על פניו נדמה ששוברי קופות סטייל "
300", "
ספיידרמן 3" או "
שודדי הקאריביים 3" מפנים אצבע משולשת לכל מי שחושב שאולמות הקולנוע הולכים להיסגר בנוקאאוט בגלל הורדות לא חוקיות,
ספריות די.וי.די או צפייה בסרטים בסלולרי או באייפוד.
עם זאת, בהוליווד באמת מודאגים מאוד. כבר כמה שנים שנתוני האולפנים מצביעים על ירידה מתמדת במספר רוכשי הכרטיסים. לפני רבע מאה הוליווד עשתה את רוב הכסף מהצופים באולמות, בעוד עכשיו ההכנסות הגדולות באות מהדי.וי.די ומהטלוויזיה. בזמן שמפיקים אורזים סדרות טלוויזיה ישנות כמוצרי די.וי.די הניתנים למכירה והשכרה כדי להרוויח, הוליווד חרדה לעתידה.
גדולי הבמאים בתעשיה מן הסתם מודעים לשינוי. "אני יודע שחלק מהצופים יראו את הסרט הבא שלי בלפטופ במטוס או באייפוד שלהם", אומר סטיבן שפילברג. "הם לא יראו את הדמות כראוי, וחלק מהסיפור ילך לאיבוד". גם ג'ורג' לוקאס נדרש לנושא: "כן, אני יודע שמי שצופה ב'לורנס איש ערב' על מסך קטן לא מקבל את החוויה המלאה, אבל עדיין הוא יכול להבין את הסרט".
לגבי הסרטים שלו, אומר לוקאס: "אני מביים למסך הגדול. אני לא דואג למסכים הקטנים. אני תומך גדול של מסכים ענקיים, אבל מקבל את העובדה שרוב הסרטים שלי יוצגו על גבי צגי טלפונים ניידים". לוקאס, כחלק מהצורה שבה הוא רואה את עתיד הקולנוע, צילם את החלק השלישי של "מלחמת הכוכבים" בפורמט דיגיטלי, כלומר בווידאו. התוכניות שלו לעתיד כוללות הוצאה של כל פרקי "מלחמת הכוכבים" בתלת-ממד (עם המשקפיים המיוחדים על עיני הצופה). כך, לדעתו, יוכל בכל זאת למשוך צופים לאולמות ההקרנה.
שאר במאי ארה"ב נערכים גם הם, איש-איש בדרכו, לתמורה הגדולה שאמורה לפקוד את עולם הקולנוע. חלק מהם בטוחים שהשינוי טמון בגסיסתו של הפילם. מייקל מאן, למשל, צילם את "הנוסע" (2004), בכיכובו של טום קרוז, בווידאו. גם הגירסה הקולנועית שלו לסדרה הפולחנית "
מיאמי וייס" צולמה כך. "בצילום הדיגיטלי", טוען מאן, "אפשר לראות בניינים רחוקים ברקע, או עננים שנמצאים קילומטרים לכיוון האופק. האזורים האלה היו מתקבלים שחורים אם היינו מצלמים בפילם". מאן רואה את עצמו כאחד מחלוצי המהפכה הדיגיטלית. "כשצילמנו את 'הנוסע' היינו כמעט הראשונים", הוא אומר. "השנה צולמו כ-25 סרטים בפורמט דיגיטלי".
כשלוקאס צילם את "נקמת הסית'" בדיגיטל והשתמש באותו מספר של אנשי צוות וטכנאים כמו בסרט הקודם, שצולם בפילם, כל טכנאי הוליווד נשמו לרווחה. החשש שמותו של הפילם ימית איתו את פרנסתם התבדה. רוברט רודריגז, במאי "עיר החטאים", לא רק שצילם את הסרט בווידאו, אלא גם צימצם את הצוות למינימום והפך את מלאכת עשיית הסרטים לתהליך הרבה פחות סבוך, ובעיקר שונה מאוד מכל מה שהוליווד מכירה ואוהבת. "יש לי קבוצת קומנדו של אנשים שממש בעניין של הפרויקט", הוא אומר. "אני שנים לפניהם והמקצוענים לא שמים לב".
הכל וירטואלי
לא כל הבמאים בהוליווד מתרשמים מהמגפה הדיגיטלית. "זה פשוט חלק מדי", אומר מ. נייט שאמאלאן ("
נערה במים", "החוש השישי"). "אתה כמעט צריך להוריד את איכות התמונה כדי שזה ייראה אמיתי יותר. אם תצלם תמונה דיגיטלית ואני אצלם בפילם, התמונה שלך תהיה חלקה יותר, מושלמת, ושלי תהיה גרעינית, אבל אתה תרצה את התמונה שלי".
עם זאת, המעבר האופציונלי לווידאו הוא לא הדאגה העיקרית של פרנסי התעשיה. הפחד האמיתי הוא ירידה דרמטית במספר האנשים שיוצאים מהבית כדי ללכת לקולנוע. "כולם מנסים למצוא דרך לשלוט בהכל. אין לזה קשר לעשיית סרטים, הם פשוט תאבי בצע", אומר לוקאס. "יש משחקי כדורגל בטלוויזיה, אבל האיצטדיונים תמיד מלאים; אותו דבר עם סרטים. מי שאוהב סרטים ימשיך ללכת לקולנוע". אבל גם לוקאס מסכים שבעתיד יהיה קשה יותר להוציא את הצופים אל האולמות. "עכשיו הם ימכרו סרברים ענקיים לכולם, יחידות אחסון. לכל אחד יהיה בבית סרבר גדול, כמו כספת, והכל יאוחסן שם", הוא מנבא. "לצערי, אנחנו חיים בעולם חדש, וכל הדברים הכיפיים נעלמו. הכל וירטואלי".
דווקא מ. נייט שאמאלאן, הבמאי היהיר שהוליווד אוהבת לשנוא, מציע חצי כדור הרגעה לחזונות על סגירת האולמות ומותו בטרם עת של הקולנוע: "בוא נגיד שאתה יכול לראות כל סרט בכל זמן. אתה יכול לראות סרט שיצא הרגע לקולנוע כשאתה יושב בשירותים עם הפלאפון. ואז מישהו כמוני הולך למישהו כמו חברת האחים וורנר ואומר להם שאני רוצה לעשות סרט שיציג רק באולמות הקולנוע. והם עונים: ניתן לך רק 20 מיליון דולר. אז אני אומר, אוקיי, אני בפנים. מישהו בסוף יצליח לעשות סרט כזה שאנשים ילכו לקולנוע ויתאהבו בסרט ויגידו לכולם, 'הי, ראיתם את הסרט הזה? הוא מציג רק באולמות הקולנוע'. ושוב יהיה קסם".