו-249 גיחות בצפון. 728 גיחות בדרום דיווחו, "לא הבחינו בתוצאות" - לעומת 195 גיחות בצפון. "לא פגעו" דיווחו 91 גיחות בדרום, ו-36 גיחות בצפון.
הערת שוליים
ל'הירונימוס', שמתחזה למי שיודע - בשמונה באוקטובר 1973 נערכה הערכת מצב מטכ"לית לקראת מתקפת אוגדה 162. אלוף אלי זעירא, ראש אמ"ן, דיווח על סדר-הכוחות המצרי, וציין, כי בארמיה 3 יש יותר מ-300 טנקים T-34. לאור זאת, הוחלט לשלוח את אוגדה 143, שהייתה בסדר-כוחות מלא, להכות בארמיה 3 - טעות אסטרטגית איומה, שהביאה לנטישת עמדות מפתח מול ארמיה 2.
(טור שמיני בסדרה)
