כמדי שנה, פרסום החלטותיה של ועדת סל הבריאות, מותירות פעמים רבות תהיות קשות בנוגע למערכת השיקולים שמפעילים חבריה. אותו רושם נוצר בשל העובדה שמאחורי כל תרופה או טכנולוגיה הנידונים בה, מסתתרים פניהם של חולים השמים את כל יהבם בהחלטות הוועדה שמהווה עבור רבים את הדרך היחידה למימון הטיפול למחלותיהם. פניהם המיוסרות של החולים המשודרים באמצעי התקשורת יוצרים את הרושם שרק אנשים קהי רגש מסוגלים למנוע מאותם חולים את המרפא לסבלם, כאשר הרושם שנוצר הוא שהחלטות שקובעות גורלות עבור אלפי בני אדם מתקבלות מתוך קמצנות תקציבית והסתכלות כלכלית קרה.
התמונה הזו מהווה רק קצה קרחון למציאות גדולה ומורכבת בהרבה, כאשר עצם הדיון התקשורתי בתקציב הוועדה נוטה להטעות את הציבור. לפי דיווחי משרד הבריאות, עמד השנה תקציב הוועדה על כ-460 מיליון שקלים, כאשר הסכום הכולל של הבקשות הנדונות במסגרת הוועדה מוערך בכלמעלה מ-3 מיליארד שקלים. רק לאחרונה פתח סגן השר
יעקב ליצמן את דבריו בישיבת הפתיחה של הוועדה באומרו כי תקציב סל הבריאות גדל משמעותית מ-300 מיליון ל-460 מיליון ש"ח. כשהודעת המשרד והפרסומים באמצעי התקשורת מציגים את הסכומים הללו כהצלחה גדולה, למרות שבפועל מדובר בסכום הנותן מענה תקציבי ל-15% בלבד מסך הבקשות הנידונות מדי שנה בסל, מהווה לכאורה אינדיקציה למצבה העגום של מערכת הבריאות בישראל.
עם זה, בפועל אלו אינם פני הדברים. הסכום המדובר, 460 מיליון שקלים, מהווה רק תוספת תקציבית לשנת 2019, המהווה פחות מאחוז אחד מכלל תקציב משרד הבריאות המוערך ביותר מ-45 מיליארד שקלים בשנה. למעשה, למרות התפישה הציבורית הרווחת כי סל הבריאות אינו נותן מענה סביר לצרכים האמתיים, הרי שהמציאות מעידה כי יש לנו סל בריאות משמעותי, מקיף ויקר. מפרסומי ארגון הOECD- מהשנים האחרונות עולה בבירור כי המחסור במערכת הבריאות בישראל אינו בתחום התרופות והטכנולוגיות. אלו נמצאות במערכת, נגישות לאזרחי ישראל, ומנוצלות ביעילות על-אף הסיפורים קורעי הלב המשודרים בערוצי החדשות.
אין הדבר אומר שאין מקום להרחבתו; סל שירותי הבריאות במאה ה-21 הינו מוצר ציבורי המצריך הרחבה תקציבית באופן קבוע; הזדקנות האוכלוסייה לצד החידושים המדעיים והטכנולוגים יוצרים הזדמנויות וצרכים חדשים לטיפול במחלות שעד לא מזמן נחשבו כחשוכות מרפא. מומחים רבים ובהם רופאים, כלכלנים ומומחים לבריאות הציבור ולמדיניות בריאות טוענים מזה זמן רב כי מנגנון העידכון של הסל אינו מספיק. התקציב הדרוש לשמירה על הרלוונטיות של סל שירותי הבריאות הישראלי במאה ה-21 זקוק לתוספת שנתית כפולה מזו הניתנת היום.
אולם הדיון בגידולו של הסל, בתרופות בלבד או בדברים החסרים בו, מנותק מהבעיות האמתיות של מערכת הבריאות בישראל. האזרח הישראלי נהנה משירותי סל בריאות טובים, על-אף הביקורות נגדו. מנגד, מצבה של המערכת המספקת את השירותים הללו אינו מזהיר בלשון המעטה. הדבר בולט במיוחד בדלות תקציבי פיתוח הכוללים הרחבת בתי חולים ובניית בתי חולים חדשים, לצד הרחבת השירותים בקהילה ובתוספת תקנים בכלל המוסדות. אותו חוסר בולט גם בתקצוב הפעילות השוטפת, המתוקצבת דרך קבע באופן חסר. אלה הן הרעות החולות של מערכת הבריאות הישראלית בשנת 2019, הבאות לידי ביטוי בתורים ארוכים, בעומס הרב הקיים בבתי החולים ובמרפאות הקהילה, בשחיקה הקשה של הסגלים הרפואיים, ובפגיעה ההולכת וגוברת בכבודם של סגלים רפואיים ומטופלים גם יחד.
לצד המנגנון שמתקצב ומעדכן את תקציב סל הבריאות, זקוקה מערכת הבריאות בישראל למנגנון ולתקציב שיעדכן גם את צרכיה של המערכת עצמה. התקציבים שבאמת חסרים למערכת הבריאות הישראלית אינם חסרים בתרופות ובשירותים, אלא למערכת המספקת אותם.
