לא פרופסור

זה קרה לפני הרבה שנים. גדעון לב -ארי ז"ל, שערך את תוכנית הרדיו הפופולרית "הטור השבועי", ששודרה באותם ימים ב"קול ישראל", בא אל ביתו של משה ארנס, אחד הפוליטיקאים הבכירים בליכוד כדי לראיין אותו לתוכנית ליל שבת. באותה תקופה נלווה לכל מראיין או כתב שיצא לשטח, טכנאי קול שביצע את ההקלטה. לאחר שהושלמו ההכנות הטכניות, סימן הטכנאי ללב ארי שאפשר להתחיל בראיון, וגדעון לב ארי, בקולו הרועם פנה אל משה ארנס במילים: "שלום מר ארנס". אחד העוזרים שנכח בחדר החל לנפנף בידיו. לב ארי, מיהר הפסיק את הראיון כדי להבין מה מבקש העוזר לומר. "מה הבעיה"? שאל לב-ארי, ועוזרו של ארנס השיב: פנית אל מר ארנס בתואר מר במקום בתואר פרופסור. "אתה פרופסור? שאל לב ארי את ארנס. "לא" השיב ארנס, והראיון נמשך מבלי שהתואר פרופסור הוקדם לשמו של המרואיין. לימים בכל פעם שהייתי שומע את המראיינים ברדיו ובטלוויזיה מקדימים את התואר פרופסור לשמו של ארנס הייתי מעלה חיוך. מתברר שאיש מהמראיינים הרבים שפגשו את משה ארנס, לא טרח לשאול אותו לגבי תוארו, וארנס לא הזדרז לתקן את אלה שהקדימו את התואר פרופסור לשמו. ארנס, לא היה אולי פרופסור, אבל הוא היה פוליטיקאי מזן אחר, הוא ייזכר לא רק בגלל נועם הליכותיו, אלא בעיקר משום שהיה אחד ממנהיגיה החשובים של תנועת החרות. הוא כיהן כשר הביטחון ושר החוץ בממשלות ישראל, היה שגריר בארצות הברית, ויושב-ראש ועדת החוץ והביטחון וחבר כנסת מטעם הליכוד, הוא היה מהנדס אווירונאוטיקה, סמנכ"ל התעשיה האוירית וחתן פרס ישראל.

בוויקיפדיה זה כתוב

אם תחפשו את קורות חייו של ארנס ז"ל בוויקיפדיה, תגלו שעל-פי וויקיפדיה, ארנס היה פרופסור חבר בטכניון. לא ברור על מה הסתמכו מחברי הערך בוויקיפדיה שציינו שהיה פרופסור. אם הייתם שואלים את ארנס הוא היה אומר בגלוי כפי שאמר לגדעון לב ארי, אני לא פרופסור. ארנס רכש את השכלתו בשני מכונים חשובים, המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, ובמכון הטכנולוגי של קליפורניה. כדי להיות פרופסור הוא היה נדרש לגלות מומחיות בתחום מחקר שבו הוא התמחה שגם זכה להכרה של מוסד אקדמי מוכר. במקרה כזה היה ארנס צריך לשמש כחוקר או מרצה, להיות חבר הסגל הבכיר באוניברסיטה או במכללה, לחנוך תלמידים לתארים מחקריים מתקדמים, ולהנחות סמינרים בתחום התמחותם. ארנס לא עשה אף לא אחד מהדברים שנדרש לעשות כדי לזכות בתואר פרופסור, אבל כשנשאל הודה ביושר ובהגינות שאינו פרופסור, אך לא טרח לתקן לעולם את מי שהקדימו את התואר לשמו. היו מי שהתמנו לפרופסורים למרות שהיו חסרי השכלה פורמלית אבל הם מעטים. אחד מהם הוא הסופר דב סדן, שהיה חוקר ספרות, סופר, מתרגם, פובליציסט, חבר כנסת, חבר האקדמיה הלאומית למדעים, וחתן פרס ישראל לחוכמת ישראל לשנת 1968.

החריג פרופ' דב סדן

פרופסור סדן, שכיהן שלוש שנים גם כחבר כנסת מטעם "המערך", מונה בשנת 1963 לפרופסור בעת שהיה מופקד על הקתדרה ליידיש באוניברסיטה העברית, למרות שבהשכלתו לא היה לו אפילו תואר ראשון. שני בניו הם פרופסורים מוכרים, פרופ' עזרא סדן, שהוא כלכלן, והיה מנכ"ל משרד האוצר, בתקופה שיורם ארידור, כיהן כשר אוצר, ופרופסור יוסי סדן חוקר תרבות האסלם. ארנס, היה שר הביטחון התשיעי ושר החוץ התשיעי של ישראל. הוא כיהן בממשלות בגין ושמיר, ועל שמו נקרא בליכוד "מחנה שמיר ארנס". לאחר פרישתו פרסם בקביעות מאמרים בהארץ, ומאמר הדעה הראשון שפרסם עסק בשאלה אסור לוותר על רמת הגולן. ראש הממשלה נתניהו ספד לו במילים "אהבתיך כאהבת בן את אביו", וזה לא מקרי. ארנס היה הראשון שהבחין בכישוריו של נתניהו, והוא זה שהעניק לו את מפתח הכניסה לחיים הפוליטיים.